מתקפת הטרור שהנחית אל-קעידה על ארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, הביאה את מעצמת-העל להכריז על מלחמה עולמית בטרור – מאות אלפי חיילים נשלחו לצד השני של העולם, המשטרים באפגניסטן ובעיראק הופלו, ועל אחרים הושתו סנקציות חריפות. בשנים אלו ניכר היה כי ארה"ב של הנשיא בוש הבן גמרה אומר להכתיב את סדר היום העולמי כרצונה, ללא התחשבות באינטרסים של יריבותיה או בנות בריתה. ברם, תגובת העולם להתנהלות האמריקנית ולא העמידה במשימות שהגדירו בוושינגטון, היא שהביאה לתמורה במערכת הגיאו-פוליטית ולהתהוותו של סדר עולמי חדש.
זמן לא רב עבר מאז, אך כבר ניתן לקבוע כי שורה של אירועים בשנים 2005-2008, תרמו תרומה מכרעת לשינוי העולמי ולהכרה גוברת בתחילתה של מלחמה קרה חדשה – בארה"ב, היה זה בוש הבן, בנאום ההשבעה השני שלו, שהציב, באופן חסר תקדים, את הפצתם של ערכים דמוקרטים כאמצעי התורם לביטחון הלאומי. בהמשך כהונתו, הכריז על תוכנית להצבת מערכת הגנה מטילים במזרח אירופה ועל הכרה בעצמאות קוסובו ובהמשך התרחבות נאט"ו מזרחה. ברוסיה השתמשו בשליטה על שוק הגז הטבעי כאמצעי לחץ פוליטי בשיא החורף, הגיבו לתוכניות האמריקניות בפרישה מאמנות להגבלת נשק, באיום בירי טילים על מערב אירופה ובחידוש טיסות סיור ברחבי העולם של מפציצים אסטרטגיים. חודשים ספורים לאחר הכרזת העצמאות של קוסובו, יצאו הרוסים למלחמה בגיאורגיה בשם התמיכה במובלעות פרו-רוסיות באזור. מיד לאחריה, הכירה מוסקבה בעצמאות שתי המובלעות.
בה בעת, הלכו והתחזקו שתי מעצמות חדשות משני עברי המתרס – האיחוד האירופי מזה וסין מזה. באירופה, מהפכים פוליטיים בכמה ממדינות היבשת, הביאו את האיחוד להתייצב לצידה של ארה"ב ולדבר בקול מגובש מתמיד למען חירויות אזרחיות ונגד משטרים רדיקליים. מן העבר השני העפילה סין לצמרת הגבוהה של הכלכלה העולמית, תוך שהיא תומכת במשטרים אנטי-מערביים ומכוננת ברית אסטרטגית היסטורית עם רוסיה. סדרת אירועים זו, ביחד עם התייצבותם של גורמים רבי עוצמה אלו מול אלו, שכנעו אותנו כי המערכת הגיאו-פוליטית מתעצבת בהדרגה לכדי מלחמה קרה חדשה.
אמנם נכונה היא הקביעה כי עוצמתה של רוסיה של שנות האלפיים אינה שקולה לזו שהייתה מנת חלקה של ברה"מ, אך אין בכך כדי להמעיט כהוא זה מיכולתה להוות עדיין גורם משפיע בזירה העולמית. שיבתה מחדש למרכז הבמה, בד בבד עם התחזקותן של סין והאיחוד האירופי, הביאו אותנו להבנה כי המערכת החדשה משלבת באופן ייחודי מאפיינים מהמערכת הרב-קוטבית של המאה ה-19, לצד מאפיינים בולטים של המערכת הדו-קוטבית שהתקיימה במחצית השנייה של המאה ה-20. לשון אחר, את אופי המערכת הגיאו-פוליטית המתהווה בשנים האחרונות מכתיב מאבק בין שני גושים יריבים, אך הנהגתם והגבולות ביניהם אינם ברורים כפי שהיו במערכת הדו-קוטבית שראה העולם בעבר.
לתפיסתנו, אין ספק כלל כי המערכת היא דו-קוטבית באופן מובהק, ומציגה שני גושים יציבים: הגוש הדמוקרטי, המונהג כאמור על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי, והגוש הריכוזי, המונהג על ידי רוסיה וסין. את הקיטוב הגיאו-פוליטי מניעה המלחמה ברדיקליזם ועוד יותר מכך – תגובת מדינות העולם ובעיקר אלו הלא דמוקרטיות, למלחמה זו.
העולם - מודל 2010 (הקליקו כאן למפה מוגדלת)
הגוש הדמוקרטי
בשם המלחמה ברדיקליזם, יצאה ארה"ב של בוש הבן להפיץ ערכים דמוקרטים: "מי שרוצה להגן על החירות צריך לקדם את החירות", קבע בוש שעה שניסה להקים משטרים דמוקרטים על הריסות המשטרים הישנים באפגניסטן ובעיראק. האמונה האמריקנית כי יעודה ההיסטורי של המעצמה הגדולה הוא להפיץ את בשורת הדמוקרטיה לעולם אינו חדש – עוד באמצע המאה ה-19 השתלטה תפיסה זו – "הייעוד הגלוי" – על השיח הפוליטי בוושינגטון. בוש הבן נכנס לספרי ההיסטוריה בתור הנשיא הראשון שהכריז כי ערכים דמוקרטיים אינם בגדר צורך אידיאולוגי אמריקני אלא צורך ביטחוני, מעצם היותם של אלו גורם מחולל יציבות. ברוח קביעה זו, יצא בוש לפעול להפצת ערכים אלו במקומות שחסרו אותם.
לא כולם באיחוד האירופי אימצו את המטרות האמריקניות. המלחמה באפגניסטן שנתפסה יותר כ"סגירת חשבון" עם מבצעי מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, זכתה לתמיכה גורפת אך לא כך המלחמה בעיראק. מנהיגי גרמניה וצרפת התייצבו בגלוי נגד התוכניות האמריקניות, והותירו את בלייר הבריטי, אסנאר הספרדי וברלוסקוני האיטלקי כתומכים הבולטים היחידים. בוש הבן פקד לבסוף להסתער על בגדד. בתוך זמן לא רב, מהפכים פוליטיים בגרמניה ובצרפת העלו לשלטון את מרקל וסרקוזי בהתאמה, שהפגינו הזדהות רבה יותר עם המטרות האמריקניות, הגם שלא תמיכה גורפת.
בכל העולם, שליטי מדינות אשר ראו בהנחלתם של הערכים הדמוקרטים גורם שיערער את יציבות שלטונם, נכנסו למגננה. רבים מהם החלו לשתף פעולה במטרה להדוף יחדיו את האיום. בכך, הגיעה לסיומה תקופה של חוסר בהירות במערכת הגיאו-פוליטית העולמית. הדמוקרטיה הפכה, באופן אירוני משהו, לגורם המקטב המניע את המלחמה הקרה החדשה. שני מחנות יריבים צצו, ואלו הלכו והתגבשו.
אובאמה בברלין - מנהיג העולם החופשי. צילום: הבית הלבן
הגוש הריכוזי
בזמן שהמעצמות הדמוקרטיות הלכו ויישרו קו, בגוש הריכוזי כבר פעלו בתיאום גובר במשך מספר שנים. ההתנגדות לאמריקנים, שצברה תאוצה במהלך כהונתו של קלינטון, הפכה לשיטפון בעידן בוש הבן. בכל רחבי העולם, מנהיגי מדינות לא דמוקרטיות מצאו "שותפים לדרך" והחלו להדק את שיתוף הפעולה עימם.
ולדימיר פוטין הפך את רוסיה פושטת הרגל לבעלת משק מודרני הצומח במהירות. בסדרת מהלכים אגרסיביים, הבטיח המנהיג הרוסי הדומיננטי גישה למדינות עשירות במשאבי אנרגיה, והציב בכך את המעצמות הדמוקרטיות בעמדת תלות במשק האנרגיה העולמית.
סין, תחת הנהגתו של הנשיא הו ג'ינטאו, שמרה על קצב צמיחה דו-ספרתי במשך יותר משני עשורים, וכבשה את משבצת הכלכלה השנייה הגדולה בעולם במהלך 2010. על מנת לעמוד בקצב הצמיחה, הגבירה סין את פעילותה באופן חסר תקדים כמעט בכל מדינה שהציעה חומרי גלם למכירה. במוקד הפעילות הסינית עמדו אמריקה הלטינית ואפריקה, שם זינק היקף הסחר עם סין במאות אחוזים בעשור האחרון. בין הקשרים המתחזקים באפריקה, בלטה החסות הסינית למדינות שנחשבו "מצורעות" במערב, דוגמת סודן וזימבבוואה.
באמריקה הלטינית גדל דור חדש של מנהיגים סוציאליסטים ובראשם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז. כשהוא הציג עצמו כתלמידו של פידל קסטרו, התייצב צ'אבז בראש המחנה האנטי-אמריקני באזור ופעל בשתי חזיתות – בזירה האזורית, הוא התערב במערכות בחירות ברחבי היבשת במטרה להביא לבחירתם של שותפים לדרכו, בדרך להקמת "ציר לטיני אנטי-אמריקני". אֶבו מוראלס מבוליביה, דניאל אורטגה מניקרגואה ורפאל קוריאה מאקוודור זכו כולם לתמיכה מצ'אבז במהלך מסעות הבחירות שלהם. במישור העולמי, הידקו חברי הציר הלטיני תחת הנהגתו של צ'אבז את קשריהם עם מדינות ריכוזיות ורדיקליות ברחבי העולם. כך, לצד עסקאות עתק עם רוסיה וסין, התהדק שיתוף הפעולה גם עם מנהיגי מדינות רדיקליים דוגמת אלכסנדר לוקאשנקו מבלארוס ומחמוד אחמדיניג'אד מאיראן. גם אנשי ארגון החיזבאללה התקבלו בזרועות פתוחות בוונצואלה של צ'אבז.
אותה איראן, לה סכסוך מתמשך עם הגוש הדמוקרטי סביב תוכנית הגרעין שלה, דאגה במשך כל שנות הסכסוך לתחזק את קשריה עם רוסיה וסין. זו הראשונה סיפקה תשתיות לפרויקט הגרעין עצמו בעוד את תמיכתה של זו האחרונה הבטיחה טהרן באמצעות התחייבות למכירת גז טבעי ונפט בהיקפי עתק. בהיבט האזורי, פעילות הטרור בה תומכת טהרן, וניסיונותיה להעצים את השפעתה האזורית, הביאו אותה להדק קשרים עם משטרו של אסד בסוריה ועם ארגוני הטרור ברשות הפלשתינית. כשנואש ארדואן הטורקי מהאיחוד האירופי שסרב לקבלו ופנה מזרחה, היה שם אחמדיניג'אד לקבלו בזרועות פתוחות. גם הקשרים בין תעשיית הנשק האיראנית לזו הצפון קוריאנית הם מהידועים. אלו האחרונים, על פי פרסומים שונים, אף עמדו מאחורי הכור הגרעיני שהשמידה ישראל בסוריה בספטמבר 2007 .
מנקודת המבט של הגוש הריכוזי, העתיד הקרוב נראה מבטיח – חברות הגוש נהנות משליטה על מרבית עתודות הגז ומהשפעה גדולה על מחירי הנפט בעולם. על אף צניחת המחירים שנרשמה בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ במחצית השנייה של 2008, שליטה זו צפויה לשוב ולהניב פירות עוד שנים רבות; רוסיה שבה לבסס את אחיזתה על מרבית האזורים עליהם חלשה ברה"מ; המפלגה הקומוניסטית של סין מצליחה לשמור על יציבות המשטר למרות צמיחה כלכלית מהירה; הקריאות האנטי-אמריקניות באמריקה הלטינית טרם שככו והמשנה הרדיקלית אותה מקדמת איראן מוצאת אוזניים קשובות ברחבי המזרח התיכון.
מבטיחה לא פחות היא הברית האסטרטגית בין רוסיה לסין, שממצבת את "הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי" (SCO) כגורם משמעותי באסיה, ובעל פוטנציאל להתהוות לגרסה מודרנית של ברית ורשה. הוסיפו לכך את האפקט המאחד שיש לכל קול מחאה מצד ארה"ב והאיחוד האירופי, והתוצאה היא גוש הדוק במיוחד.
החצי הריק של הכוס, מבחינת חברות הגוש הריכוזי, מקורו בעליונות הטכנולוגית של המעצמות הדמוקרטיות בתעשיות צבאיות ואזרחיות. הנחיתות בתחומים שחשיבותם בעלייה, דוגמת אנרגיה גרעינית אזרחית וטכנולוגיות מים, עשויה להתברר כמשמעותית למאזן הכוחות העולמי בשנים הקרובות.
אחמדיניג'אד וצ'אבז - המרחק בין מרכז אסיה לדרום אמריקה מעולם לא היה קצר יותר. צילום: אייג'נסיה ברזיל
זירות המלחמה
ברובם המכריע של הסכסוכים הפוליטיים שהתרחשו בעולם בעשור הראשון של המאה ה-21, ניצבו משני צידי המתרס מדינות משני הגושים, אלו מול אלו.
מזרח אירופה, כבעבר, מהווה זירה מרכזית במאבק הבין-גושי - מאז אמצע שנות ה-90, הצטרפו מרבית חברות הגוש הקומוניסטי באירופה לאיחוד האירופי. רוסיה, שראתה את השפעתה על האזור שנחשב בעבר הלא רחוק לחצר האחורית שלה נחלשת, עמלה בעידן פוטין על שיקום אחיזתה בו. מערכת ההגנה מפני טילים שביקשה ארה"ב להציב בפולין ובצ'כיה, ותמיכתה של ארה"ב בעצמאות קוסובו הוכרזו על ידי הרוסים כקאזוס בלי, לא פחות. הם הגבירו את תמיכתם במובלעות פרו-רוסיות במזרח אירופה, פלשו לגיאורגיה, הכירו בעצמאות אבחזיה ודרום אוסטיה, והאיצו את מאמצי החימוש שלהם.
במרכז אסיה, הצליחה רוסיה לסכל ניסיונות כניסה של גורמים מערביים שביקשו להשיג נתח ממאגרי הגז הטבעי באזור. הידוק הקשרים עם מדינות שהתברכו בגז טבעי דוגמת כמה מהרפובליקות האסלאמיות של ברה"מ לשעבר במרכז אסיה, ולצידן, בין היתר, איראן, אלג'יריה ולוב, העניק לרוסיה השפעה ישירה על כמחצית ממאגרי הגז הטבעי בעולם, והציב אותה, הלכה למעשה, בראש קרטל גז טבעי. בזו אחר זו חשו מדינות אירופה, ממזרח וממערב, את אמצעי הלחץ החדש של רוסיה, כשזו בחרה להקפיץ את מחירי הגז דווקא בשיא החורף, מדי שנה.
המלחמה העולמית בטרור והסכסוך הערבי-ישראלי גם הם בין-גושיים באופיים. לאחר שהפילו את המשטרים באפגניסטן ובעיראק, מוצאות עצמן ארה"ב ובנות בריתה נלחמות בארגוני טרור הנתמכים על ידי איראן. מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 התנהלה בין ישראל, שנתמכה על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי, לבין החיזבאללה, הנתמך על ידי איראן וסוריה. אלו תומכות גם בארגון החמאס, שהשתלטותו על רצועת עזה הרחיבה את שטחי ההשפעה האיראנים-סורים במזרח התיכון.
באפריקה, רשמה אתיופיה, הנתמכת על ידי ארה"ב, ניצחון משמעותי במלחמה העולמית בטרור - בדצמבר 2006 הביס הצבא האתיופי את המיליציה האסלאמית בסומליה, שזכתה לסיוע לוגיסטי ופיננסי מאיראן, סוריה ולוב. במקומות אחרים מדרום לסהרה, מדינות בעלות רקורד מפוקפק בתחום זכויות האדם, ובכללן סודן, זימבבוואה ואריתריאה, מצאו עצמן נתונות ללחץ מצד ארה"ב והאיחוד האירופי. הסינים, שהשפעתם באזור התעצמה בשנים אלו, דאגו לסכל את הלחץ המערבי.
לבסוף, במזרח אסיה, תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית עוררה חששות למרוץ חימוש אזורי. המתיחות האזורית בינה לבין שכנותיה הדמוקרטיות אף העלתה על סדר היום הציבורי ביפן את האפשרות כי זו תפתח אופציה גרעינית משלה.
אובאמה עם פוטין - צינה חדשה-ישנה בין הצדדים. צילום: הבית הלבן
תמונת מצב – 2010
כניסתו של ברק אובאמה לבית הלבן הביאה עימה רוח חדשה גם בהיבט הגיאו-פוליטי. במקום בוש הבן שסימל כוחניות, שיווק אובאמה את עצמו כמנהיג מתון ופרגמטי, שמוכן להרחיק לכת על מנת להתחשב באינטרסים של כל שותף או יריב גיאו-פוליטי כאמצעי ליישב כל סכסוך. הוא השיג פשרה עם הרוסים וביטל למעשה את התוכנית לפרוש מערכת הגנה מטילים במזרח אירופה, אך לא נחל הצלחה בחזיתות האחרות – האיראנים ספגו סנקציות נוספות אך דחו כל ניסיון לפשרה; תגבור הכוחות המסיבי באפגניסטן הפך אותה למלחמה של אובאמה הרבה יותר מאשר של בוש; בלבנון המצב סבוך ונפיץ מאי פעם וחצי האי הקוריאני הפך רווי מתח אף הוא.
עם תום 20 חודשים בבית הלבן, נראה היה כי אובאמה מתחיל להכיר במגבלות עקרונות המדיניות שהניח והוא פוזל כבר אל עבר הנוסחות המוכרות מן העבר של ניסיון לשלום במזרח התיכון בד בבד עם לחץ גובר והולך על איראן. דבר אחד ברור – כניסתו של אובאמה שינתה את המילים שנשמעו מוושינגטון אבל לא את המהות – ארה"ב עודנה רואה במיגור הרדיקליזם יעד מרכזי במדיניות החוץ שלה, ומדינות אירופה והגוש הדמוקרטי לצידה.
מן העבר השני, גם ברוסיה ובסין הפנימו את כללי המשחק החדשים – הרוסים מנסים למקסם את הרווח שלהם מכל הבעת תמיכה או לכל הפחות אי התנגדות ליוזמה מערבית בין אם נגד איראן או בעד מלחמה בארגוני טרור; גם בסין משחקים על פי אותם החוקים - כשניסתה צפון קוריאה לגרור רגליים יתר על המידה, הפגינה סין פרגמטיות כשהצטרפה ללחץ עליה, אך צעדים אלו לוו תמיד במחוות כלפי פיונגיאנג, שנועדו להמחיש למעצמות הדמוקרטיות כי רק סין תכריע את גורל המשטרים הגובלים בה.
מעקב מתמשך בסיקור ממוקד
אתר "סיקור ממוקד", שעלה לאוויר בדצמבר 2005, מלווה את המגמות המתהוות בזירה הגיאו-פוליטית בזמן אמת. במסגרתו פרסמנו לראשונה את תיאוריית "המלחמה הקרה השנייה". בספטמבר 2007, הפכנו את האתר לירחון מקוון, המתמקד בכל חודש במדינה בולטת או באחת מזירות העימות של המערכת הגיאו-פוליטית החדשה.
