בשיאו, הטיל ארגון הצבא האדום היפני את אימתו על מדינות רבות, על אף שמנה כ-40 חברים בסה"כ. מה גרם לחבורת הצעירים, שגדלה על הפציפיזם היפני של אחרי הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, לעודד ולבצע פיגועי התאבדות ומתקפות טרור ברחבי העולם?  

בשלושים במאי 1972, נחתו שלושה תיירים יפניים בנמל התעופה לוד (לימים בן גוריון), לאחר שהגיעו בטיסת אייר-פרנס מפריס. באותם ימים האבטחה בנמל התעופה, הייתה, בוודאי ביחס להיום, קלה יותר, ואנשי הביטחון הגבירו את הבדיקות שלהם בעיקר כלפי אנשים בעלי חזות ערבית.

התיירים היפניים, טצויושי אוקודאירה, יסויוקי יאסודה וקוזו אוקמוטו המתינו למזוודותיהן וכשאלו הגיעו - שלפו מהן נשק אוטומטי ורימונים והפכו את שדה התעופה הבינ"ל של ישראל לשדה קטל- 24 בני אדם נרצחו ו-78 נפצעו בהתקפה.

במהרה הפך מסע ההרג לקרב של ממש, עת אנשי הביטחון החלו להשיב אש לעבר היפנים. רוב ההרוגים במתקפה היו עולי רגל מפורטו ריקו, אך גם כמה ישראלים ביניהם אדם זמיר, יהושע ברקוביץ' (שוטר מכס) ופרופסור אהרון קציר, מדען בעל שם עולמי ואחיו של פרופסור אפרים קציר שהיה לנשיא המדינה שנה לאחר מכן.

במהלך הפעולה נורה יאסודה בידי כוחות הביטחון (קיימת הערכה כי היה זה דווקא אוקודאירה שירה בו), אוקודאירה עצמו הצליח לצאת מהטרמינל אל אזור נחיתת המטוסים ואף תקף מטוס אלעל שזה עתה נחת. לבסוף, התאבד אוקודאירה בעזרת רימון יד, ואילו קוזו אוקמוטו נפצע קשה אך שרד.

ההלם בישראל היה עצום, הן בשל הקלות הבלתי נסבלת שבה נכנסו השלושה לישראל עם נשק אוטומטי ורימוני יד (בחקירתו סיפר אוקמוטו שהמחבלים העלו את הנשק בעת חניית ביניים ברומא), הן בשל זהותם היפנית של הרוצחים והן בשל הנכונות שלהם למות, בימים שבהם "מחבלים מתאבדים" עוד לא היה מושג מוכר.

לבד מהתאבדותו של אוקודאירה, גם אוקמוטו ציפה למות, אולם בית המשפט בישראל גזר עליו מאסר עולם, ממנו ריצה 13 שנים עד ששוחרר במהלך עסקת ג'יבריל, ועל פי הידוע חי עד עצם היום הזה בלבנון.

מדוע ביצעו שלושת המחבלים היפנים פיגוע דווקא בישראל? מה הייתה מטרתם?

שלושת המחבלים השתייכו לארגון הצבא האדום היפני, ארגון קטן שמנה כמה עשרות חברים, אך אחז באידיאולוגיה קיצונית- מעין קומוניזם טרוצקיסטי שתמך ברעיון המהפכה המתמדת בעולם ובהפיכתו לקומוניסטי באמצעות פעילות אלימה.

הארגון הוקם בידי פוסאקו שיגנובו, מהפכנית יפנית צעירה, שהייתה כבת 25 בזמן הקמת הארגון ובעלת עצבי ברזל, שפיקדה על הארגון לאורך שנות פעילותו, והייתה מעורבת בתכנון פעולותיו.

סדרת פיגועים

בתחילה היו מעוניינים חברי הארגון בהפיכתה של יפן לקומוניסטית באמצעות פעולה כנגד מוסדות שנחשבו בעיניהם לסמלי האימפריאליזם והקפיטליזם, דוגמת מוסד הקיסרות היפנית וחברות כלכליות ענקיות, אולם במהרה חבר הארגון לשורה של ארגונים עולמיים בעלי אידיאולוגיה דומה, בראשם החזית העממית לשחרור פלשתין, וארגון הצבא האדום היפני החל לבצע פעולות טרור מחוץ ליפן.

שנתיים קודם לפיגוע בנמל התעופה לוד, חטפו חברי הארגון מטוס של חברת התעופה היפנית, שחררו את הנוסעים בדרום קוריאה והמשיכו משם לצפון קוריאה. בשל כך ובשל האידיאולוגיה של הארגון, נחשדה צפון קוריאה כמי שתמכה רבות בארגון בכדי לפגוע ביפן, ונראה כי רבים מחברי הארגון שנותרו בחיים, חיים בה כיום.

בשנת 1974 בוצעה מתקפה על שגרירות צרפת בהולנד ובשנת 1977 נחטפו מטוסים של חברת התעופה ההולנדית ושל חברת התעופה המלזית, בשתי התקפות שונות: במקרה הראשון שוחרר המטוס בתמורה לשחרור אסירים חברי הארגון ובמקרה השני התרסק המטוס בפעולת התאבדות שהביאה למותם של הנוסעים, 100 במספר, ביניהם השגריר הקובני בטוקיו.

בחלוף השנים הפך הארגון תלוי יותר ויותר במימונם של ארגוני הטרור הפלשתינים ומדינות ערב תומכות הטרור. מירב האימונים נערכו בבקעת הלבנון, גן עדן לטרוריסטים מכל העולם בזמן מלחמת האזרחים, ולעיתים נערכו אימונים גם בלוב.

בשנות ה-80 עברו חברי הארגון לפעול כנגד יעדים מערביים וכנגד חברות הענק היפניות- במאי 1986 הותקפו שגרירויות ארה"ב, קנדה ויפן באינדונזיה, שנה לאחר מכן הותקפו שגרירויות ארה"ב ובריטניה ברומא, פיגוע נוסף כנגד בסיס אמריקני באיטליה גבה 5 קורבנות והתקפה משולבת בשנת 1988 כנגד שורה של חברות יפניות ביניהן מיצובישי, גרמה ל-8 הרוגים.

מאז סוף שנות ה-80, נראה כי הארגון חדל מלפעול וחבריו, אלה שנותרו בחיים, מפוזרים על פני הגלובוס - מייסדת הארגון ומי שהוגדרה במשך שנים כמחבלת המסוכנת ביותר בעולם, פוסאקו שיגנובו, נעצרה בשנת 2000 בידי שלטונות יפן לאחר ששבה בחשאי למולדתה לאחר 25 שנים בהם חמקה משלטונות יפן וחיה בגלות הלבנונית. במהלך המשפט שנערך לה הודיעה כי היא מפסיקה את פעילות הארגון באופן רשמי אך לא את המאבק שלה שיעבור מעתה לתחום החוקי. לפני חודשיים נדונה שיגנובו, כיום בת 61, ל-20 שנות מאסר בעוון פעילותה הטרוריסטית.

הצבא האדום היפני, בניגוד לארגוני טרור רבים כדוגמת ארגוני הטרור האירופיים (באדר-מיינהוף, הבריגדות האדומות, ה-IRA) או ארגוני הטרור הפלשתיניים, לא נהנה מתמיכה במולדתו ונחשב למוקצה בעיני רוב היפניים. מסופר על אביו של קוזו אוקמוטו שלאחר ששמע על הפיגוע בשדה"ת לוד, כתב מכתב לראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, בבקשה שתוציא את בנו להורג על שום שהסב בושה רבה וצער רב למשפחתו ולעמו.

הצבא האדום היפני דמה בשיטות הפעולה, באידיאולוגיה ובעיתוי (סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70), לארגונים האחרים שפעלו באותה עת בעולם וניסו לקדם מהפכה קומוניסטית באמצעות שימוש באלימות כנגד מטרות קפיטליסטיות, על אף שנחשב למחויב יותר, רצחני יותר ומסוכן יותר מאשר שאר הארגונים.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---