הנאמנות למדיניותו של נשיא ארה"ב בוש פגעה קשות במעמדו של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שכבר הצהיר כי לא יתמודד שוב על תפקיד רה"מ. התחזקות הקריאות להתפטרותו לאור מפלת הלייבור בבחירות המקומיות יביאו את בלייר, ככל הנראה כבר בקרוב, לקבוע תאריך לפרישה.  

מפלת מפלגת הלייבור בבחירות המקומיות בבריטניה בתחילת החודש העלה תהיות לגבי יכולותיו של טוני בלייר להמשיך ולתפקד כראש הממשל. המפלה הצטרפה לביקורת המתמשכת באשר לתפקידה של בריטניה במלחמה בעיראק, וכן לביקורת לנוכח סדרת השערוריות הבלתי פוסקת שמאפיינת את ממשלת בלייר בחודשים האחרונים, שאילצה אותו לבצע שינויים משמעותיים בקבינט שלו.

היורש?

אחד האנשים הלא מרוצים מסדרת השינויים בקבינט הוא מספר 2 במפלגה והמועמד המוביל לרשת את בלייר- שר האוצר גורדון בראון. בראון היה מעוניין במינויים שונים מאלה שביצע בלייר, ועל רקע זה נעכרו היחסים ביניהם.

מאחורי הסכסוך מסתתר התסכול אותו חש בימים אלה בראון- בתור המועמד המוביל לרשת את בלייר, מתבונן בראון בעיניים כלות על היחלשותה ההדרגתית של מפלגת הלייבור. המשמעות מבחינתו של בראון היא שגם אם יהיה למנהיג הלייבור לאחר פרישתו של בלייר, רבים הסיכויים שהוא יישב על כסא יו"ר האופוזיציה במקום להעתיק את מגוריו לרחוב דאונינג מספר 10.

הביקורת סביב המינויים אינה נחלתו הבלעדית של בראון, וגם אישים אחרים במפלגת הלייבור, כמו גם התקשורת הבריטית, הזדרזו לתקוף את בלייר על המינויים. לדעת רוב הפרשנים הפוליטיים, בלייר נחפז עם שורת המינויים- ההכרזה על המינויים הגיעה יממה אחת בלבד לאחר המפלה בבחירות המקומיות, צעד שהתפרש כפאניקה.

בתוך שרשרת המינויים נותר ג'ון פרסקוט, סגן ראש הממשלה שנשא בעבר במספר תפקידים, כסגן ראש ממשלה נטול סמכויות. בלייר נטל ממנו את סמכויותיו בשל פרשת הרומן שניהל עם מזכירתו, אולם הותיר אותו בתפקידו. צעד זה גורר ביקורת, מאחר ופרסקוט הוא לכאורה מחוסר עבודה, אולם נהנה ממגורים מפוארים על חשבון משלם המסים וממשכורת שנתית של 133,000 ליש"ט, שהם למעלה מ-90,000 ₪ בחודש.

המבקרים סבורים כי על בלייר לשחרר את פרסקוט מתפקידו ולמנות תחתיו את מרגרט בקט, שרת החוץ החדשה, שתכהן בשני התפקידים. בקרב חברי המפלגה מקובלת בקט על המחנות העיקריים (מחנה בלייר ומחנה בראון) והמינוי נראה מחויב המציאות.

דוגמא נוספת למצבו הקשה של בלייר במפלגתו היא חוק החינוך החדש שהוא מנסה להעביר בפרלמנט. כחמישים חברי פרלמנט מהלייבור (מתוך סך של כ-356) מתנגדים כיום לחוק ויצביעו ככל הנראה נגד אישורו. בשל כך, לבלייר לא יהיה רוב והוא ייאלץ לחפשו אצל המפלגה האופוזיציונית הגדולה, המפלגה השמרנית, שם מתבוננים בנעשה ומחככים ידיים בהנאה ראש המפלגה, דיוויד קמרון וחבריו.

המפלגה השמרנית כבר הוספדה בתשע השנים האחרונות, מאז עלייתו לשלטון של טוני בלייר. לאחר ניצחונם של השמרנים בבחירות המקומיות, ולנוכח הסקרים המחמיאים, שאחד מהם אף הראה לאחר הבחירות המקומיות כי השמרנים מובילים בשמונה אחוזים על הלייבור, חזרה הרוח למפרשי השמרנים, המאמינים כי בריטניה תעביר תמיכתה מהלייבור אליהם בבחירות הקרובות.

טוני בלייר עם בוש. הנאמנות עלתה לו ביוקר (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)

עיראק

אל מול המצוקה הפוליטית המקומית, מעוניין בלייר לפתור את בעיותיו בנושאי חוץ.

ביום ב' ה-23 במאי, ביקר בלייר באופן מפתיע בבגדד, שם נועד עם ראש הממשלה החדש של עיראק, נורי אל מאליכי, אשר התחייב בשם ממשלתו להילחם בטרור ובמלחמה הבין-דתית המתחוללת כיום בעיראק, בין השיעים והסונים. בפגישתם דיברו האישים על תוכנית הנסיגה של הכוחות הזרים מעיראק. בכיר בריטי התבטא לאחרונה כי אחרון החיילים הבריטיים יעזוב את עיראק רק בעוד 4 שנים ככל הנראה, אולם נסיגה משמעותית של הכוחות תתבצע כבר בשנה הקרובה.

על פי התוכנית, הכוחות הבריטיים יתחילו בפינוי האזורים השקטים מבחינה ביטחונית וימתינו להיווכח באיזה אופן מצליחים הכוחות העיראקיים להשליט סדר במקומות אלה. מכאן יימשך הפינוי באופן הדרגתי ובכפוף להצלחה העיראקית להשיב את הסדר לרחובותיה של המדינה.

כמובן שלא מדובר בתוכנית מיוחדת לצבא הבריטי- ביום חמישי ה-26 במאי, ימריא בלייר לוושינגטון ויתאם את מהלכיו עם הנשיא האמריקני בוש. מטרתם של בני הברית, היא להתחיל להוציא כוחות החל מיולי הקרוב, ובכדי לוודא שהמצב הביטחוני בעיראק לא יחמיר, נראה כי הם ינסו להפעיל לחץ דיפלומטי על מדינות אחרות שיסייעו להן בביצוע המהלך, כמו גם שיביעו תמיכה בממשלה החדשה בעיראק.

כיום נמצאים בעיראק 130,000 חיילים אמריקניים ו-8,000 חיילים בריטיים, בתוך כחצי שנה אמורים המספרים לרדת לכדי 100,000 חיילים אמריקניים ו-5,000 חיילים בריטיים.

תקופה קריטית

התקופה הקרובה היא קריטית מבחינתם של בלייר ובראון- נכון לכרגע לא צפויות בחירות בבריטניה לפני 2009, אולם חוסר השקט בזירה הפוליטית הפנימית עשוי להביא להקדמת הבחירות.

מבחינת בראון הקדמת הבחירות באופן משמעותי תהיה הרסנית לקריירה הפוליטית שלו, שכן כיום כשהלייבור נמצא במצב קשה מבחינה ציבורית, קשה להאמין כי בראון יספיק לשקם את התמיכה במפלגה ולנצח. בשל כך, מעוניין בראון בפרישתו המיידית של בלייר והוא מפעיל עליו לחץ גדול כדי שיעשה זאת.

בלייר כבר הצהיר בעבר כי לא יתמודד על כהונה נוספת וכי קיימת האפשרות כי יעביר את שרביט ההנהגה עוד טרם הבחירות. אם זאת, קיימת האפשרות שאדם אחר מהלייבור יצליח לנצח את בראון במאבק על הירושה, אולי שר הפנים החדש ג'ון ריד ואולי שרת החוץ בקט.

לעולם נותר לראות כיצד תשפיע פרישתו של בלייר, תזמונה וזהותו של יורשו, על הפוליטיקה הבריטית ועל המלחמה העולמית בטרור, שבריטניה בהנהגתו של בלייר עודנה הגורם המשמעותי ביותר לצד האמריקנים.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---