ב-22 בינואר הקרוב ייבחרו אזרחי פורטוגל בנשיא חדש, רביעי במספר. האוחז בנשיאות הפורטוגזית זוכה לסמכויות נרחבות בהרבה מנשיא בישראל: הוא מפקד הצבא ובסמכותו להכריז על מלחמה, וכן למנות את ראש הממשלה (כמו בישראל) – אחת הסמכויות החשובות שלו היא פיזור הפרלמנט, סמכות אותה ניצל סמפאיו ב-2004 עקב פרישתו של רה"מ בארוסו שעזב את תפקידו באמצע (!) על מנת להתמנות כנשיא "הנציבות" - הרשות המבצעת באיחוד האירופאי.  

פורטוגל, שסבלה בשנים האחרונות ממשברים כלכליים, תחת שלטונם של הסוציאליסטים, החליפה ב-2002 את השלטון לשלטון שמרני-ליברלי שהמשיך בתנופת ההפרטות ובהתאמת כלכלתה של פורטוגל לכלכלת השוק. הרפורמות אמנם הביאו לשיפור בכלכלתה של פורטוגל, אולם בעקבות עזיבתו של ראש הממשלה המכהן דאז והחלפתו בפדרו סנטנה לופז (אשר כלל לא נבחר לפרלמנט- הגיע לתפקיד מראשות עיריית ליסבון) הוקדמו הבחירות (בהן זכתה המפלגה הסוציאליסטית זכתה בכ-45% מהקולות ושבה לשלטון). חורחה סמפאיו, נשיאה הפופולארי של פורטוגל ישלים (כמו קודמיו בתפקיד) את התקופה המרבית של 10 שנים ברציפות בנשיאות המדינה.

המפלגות המתמודדות

הבחירות בפורטוגל הן בחירות רוב ולא בחירות יחסיות ולכן יש שוני בין כמות הקולות לבין מספר המנדטים. הפרלמנט הפורטוגזי מורכב כיום מחמש מפלגות המריצות כל אחת מועמד מטעמה

המפלגה הסוציאליסטית - מפלגת השלטון אשר זכתה ב-2005 ב-52.6% מהמושבים. מועמדה של המפלגה הוא אחד הפוליטיקאים הותיקים ביותר בפורטוגל, מריו סוארס. בגיל 81, לזכותו של סוארס רשום כי היה ראש ממשלתה הדמוקרטי הראשון של פורטוגל ב-1976 למשך שנתיים, ופעם נוספת זכה להיות ראש הממשלה בין 1985-1983. בשנת 1986 נבחר סוארס להיות נשיאה השני של פורטוגל וכיהן בתפקיד 10 שנים רצופות.

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית – המפלגה השנייה בגודלה מכונה כך למרות היותה מפלגה שמרנית. זוהי מפלגת השלטון לשעבר הצליחה לזכות הפעם רק ב-32.5% מהמושבים. מועמדה של המפלגה לנשיאות הוא אניבל סילבה בן ה-66 - פרופסור לכלכלה בעל תפיסה כלכלית ימנית, שכיהן בעבר כראש הממשלה במשך 10 שנים רצופות ונחשב לפוליטיקאי פופולארי בארצו ולמועמד המוביל לנשיאות.

המפלגה הקומוניסטית – המפלגה התמודדה בצוותא עם מפלגת הירוקים בבחירות וזכתה ב-6% מהמנדטים בבחירות האחרונות. מועמדה הוא חרונימו דה סוסה, חבר פרלמנט ותיק בן 58 לשעבר פועל בתעשיית המתכות.

מנואל אלגרה - דמות ססגונית ומרתקת, אוטוטו בן 70, הוא מועמד עצמאי במרוץ לנשיאות. משורר ידוע ואיש ספר, אלגרה היה ממתנגדיו המרים של סלאזאר, הדיקטטור ששלט בפורטוגל בין השנים 1968-1932. בשל כך חי בגלות שנים רבות וספריו נאסרו למכירה בפורטוגל. אלגרה אף היה מעורב, בתקופת גלותו באנגולה (שהייתה מושבה פורטוגזית) בניסיון הפיכה מקומי שבעקבותיו אף ישב בכלא. לאחר שהפכה פורטוגל לדמוקרטיה בשנים 1974-1975, הצטרף לפרלמנט ומאז הוא מכהן שם כחבר פרלמנט.

בנוסף, מתמודדים שני מועמדים ממפלגות שמאל קטנות - פרנסיסקו לוסה מהבלוק השמאלי (3.5% בפרלמנט), וגרסיה פריירה נציג מפלגה קומוניסטית שלא עברה את אחוז החסימה. המפלגה העממית, מפלגה שזכתה ב-5.2% מהמושבים בבחירות האחרונות אמנם לא הציגה מועמד מטעמה אך בשל היותה מפלגת ימין שמרנית (ואף קתולית-דתית), סביר להניח כי בוחריה יתמכו בסילבה (המועמד היחיד מהימין בבחירות, ובשל פיצול הקולות בעל מירב הסיכויים לזכות בבחירות).

על סדר היום

פורטוגל עומדת בפני מספר אתגרים לקראת התקופה הקרובה - המיתון הכלכלי שהמדינה נמצאת בו שנים האחרונות (למרות תקופה קצרה של התאוששות) שבא לידי ביטוי בעלייה באבטלה (6.5-7 אחוזים), תחרות קשה עם המזרח (ענף הטקסטיל הוא ענף ייצוא חשוב בפורטוגל) וחוב ציבורי גדול ביותר.

שני נושאים נוספים השנויים במחלוקת בפורטוגל – הסיוע למלחמה בעיראק (פורטוגל מסייעת לארה"ב בעיראק וכיום ישנם 128 שוטרים מיחידות עלית המוצבים שם( וויכוח ציבורי סביב נושא ההפלות ( 94%מאזרחי פורטוגל הם קתולים, והחוק אוסר לבצע הפלה, אלא במקרים שבהם נשקפת סכנת חיים ליולדת(.

על מנת לזכות בנשיאות, על מועמד לזכות ב-50% מהקולות לפחות, אחרת ייערך סיבוב שני ב-12.2 בין שני המועמדים המובילים. המנצח יזכה לשכון בארמון הנשיאות המכונה ארמון בית לחם.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---