בחירות האמצע בארה"ב - התחזית סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים בחירות מסביב לעולם פורסם : 07/11/2006, 22:17 אלון לויןויובל בוסתן
היום נערכות בארה"ב בחירות אמצע הכהונה, בהן עומדים לבחירה שליש ממושבי הסנאט, כל 435 המושבים בבית הנבחרים וגם 36 תפקידי מושלים. בעוד המפלגה הדמוקרטית צפויה להשיג רוב בבית הנבחרים, לראשונה מזה 12 שנים, הקרב על הרוב בסנאט צפוי להיות צמוד עד הקול האחרון.
435 חברי קונגרס ו-100 סנאטורים מרכיבים את הקונגרס האמריקני. סמכויותיהם של כל אחד משלושת הגופים – הסנאט, בית הנבחרים והקונגרס – רבות ומגוונות:
הסנאט הוא זה שמאשר מינויים של הנשיא למשרות פדראליות כגון: שופטים בבית המשפט העליון, שגרירים, חברי קבינט וראשי הסוכנויות הפדראליות השונות., כמו גם אישרור הסכמים בינלאומיים עליהם חתם הנשיא. הסכמים שכאלה דורשים רוב של שני שלישים בסנאט וללא אישורו, הם אינם תקפים. סמכות חשובה נוספת, היא היכולת להדיח את הנשיא או נושאי משרות פדראליות אחרים מתפקידם, גם כן ברוב של שני שלישים (הדרוש גם בבית הנבחרים על מנת להדיח את הנשיא). לבסוף, בזמן בחירות לנשיאות, במידה והאלקטורים לא העניקו רוב לאף מועמד, יקבע בית הנבחרים יקבע מי יכהן כנשיא והסנאט קובע מי יכהן כסגן הנשיא.
התפקיד העיקרי של הסנאט ובית הנבחרים הוא חקיקה - כל חוק בארה"ב חייב לעבור אישור של הסנאט ואישור נפרד של בית הנבחרים. ייחודו של בית הנבחרים על הסנאט, הוא שרק בית הנבחרים רשאי ליזום חקיקה הנוגעת למסים. במידה ויש מחלוקת לגבי חוק מסוים בין שני הבתים, קיימת ועדה המורכבת מנציגי הבתים שמנסה למצוא פשרה. לנשיא ארה"ב עומדת זכות הוטו לדחות חוקים של הקונגרס, אולם במידה והחוק עובר ברוב של שני שלישים, מתבטל הוטו של הנשיא. בידי הקונגרס גם השליטה על התקציב הפדראלי העצום – 2.8 טריליון (אלף מיליארד) דולר.
לאור כל אלו, ברור כי שליטה באחד או בשני בתי הנבחרים משפיעה רבות על הכיוון שבה מתנהלות המערכות הפדראליות במעצמה הגדולה בעולם – שליטה בבתי הנבחרים של נציגי המפלגה בה חבר גם הנשיא מבטיחה קבלה קלה יותר של יוזמות הנשיא, ולעומת זאת – שליטה של המפלגה השנייה – הופכת את חייו של הנשיא לבלתי אפשריים.
הנושאים הבוערים
באופן מסורתי, הסוגיות העומדות בראש סדר היום בבחירות לקונגרס שונות מאלו הנידונות במערכת הבחירות לנשיאות. בעוד שבבחירות לנשיאות עומדים על הפרק נושאים הנוגעים לכלל האומה האמריקנית כגון המצב הכלכלי, סוגיית ההפלות ועניינים הקשורים למדיניות החוץ של המדינה, הרי שבבחירות לקונגרס עוסקים בנושאים הנוגעים לאזרחי כל מדינה, וקיים שוני רב בין אזרחי קליפורניה וניו-יורק הגדולות והעשירות, ובין אזרחי וירג'יניה ויוטה העניות יותר.
הפעם, דומה שדווקא הנושאים הלאומיים הם שיכריעו את הבחירות, בעיקר במדינות בהן המאבק צמוד. ההסתבכות האמריקנית בעיראק בפרט והמלחמה בטרור בכלל, מטרידים את האמריקנים, וכל המועמדים כולם נדרשו לסוגיה במערכת הבחירות שלהם.
התמיכה הציבורית במלחמה יורדת מדי יום, ולפי שעה היא הרחק מתחת ל-40%. בשל כך, נמצאים מועמדים רפובליקנים רבים בנחיתות ביחס ליריביהם הדמוקרטים, בנסותם להגן על מדיניותו של הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש. לציבור האמריקני ביקורת רבה על דרך ניהול המלחמה – החל מהעלות הכלכלית האדירה, הנאמדת במאות מיליארדי דולרים, עבור דרך העובדה כי בחודש אוקטובר נהרגו 100 חיילים אמריקנים, למעלה משלוש שנים וחצי מתום המלחמה באופן רשמי, וכלה בחקיקה הפדראלית בנוגע ללחימה בטרור, שעודנה שנויה במחלוקת ונטען כנגדה כי בחלקה היא לא חוקתית.
רוב אזרחי ארה"ב, כך על פי סקרי דעת קהל, סבורים כי המדיניות הרפובליקנית של בוש לא הצליחה להפחית מהסיכון הביטחוני לארה"ב, ובכך טמון חלק גדול מהכישלון הצפוי.
כנגד הביקורת המלחמתית, מציין הממשל הפדראלי הרפובליקני את מה שהוא תופס כהישגים – המצב הכלכלי בארה"ב ברוב המדדים הוא טוב - הבורסה גואה ומחירי הנפט צנחו בצורה דרמטית ביותר מ-25% אל מתחת ל-60 דולר לחבית, הצמיחה הכלכלית נמשכת ומדד האמון של הצרכנים גבוה אף הוא. הבעיה הכלכלית המרכזית כיום בארה"ב היא הגידול בגירעון, בעיקר בשל הוצאות הביטחון הגבוהות של המדינה.
בתחום המלחמה בטרור טוענים הרפובליקנים כי המצב בעיראק פחות קשה ממה שסבורים וכי ישנן הצלחות. כדוגמא הם מביאים את גזר דין המוות שהושת על הרודן לשעבר, סדאם חוסיין, ביום ראשון, בסמיכות זמנים לבחירות (ולא במקרה, לדעת הדמוקרטים).
הנשיא בוש - איך יתנהל בשנתיים שנותרו לו? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
הבחירות לסנאט
סנאטורים נבחרים ברוב יחסי לכהונה של שש שנים ובמקומות בהם מתמודדים יותר משני אנשים על התפקיד ניתן לזכות גם עם רוב נמוך מ-50%, למעט במדינות ג'ורג'יה ולואיזיאנה המקיימות סיבוב בחירות נוסף בין שני המועמדים המובילים, במידה ואין הכרעה מוחלטת.
במדינות אלה, אגב, לא תתקיימנה בחירות הפעם. 33 המושבים העומדים לבחירה מתחלקים באופן הבא - 17 מושבים נתפסו עד כה על ידי סנאטורים דמוקרטיים, 15 ע"י רפובליקנים ומושב אחד של סנאטור עצמאי (ורמונט). פירוש הדבר הוא, שבטרם הושלך קול אחד לקלפי, לרפובליקנים נותרו 40 מושבים בסנאט ואילו לדמוקרטים יש 27 מושבים. על הדמוקרטים לזכות ב-24 מתוך 33 המושבים בכדי להשיג הרוב הדרוש של 51 סנאטורים.
במקרה של שוויון בין המפלגות, הקול המכריע הוא קולו של נשיא הסנאט, תפקיד השמור לסגן נשיא ארה"ב. בהיסטוריה של הסנאט האמריקני רשומים 242 מקרים בהם ניצל סגן הנשיא את סמכותו. בהתחשב בעובדה כי בתפקיד מכהן כיום דיק צ'ייני הרפובליקני, לנציגי מפלגתו דרושים עשרה מושבים מתוך ה-33 בכדי לשמר רוב, דחוק, אבל עדיין רוב, בסנאט.
הבחירות לבית הנבחרים
בבית הנבחרים נזקקת כל מפלגה ל-218 מושבים בכדי להשיג רוב. מניתוח שבעה מכוני מחקר מובילים בארה"ב, עולה כי המפלגה הרפובליקנית יכולה לייחל להישג של 209 מושבים בתסריט האופטימי ביותר מבחינתה. פירוש הדבר, כי הקרב על בית הנבחרים, בסבירות גבוהה ביותר, כבר הוכרע לטובת הדמוקרטים, וכעת נותר רק לבחון מה יהיה ההפרש בין שתי המפלגות.
מבחינת התקשורת האמריקנית, הבחירות לבית הנבחרים כבר הוכרעו לפני חודשים מספר, ובמידה והרפובליקנים יצליחו להשיג 210 מושבים או יותר, יהא הדבר לסנסציה ויגרום למספר פרשנים פוליטיים לבלוע את הכובע שלהם.
הבחירות לתפקידי המושלים
בבחירות אלו, כאמור, יעמדו לבחירה גם 36 תפקידי מושלים. ב-28 מדינות מכהן כיום מושל רפובליקני ואילו ב-22 מדינות מכהן מושל דמוקרטי. מבין המדינות שבהן לא תיערכנה בחירות לתפקיד המושל, 8 הן דמוקרטיות ו-6 הן רפובליקניות. על פי ניתוח סקרים של מספר מכוני מחקר מובילים בארה"ב, נראה כי הדמוקרטים עומדים לזכות ב-21 מדינות בבחירות האלה, ובכך יגדל מספר המדינות בשליטה דמוקרטית לכדי 29 מדינות, לעומת 21 רפובליקניות.
המועמד הבולט ביותר כאן הוא דווקא זה שלא מתמודד - מושל פלורידה בשתי הקדנציות האחרונות, ג'ב בוש, אחיו הצעיר והפופולרי של הנשיא, שעל פי חוקי המדינה לא יכול להתמודד לכהונה שלישית רצופה. רבים סברו כי בשל כך, ינסה בוש להתמודד למשרת סנאטור, תפקיד בו יכול היה לזכות בנקל. החלטתו של בוש הצעיר לוותר על המרוץ לסנאט (ובכך להעניק יתרון משמעותי למועמד המפלגה הדמוקרטית, ביל נלסון), מתפרשת כאילו הוא קיבל החלטה להתמודד על תפקיד הנשיאות ב-2008.
מושל רפובליקני בולט אחר, אשר מתמודד בפעם השנייה הוא המחסל בדימוס, ארנולד שוורצנגר, אשר צפוי לנצח.
מליאת הקונגרס - מי ישלוט בו החל ממחר? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
הבחירות לסנאט
אלו הבחירות המרכזות את עיקר תשומת הלב, ובהן יעמדו לבחירה, כאמור, 33 מושבים. גם כאן, התמונה מתבהרת הודות לניתוח של סקרי דעת הקהל של מכוני המחקר המובילים בארה"ב, המאפשרים לחלק את 33 המרוצים למספר קבוצות:
הבטוחים
בקטגורית זו נמצאים מועמדים בעלי יתרון של 12% ומעלה – הפסד שלהם ביום הבחירות יהווה סנסציה גדולה.
ישנן 16 מדינות בהן למועמד הדמוקרטי יש רוב שכזה – בקליפורניה, קונטיקט, דלאוור, פלורידה, הוואי, מסצ'וסטס, נבראסקה, ניו-מכסיקו, ניו-יורק, צפון דקוטה, ורמונט, מערב וירג'יניה וויסקונסין היתרון הוא של 20% ומעלה, במישיגן וושינגטון ומינסוטה היתרון עומד על 14% לפחות.
(הערה: בוורמונט צפוי להיבחר מועמד עצמאי וככל הנראה גם בקונטיקט. שניהם נחשבים לבעלי נטייה ברורה לכיוון המפלגה הדמוקרטית).
לרפובליקנים יש רק 7 מדינות בטוחות – טקסס, יוטה, מיסיסיפי, וואיומינג, אינדיאנה, מיין ונבאדה.
בהנחה כי לא תתרחש כל סנסציה במדינות אלה, שקלול המושבים שאינם עומדים לבחירה בנוסף ל-23 המושבים הבטוחים מעמידה את הפער על 43-47 לטובת הרפובליקנים.
נטייה ברורה לאחת המפלגות
בקטגוריה זו נכנסים כל המועמדים המחזיקים ביתרון הגדול מ-6% על פני המתחרה. הפער גבוה מטעות הדגימה בסקרים, אולם עשוי להימחק, בהתאם לכל מיני משתנים כמו אירועים ביטחוניים או שיעור ההצבעה באותה מדינה.
מונטנה אוהיו ופנסילבניה הן מדינות בהן ישנה נטייה לטובת המועמד הדמוקרטי, לעומת אריזונה שבה קיימת נטייה למועמד הרפובליקני.
בשקלול המדינות האלה, מובילים הרפובליקנים 46-48 על פני הדמוקרטים.
טווח טעות הדגימה
בקטגוריה השלישית, מצויים המועמדים להם יתרון הנמוך מ-6%, והמאבק במדינות פתוח לחלוטין. במרילנד, ניו ג'רזי ורוד איילנד המועמד הדמוקרטי המוביל באחוזים בודדים, בטנסי זהו המועמד הרפובליקני ובמיזורי ווירג'יניה התוצאה היא שוויון.
על פי ניתוח זה, ניכר כי ההתמודדות הכללית על השגת הרוב בסנאט תהיה צמודה ביותר ועוד נכונו דרמות לא מעטות בזמן ספירת הקולות.
סיכום תמונת המצב בבחירות לסנאט
נוטה לעצמאי
נוטה לדמוקרטי
בטוח דמוקרטי
בטווח טעות הדגימה
נוטה לרפובליקני
בטוח רפובליקני
היום שאחרי
אמריקה תתעורר יום לאחר הבחירות למציאות שונה מזו שאליה הורגלה אליה בשש השנים האחרונות. ההגמוניה הרפובליקנית עומדת להסתיים ואיתה תשתנה חלק מהמדיניות שאפיינה את ארה"ב בשנים אלה.
היקף השינוי יהיה תלוי בעיקר בתוצאות הבחירות בסנאט – במידה והרפובליקנים יצליחו לשמור על רוב בבית זה, הם יוכלו להמשיך ולקיים חלק גדול מהמדיניות שלהם, אולם באם יהפוך הקונגרס כולו לדמוקרטי, ייאלץ נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לבצע שינויים רבים במדיניות החוץ שלו, כמו גם בכלכלה.
מאידך, בוש עומד לפרוש מתפקידו כנשיא בעוד שנתיים. שנתיים אלה הן בדרך כלל השנים בהן מתאמץ כל נשיא להטביע את חותמו בהיסטוריה האמריקנית, כולל עשייה לא פופולארית, מאחר והוא אינו צריך לזכות באהדת הציבור.
הנשיא בוש - איך יתנהל בשנתיים שנותרו לו? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
מליאת הקונגרס - מי ישלוט בו החל ממחר? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
