המלחמה הקרה השנייה, בה ניצבים אלו מול אלו גוש המדינות הדמוקרטיות וגוש המדינות הריכוזיות, עברה ב-2006 אל מרכז הבמה. לאחר שהשנה סיימו הגושים להתגבש, צפוי המאבק הבין גושי להחריף בשנים הבאות.  

פרויקט המלחמה השנייה, המהווה את פרויקט הדגל של אתר "סיקור ממוקד", מציג תיאוריה ייחודית לניתוח מגמות פוליטיות בזירה הבינלאומית. העולם, על פי התיאוריה, מחולק לשני גושים – גוש המדינות הדמוקרטיות הנשען על כוחה של ארה"ב וכן האיחוד האירופי, יפן, הודו, אוסטרליה, קנדה ומדינות דמוקרטיות אחרות, ומולו, הגוש הריכוזי, שהמדינות הבולטות בו הן סין, רוסיה, חלק גדול ממדינות העולם המוסלמי, מדינות הציר הלטיני ועוד.

הכוח המניע את הגוש הדמוקרטי הוא הרצון לפזר את הערכים הדמוקרטיים בעולם מתוך מחשבה שבכך יתמעטו מספר הסכסוכים האלימים, מה שיביא לשגשוג כלכלי בעולם. לצורך כך, פועל גוש זה במספר אופנים בכדי להגשים את שאיפותיו - במישור צבאי, כמו באפגניסטן ובעיראק, במישור כלכלי, דוגמת הסנקציות הכלכליות על לוב בעבר ואיראן, בלארוס, וצפון קוריאה בהווה ובמישור הפוליטי, באמצעות לחץ דיפלומטי, בעיקר על מדינות הפוגעות בזכויות האדם, דוגמת סודן.

הגוש הריכוזי, לנוכח הפעלת הכוח המשולב מצד הגוש הדמוקרטי, חש מאוים. האיום המיידי הוא על עצם קיומו של המשטר במדינות הריכוזיות, וכן האיום על דרך החיים והמנטאליות של אותן מדינות. במדינות ריכוזיות, שבהן רוב הציבור תומך באימוץ רפורמות דמוקרטיות, דוגמת המדינות הקומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, הצליחו מדינות הגוש הדמוקרטי להביא לשינויים. לעומת זאת, במדינות שבהן הציבור היה חלוק בשאלת הדמוקרטיה או התנגד לה, התקשה הגוש הדמוקרטי להביא לשינוי.

בשנת 2006, נוצרה ההבנה בקרב השחקניות החשובות במערכת הגלובלית כי הכיוון אליו העולם צועד הוא דו-גושי. כללי המשחק החלו להתבהר – בדומה למלחמה הקרה הראשונה, עומדות בפני כל מדינה שלוש אופציות מבחינה בינלאומית. שתי האופציות הראשונות הן השתייכות לאחד משני הגושים. השתייכות לגוש הדמוקרטי באה לידי ביטוי בהצטרפות לגופים כאיחוד האירופי או נאט"ו, לאימוץ רפורמות דמוקרטיות וכלכליות וכדומה. ההצטרפות לגוש הריכוזי, גוש שעדיין נעדר את יכולת הארגון של הגוש הדמוקרטי, התבטאה בחיזוק הקשר באמצעות הסכמים עם סין ו/או רוסיה, הגוש האסלאמי או מדינות הציר הלטיני.

האופציה השלישית, היא אופציית "המדינות הבלתי מזדהות". חשוב שלא לזהות את המושג הזה עם "ארגון המדינות הבלתי מזדהות" המקיף כ-60 אחוזים מכלל המדינות בעולם, חלקן הגדול בעלות זיקה ברורה לאחד מהגושים (בדרך כלל לגוש הריכוזי).

ישנן מדינות רבות הסבורות, כי בדומה למלחמה הקרה הראשונה, ביכולתן לאחוז במקל משני קצותיו, והן תהיינה האחרונות לחבור לאחד מן הגושים. למרות תקוותיהן, בעידן המידע והמערכת הכלכלית העולמית, מהם מושפעות כל המדינות בעולם, מעטות תהיינה המדינות שתישארנה על הגדר לאורך זמן.

היחסים בין הגושים

מספר רב של סכסוכים צבאיים, פוליטיים וכלכליים בשנה החולפת, התאפיינו בשיוכם למאבק הבין גושי. זאת ועוד - משנה לשנה, מספר המדינות בעולם המקיימות בחירות חופשיות עולה, עלייה התורמת להשגת דריסת רגל פוליטית מצד המעצמות במדינות רבות. באמריקה הלטינית המאבק התנהל בעיקר בין הציר הלטיני ובין האמריקנים, באיחוד האירופי בין הפרו-אמריקנים והפרו-אירופים ובמזרח אירופה, בין הפרו-מערביים והפרו-רוסיים. לסיכום מערכות הבחירות של השנה החולפת, לחצו כאן.

בתחום הצבאי, מלחמת לבנון השנייה לא הייתה רק מלחמה בין צה"ל ובין החיזבאללה. מאחורי ישראל עמדה ארה"ב, ומאחורי החיזבאללה הופיעו איראן וסוריה. במשבר הגרעין האיראני היו אלה הסינים והרוסים שמנעו הטלת סנקציות על האיראנים, לעומת דרישת האמריקנים והאירופים להחמיר את הלחץ עליהם. במשבר הגרעין בצפון קוריאה, שוב היו אלה הסינים והרוסים שריככו את החלטות מועצת הביטחון אל מול דרישות אמריקניות ויפניות תקיפות ללחוץ על הצפון קוריאנים.

בבלקן, מסתמן כי הסכסוך האתני בין הסרבים ובין המוסלמים, יהפוך גם למאבק שבו רוסיה (הפרו סרבית) מצד אחד וארה"ב (הפרו קוסוברית) מן העבר השני, תמשוכנה בחוטים. בקווקז, עימותים עתידיים בין הארמנים הנתמכים על ידי רוסיה, והאזרים הנתמכים על ידי ארה"ב, צפויים לשוב לסדר היום העולמי.

גם באפריקה, הופכת מלחמת האזרחים המתמשכת בסומליה לזירה בינלאומית. כבר בשלב הראשוני, מעורבותם של האתיופים בעלי הזיקה למערב מצד אחד, ומעורבות קואליציית הטרור העולמי ואריתריאה מהצד השני, מבטיחה כי תהיה זו זירה חמה בשנה הקרובה.

פוטין ובוש- משני צידי המתרס. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

שנת האנרגיה

עליית מחירי האנרגיה בעולם, משפיעה רבות על הרכב היחסים הפוליטיים בעולם. למחירים אלה השפעה חשובה על הדרך בה מנהלות צרכניות האנרגיה הגדולות – ארה"ב, סין, יפן והאיחוד האירופי, את מדיניות החוץ שלהן. האמריקנים מקפידים לשמור על יחסים קרובים עם הסעודים על אף מעורבותם של סעודים רבים בטרור העולמי, הסינים מרחיבים את יחסיהם באפריקה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית עם מדינות רבות ככל האפשר והיפנים והאירופים זהירים מאוד ביחסיהם עם ספקיות הנפט שלהם.

מן הצד השני של המתרס, השכילו יצואניות האנרגיה, לראשונה מאז שנות ה-70, למנף את המשאבים שלהן לצורך עשיית רווחים פוליטיים. כך רוסיה, כך מדינות אופ"ק וכך מדינות נוספות. אנגולה, סודן ואקוודור, הן האחרונות להגיש מועמדות להצטרף לאופ"ק, וככל הנראה בקשתן תיענה. אקוודור כחברה בציר הלטיני, סודן הנתונה ללחץ בינלאומי בשל הנעשה בדארפור ואנגולה המנסה להתאושש ממלחמת האזרחים ארוכת השנים שהשתוללה במדינה בעשורים האחרונים.

בשל עליית מחירי הנפט ובשל סיבות נוספות הנוגעות בין היתר גם לצורך באנרגיה נקייה יותר, עלה מעמדו של הגז הטבעי. רוסיה, החולשת על למעלה מרבע מעתודות הגז בעולם, חיזקה את קשריה עם מדינות מפיקות גז במרכז אסיה וכן עם אלג'יריה, בדרך ליצירת קרטל בתחום.

יכולתה של רוסיה להשפיע על המחירים העולמיים של משאב זה גדולה בהרבה מיכולתה של סעודיה להשפיע על מחירי הנפט, לצד העובדה כי במהלך השנה החולפת חלפה רוסיה על פני אותה סעודיה והפכה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, הופכת את נשיאה, ולדימיר פוטין, לאדם המשפיע ביותר על שוק האנרגיה העולמית.

ההשקעה בביטחון

עם ההתחזקות הכלכלית של המדינות החברות בגוש הריכוזי, נוסף אלמנט אחר והוא ההתחזקות הצבאית. רוסיה, שלאחר קריסת הקומוניזם הפך לצבא למיושן ולא יעיל, השקיעה בימיו של פוטין ובמיוחד בשנה האחרונה, משאבים רבים בכדי להפוך את צבאה למודרני. שיעורו של תקציב הביטחון אמנם חסוי, אך הוא מוערך כאחד הגדולים בעולם. בכדי לסבר את האוזן, חשוב לשים לב לנתון הבא – רוסיה תפנה כ-20 מיליארד דולר לשנה בתשע השנים הקרובות לצורך פיתוח אמצעי לחימה. התעשייה הצבאית הרוסית מוכרת כבר כיום בסכומים המוערכים בכ-10 מיליארד דולר, והיא בחיפוש מתמיד אחר שווקים חדשים.

שוק ותיק יותר, השוק ההודי, מבטיח רווחים גבוהים לתעשייה הרוסית בשנים הקרובות, ומעיד על התעצמות צבאית הודית חסרת תקדים. הרוסים מתמודדים כרגע על מכרז בהיקף של 9 מיליארד דולר לרכישת 126 מטוסי קרב מתקדמים – המיג 35 מתמודד עם ה-F22 האמריקני ונחשב לבעל עדיפות.

מכון SIPRI הצליח לנקוב בסכומי ההוצאה הביטחונית של המדינות השונות, אך לפחות במקרה הרוסי ייתכן והמספרים שמרניים ביותר. על פי הדו"ח שפרסם, עולה כי ארה"ב הוציאה 478.2 מיליארד דולר על ביטחון, פי 2.5 מהבאה אחריה. סין הוציאה 188.4 מיליארד דולר, הודו 105.8 מיליארד דולר, רוסיה 64.4 מיליארד דולר, צרפת 45.4 מיליארד דולר. ויפן ובריטניה דולקות אחריה.

בשנתיים הקרובות צפויות מספר מגמות בתחום – ארה"ב, המעוניינת לצאת מעיראק, תצמצם בהדרגה את ההוצאה הביטחונית שלה. סין תשמור על מעמדה כמעצמה הצבאית השנייה בגודלה ורוסיה תמשיך להתעצם. בשל ההוצאה הסינית הגבוהה וכתוצאה מהניסוי הגרעיני הצפון קוריאני, צפויות יפן ודרום קוריאה להגביר את הרכש הביטחוני שלהן. במקרה היפני, שעודנה מדינה בעלת חוקה פציפיסטית, צפויה רפורמה חקיקתית ואולי אף חוקתית בעניין זה ביפן.

הצרפתים, המראים סימני התאוששות כלכלית, לא יוכלו להגביר את הרכש הביטחוני שלהן לפי שעה והמשמעות היא, כתמיד, פוליטית – ההשפעה הצרפתית על הפוליטיקה העולמית תמשיך לרדת, לפחות עד שהמדינה תצא באופן מלא ממצבה הכלכלי הקשה. הבריטים, בדומה לאמריקנים, מעוניינים לקצץ בהוצאה הביטחונית שלהם בעיראק, ולפניהם משימות שיקום הצבא לאחר המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, כך שההוצאה הביטחונית לא צפויה להשתנות בצורה דרמטית.

ההתעצמות הצבאית ההודית, הנובעת הן מההתעצמות הצבאית הסינית והן מהידוק היחסים בין סין ובין פקיסטן, הגיעה כבר עתה לרמה גבוהה ביותר, וייתכן והמשק ההודי עדיין לא איתן במידה מספקת בכדי להמשיך ברף זה לאורך זמן. חלק גדול מהסכום הופנה לשדרוג חיל האוויר ההודי, ולכן הסכום השוטף הנדרש למערכת הביטחון ההודית נמוך בהרבה. הפקיסטנים, החווים אף הם פריחה כלכלית, לא יכולים להרשות לעצמם להישאר מאחור מבחינה צבאית, והם משקיעים בפרויקטים רבים לפיתוח אמצעי לחימה לצד הסינים, כמו גם ברכש של נשק סיני ואמריקני במיליארדים.

ככלל, העולם ימשיך להוציא למעלה מטריליון דולר על ביטחון בשנה הקרובה, והתעשיות הביטחוניות שעד לפני כמה שנים היו במשבר, תמשכנה לצמוח.

תקציבי עתק ימשיכו לזרום לבטחון. צילום: משרד ההגנה

המלחמה הקרה השנייה ב-2007

במהלך השנה החולפת, ניכר היה כי הגוש הריכוזי הצליח לצמצם את פערי העוצמה בינו ובין הגוש הדמוקרטי, וכי לפעילות חברותיו הייתה השפעה מרחיקת לכת על המדינות החברות בגוש ובראשותן, ארה"ב. ההסתבכות האמריקנית בעיראק, ובמידה מסוימת גם באפגניסטן, וההפסד הרפובליקני בבחירות, ערערו את מעמדה של ארה"ב כמעצמת על יחידה, וחיזקו על חשבונה שחקנים אחרים במערכת הגלובלית.

הגורם החשוב ביותר שיאפשר לגוש הדמוקרטי להישאר חזק יותר מהגוש הריכוזי, הוא האיחוד האירופי. יבשת זו שעדיין מציגה חילוקי דעות בין חברותיה באשר לזיקה הפוליטית הראויה לאיחוד, תהא חייבת לשנות את התפיסה ולקבל את העובדה כי העולם הופך לדו-גושי. מערכת הבחירות החשובה בצרפת והמדיניות אותה תאמץ הממשלה החדשה שתיבחר, תשפיע רבות על הכיוון האירופי מעתה ואילך.

רוסיה של ולדימיר פוטין, תוסיף, ואולי אף תמסד, את השליטה המוחלטת שלה בתחום הגז הטבעי. כך או אחרת, רוסיה של שנת 2007 אינה מזכירה במאומה את המדינה הענייה והמרוסקת של שנות ה-90, והיא תוסיף ותתעצם בשנים הקרובות.

סין, הנוקטת באופן מסורתי בדיפלומטיה הסבלנית ביותר, התמקמה השנה באופן סופי בצמרת הכלכלית העולמית - כיום הכלכלה הסינית היא הרביעית בגודלה בעולם לאחר ארה"ב, יפן וגרמניה, והיא צפויה לעלות שלב אחד בשנתיים הקרובות. סין, שהחלה "לצאת החוצה", השנה, בצורת הידוק יחסים עם מדינות שונות ברחבי העולם והמשך ההתחמשות הצבאית, צפויה סין להעצים עוד יותר את מעורבותה בנושאים שעל סדר יומה של הקהילה הבינ"ל.

בשנה הקרובה, צפויים התהליכים הגלובליים להגיע לכלל הבשלה. רוב הסכסוכים בעולם יזכו לפרופיל בינלאומי ויהיו לזירת התגוששות בין גושית, באופן שיבהיר גם לספקנים ביותר, כי תקופת הביניים, שהחלה עם התרסקותה של ברית המועצות ואשר התאפיינה בשלטון עולמי של מעצמה אחת, הסתיימה, והמערכת הפוליטית העולמית חוזרת להיות דו-גושית, למשך כמה עשורים לפחות.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---