אזרחי מושבת העבדים לשעבר אשר הייתה לרפובליקה השחורה העצמאית הראשונה בעולם, רפובליקה אשר הפכה את ההפיכות הצבאיות וההתערבויות הבינ"ל שבעקבותיהן לספורט לאומי, עומדים לשים פעמיהם שוב לקלפי מתוך תקווה שהפעם, אולי, הדברים יהיו אחרת.  

האיטי חולקת את האי היספניולה עם הרפובליקה הדומיניקנית מאוכלסת בלמעלה מ-8 מיליון נפש, בשטח שגודלו 27750 קמ"ר. המדינה הקאריביית נכבשה על ידי הספרדים בתחילת המאה ה-16 ועברה לידי שלטון צרפתי בשנת 1697. הצרפתים הפכו את המושבה הקטנה המייצרת קני סוכר בעזרת עבדים מאפריקה (95% מתושבי האיטי היום הם שחורים ממוצא אפריקני והשאר מולאטים ולבנים). בשנת 1791 הכריזו חצי מיליון העבדים שחיו אז באי על מרד אשר הונהג ע"י פייר דומיניק טוסון ל'אוברטור.

במשך 3 שנים ניסה נפוליאון מנהיגה של צרפת באותם ימים למחוץ את המרד אך בשנת 1804 הפכה האיטי לרפובליקה השחורה העצמאית הראשונה בעולם. האיטי אמנם הפכה למודל לחיקוי ותקווה בקרב עבדים באמריקה, אך לאמיתו של דבר המצב הכלכלי היה קשה ביותר - הכלכלה שהתבססה על גידול אחד והייתה בחיתוליה, מלחמות שליטה בין המיעוט המולאטי (האליטה בהאיטי עד היום) ובין הרוב השחור, סכסוכים בין האיטי לסנטו דומינגו (כיום בירת הרפובליקה הדומיניקנית) צפיפות אוכלוסייה וילודה גבוהה (האיטי היא המדינה הצפופה ביותר והענייה ביותר בחצי הכדור המערבי), חברו כולם ליצירת תנאים קשים.

לאחר סדרה של משטרים דיקטטוריים, הגיעה האיטי לסף פשיטת רגל ונאלצה לקבל עליה התערבות אמריקנית ולמעשה ויתור על ריבונותה. כוח צבאי אמריקני אשר הורכב רובו ככולו מחיילי מארינס הביא ליציבות בהאיטי בין השנים 1934-1915 וסיוע אמריקני עזר להאיטי לעמוד על רגליה. לאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה האיטי מארבע שנים של דמוקרטיה ששבו והתחלפו שוב בשורה של משטרים דיקטטוריים רצחניים החל בשנת 1949 (ביניהם משטרו של "פאפא דוק", אשר לאחר מותו בניו השליטו שלטון טרור אשר נאכף באמצעות משטרה חשאית אכזרית בין השנים 1957-1986.

בשנות ה-80 הייתה האיטי אחת המדינות הראשונות בעולם שנאלצו להתמודד עם מגיפת האיידס (כרבע מכלל מקרי המוות בהאיטי הם על פי ההערכה כתוצאה מאיידס וקרוב ל-6% מהאוכלוסייה נשאים של הנגיף). בשל כך, קרסה התיירות, אחד מהענפים הכלכליים החשובים של האיטי.

בשנות ה-90 נעשה ניסיון בינלאומי לסייע למדינה המוכה הזו בהשלטת משטר דמוקרטי. כומר קתולי בשם ז'אן ברטראנד אריסטיד נבחר למשימת השלטת הדמוקרטיה. למרות שתקוות רבות נתלו בו, הוא החזיק מעמד בתפקיד תשעה חודשים בלבד עד שהודל בהפיכה צבאית. כוח התערבות אמריקני שנחת בשנת 1994 החזיר את אריסטיד לשלטון, אך הוא שוב הודח, הפעם בבחירות דמוקרטיות תחת הפיקוח האמריקני, בידי רנה פרבל (PREVAL). ארה"ב עזבה את האיטי בשנת 2000, ובבחירות שנערכו באותה שנה (והוחרמו בידי האופוזיציה בשל חשד של בחירות לא הוגנות), שב בפעם השלישית אריסטיד לשלטון. אריסטיד, שהיה נחוש שלא לאבד את כיסאו שוב, ניהל את המדינה באופן רודני, חרף האיום האמריקני לשוב ולכונן דמוקרטיה באי.

בינואר 2004, 200 שנה לאחר הכרזת העצמאות ההיסטורית, פרצו מהומות בהאיטי כנגד שלטונו של אריסטיד ולאחר יותר מחודש של קרבות ובעזרת לחץ בינלאומי (בצורת כוח אמריקני-צרפתי אשר נחת בהאיטי והורכב מ-2300 חיילים אשר הגיעו על מנת להשליט סדר במדינה חסרת המזל שהייתה שקועה באנרכיה). עם שוך הקרבות, עזב סוף סוף אריסטיד את המדינה ושם פעמיו לרפובליקה המרכז אפריקנית. כאילו לא הספיקו הצרות מבית, חודשים מעטים לאחר מכן, בספטמבר 2004 פגע קשות הוריקן ג'יין בהאיטי תוך שהוא מותיר מאחוריו 2400 הרוגים ונזק רב לרכוש. נזקי ההוריקן הובילו לחידוש גל מעשי הביזה והאנרכיה ואילצו את הכוח הבינ"ל להפעיל כוח רב יותר על מנת להשיב את הסדר על כנו.

בשמיני בינואר הקרוב תנסה האיטי להחזיר מחדש את הדמוקרטיה למדינה. אמנם התאריך עשוי להשתנות בשל המצב והבחירות כבר נדחו מאוקטובר, אך הכוחות האמריקנים והצרפתים עדיין שוהים במדינה ויסייעו בפיקוח על הליך הבחירות, אשר יהיו גם מוניציפליות וגם בחירות לנשיאות.

חייל אמריקני מכוח השלום בהאיטי (צילום: משרד ההגנה האמריקני)

המועמדים לנשיאות

רנה פרבל - שלט במדינה בין השנים 2001-1996 ואף הוחלף בבחירות (בפעם היחידה בהיסטוריה של האיטי). ממשלו התאפיין ברפורמות כלכליות כגון הפרטה של המשק, וצפוי שאם ייבחר ימשיך בכך. בשל קשריו עם קרן המטבע העולמית יש המאמינים כי הוא בובה בשירות האמריקנים והקפיטליזם. למרות זאת, הוא המועמד המוביל לניצחון בבחירות אלו.

לסלי פראנסואה מאניגאט - כיהן תקופה קצרה כנשיא בשנת 1988 לאחר ש"בייבי דוק" דובאלייה, בנו של "פאפא דוק" נמלט מהאיטי. בשנות שלטונה של משפחת דובאלייה, היה מאניגאט בגלות בדרום אמריקה בתור מתנגד לשלטון הדיקטטורי.

גי פיליפ - קצין משטרה לשעבר היה ממנהיגי המרד כנגד אריסטיד בשנת 2004, והוא היריב העיקרי של פרבל.

מארק בזין - כיהן כשר האוצר בתקופת דובאלייה ובבחירות 1990 הפסיד לאריסטיד. דוגל בהבאת השקעות זרות למדינה ואף נמצא בקשר עם הבנק העולמי.

אין ספק שפרבל נהנה מפופולריות בקרב חלקים גדולים מאזרחי האיטי נוסף על התמיכה האמריקנית. פיליפ, מנהיג הגרילה, עשוי להפתיע על אף שכרגע משאלי דעת הקהל אינם מחמיאים לו.

ייבחר מי שייבחר - אתגרים רבים יעמדו בפניו מרגע שייכנס לתפקידו - המדינה הענייה מקיימת למן הקמתה דפוס של הפיכות צבאיות שגוררות התערבות בינלאומית וקיום מדינה דמוקרטית יציבה הוא כיום נראה כחלום. באם תהפוך האיטי לכזו, תוכל להתחיל ברפורמות כלכליות וחברתיות (כמו פיקוח על הילודה ושימוש באמצעי מניעה בכדי להפחית את מספר חולי האיידס) ואולי, לראשונה מאז ימיה הראשונים של האיטי, עת השתחררה משעבוד, תשוב התקווה לשלוט באי.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---