התבטאויות הנשיא ולדימיר פוטין בעניין יחסי רוסיה עם המערב, בפרט ארה"ב, מצביעות על אפשרות שהרטוריקה תהפוך "למלחמה קרה שנייה" אליה יתלווה מימד מסוכן לא פחות מאשר זה שאפיין את "המלחמה הקרה הראשונה". יורם המזרחי בוחן את ההתפתחויות האחרונות.  

אחד הגורמים "לכפור" המצטבר באחרונה ביחסי וושינגטון- מוסקבה, הוא התכנית האמריקאית הלאומית להגנה גלובאלית נגד טילים NMD המיועדת לפרוס מטריית מגן עולמית,בכנפיה יוכלו לחסות מדינות ידידותיות, גם מעבר למימד הגיאו-פוליטי של הברית הצפון-אטלנטית NATO.

יפן, טייוואן, סינגפור, אוסטרליה ועוד הן דוגמאות לחשיבות התכנית לאינטרס האמריקאי בהיבט עולמי ומרחבי כאחד,כולל הגנה על מרכזי אוכלוסיה, מקורות אנרגיה,נתיבי הובלה ימית ואווירית, ובעתיד הלא רחוק שאלת השליטה בחלל.

התכנית השאפתנית, שבעיני הממשל בוושינגטון נחשבת הכרחית בעולם רווי- טילים מכל הסוגים, עם מועדון גדל והולך של מדינות נשק השמדה המוני, מדאיגה בעיקר את מוסקבה, שלמרות התמוטטות ברה"מ וההתחזקות המטאורית של סין והודו, מחזיקה בתפיסה גיאו- פוליטית של אימפריה בסגנון עידן הצארים והקומוניזם, מדינה הרואה עצמה כמעצמה מובילה.

נוסף לכך ממשיכה רוסיה לעמוד "במקום טוב" בחמישייה המובילה של יצרניות ויצואניות נשק מצליחות. נתונים טריים של מכון SIPRI שפורסמו בימים אלה בשוודיה המתייחסים להוצאות ביטחון בשנת 2005 מצביעים על כך שהוצאות ההגנה של ארה"ב עמדו על 478.2 מיליארד דולר, סין 188.4 מיליארד דולר, הודו 105.8 מיליארד דולר, רוסיה 64.4 מיליארד דולר וצרפת סוגרת את "החמישייה" עם הוצאה של 45.4 מיליארד דולר .

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. משתמש באמצעים קפיטליסטים להחזיר את רוסיה לימי הזוהר. צילום: הקרמלין

הייצוא הביטחוני הרוסי

לפי הנשיא פוטין ושר ההגנה שלו סרגיי איבנוב, אין למוסקבה כוונה לצמצם הייצור והיצוא הביטחוני, כשברשימת הלקוחות נמצאות "מדינות מחוספסות" כצפון-קוריאה, אירן, ובאחרונה- ונצואלה.

הגישה הרוסית למכירת נשק בכלל היא ליברלית בהשוואה לזו של ארה"ב. העיקרון המנחה את הרוסים הוא "למכור לכל מי שמשלם", ולפצות באמצעות מכירה לכל דכפין אובדן "שוק בטוח" שמאז מלחה"ע השנייה, נפרס בברית-וורשה ששבקה חיים ואובדן לקוחות בעולם הערבי כמו מצרים ועיראק שעברו "הסבה" אמריקנית.

בין השאר מזדרזת רוסיה להציע סחורות צבאיות למדינות שמסיבה זו או אחרת נקלעו לסבך שיטת האמברגו של מחלקת המדינה בוושינגטון, למשל איסור מכירת מטוסים מתקדמים לאינדונזיה או ונצואלה וחדירה לשווקים שבתקופת "המלחמה הקרה הראשונה" נחשבו מערביים במלוא מובן המילה.

נציגי חברת שיווק הנשק ROSOBO-RONRXPORT מסיירים במפרץ הפרסי, באפריקה וביבשות אחרות להציע מבחר מוצרים, כשכל עסקה חדשה נוגסת בפלח- עוגה שפעם נחשב מערבי-אמריקני. הופעת נציגי רוסובורונאקספורט בקנדה, שבעיני אחדים ממתכנני הפנטגון ומחלקת המדינה נחשבה "התפתחות לא משמעותית", היא דוגמא ליזמה הרוסית.

הקנדים, לקוחות ותיקים של התעשיות הצבאיות האמריקאיות, משתמשים מזה זמן בשרותי חברות תובלה אווירית רוסית, כדי לנייד במטוסי ענק כוחות במסגרת משימות או"ם או נאט"ו. בין השאר מציעים הרוסים לאוטווה מטוסי תובלה כבדים, מסוקים מדגמים שונים, צבאיים ואזרחיים כאחד, במחירים זולים מאלה של יצרנים אמריקאים. קצין קנדי אמר לכותב שורות אלה: "הרוסים עושים הכל בכדי לכבוש שווקים במערב ומדגישים שמערכות הנשק שלהם מותאמות לסטנדרטים של נאט"ו".

מאזן אימה בהתהוות

בעוד מכירות נשק רוסי מהוות מטרד הפוגע בהיקף הייצור והיצוא הביטחוני של ארה"ב, מעצמת-העל שהתעשייה המתוחכמת והכבדה שלה תלויה יותר מאשר בעבר בתעשיות ביטחון וספחיהן, משקיעה רוסיה מאמץ מוגבל, אך ממוקד, בפיתוח אמצעים חדישים כולל טילים בין יבשתיים המותאמים להגבלות הסכמים בינ"ל.

טילים אלה, מדגם TOPL-M / RT-2TTH/SS-27 , שלדברי הנשיא פוטין יוכלו לחדור דרך מטריית NMD, הם הגרעין הקשה של עקרון ההרתעה ומאזן האימה הרוסי. באופן אירוני משתמשת רוסיה במענקים מערביים,כולל אמריקנים, לפירוק מערכות טילים בליסטים מיושנים מדגם SS-19, ולדעת חוקרים שונים מפנה חלק מההקצאות באופן עקיף,למימון ייצור טילים חדשים ממשפחת TOPOL-M.

פרופ' מייקל וולאר (Michael Waller), מהמכון למדיניות בין לאומית בוושינגטון, אמר לי בשיחה: "רוסיה של פוטין, המתקרבת במהירות לתפיסה גלובאלית דמוית אימפריאליזם קומוניסטי, הצליחה להטעות את כולנו. עקרונות האימפריאליזם הרוסי לא השתנו גם אחרי נפילת ברה"מ".

עוד טען וולאר שלבריתות והסכמים בינלאומיים לפירוק נשק גרעיני ופירוז אזורי "אין יותר משמעות". וולאר הוסיף בהדגשה "טילי TOPOL-4 מסכנים באופן משמעותי את ביטחונה של ארה"ב והשלום העולמי, גם בעידן צמצום הכוח הצבאי רוסי".

מומחים אחרים לאסטרטגיה הרוסית, אומרים שבמוסקבה מקשיבים בתשומת לב לכל ידיעה על פיקוד החלל האמריקאי,כולל פיתוח נשק לייזר נגד טילים, ריכוז והקרנת אנרגיה לווינים חמושים ועוד. מקור בסוכנות הביון של הפנטגון DIA אמר השבוע "לרוסיה 496 טילים בליסטים בין יבשתיים. טילים אסטרטגים אלה, כוללים דגמים שונים של טילים מוצבים במשגרי "סיילו" קבועים והשאר מותקנים על משגרים ניידים הניתנים להעברה מעמדה לעמדה תוך שימוש בכבישים ודרכים.

התכניות האמריקאיות להגנה גלובאלית נגד טילים ויזמות אסטרטגיות נוספות, תכניות יקרות מעבר ליכולת תחרות רוסית יעילה, מדאיגות את הצוות המצוצמם המקיף את הנשיא פוטין. ההערכה היא שמעשי ארצות-הברית מחייבים תשובה אסטרטגית משמעותית ומהירה, שאחד מהיבטיה היותר קשים הוא השהיית פיתוח כלכלי -חברתי דחוף.

נושאת מטוסים אמריקנית - הכרח גיאורגפי (צילום: משרד ההגנה האמריקני)

האתגר הרוסי

בנאום מצב האומה שנשא וולדימיר פוטין (10 למאי 2006 ) הוא הדגיש: "עוני הוא הבעיה המרכזית העומדת בפני רוסיה לצד ירידה דרסטית במספר האוכלוסייה". שיעור הגריעה השנתי, הפוגע באומה הרוסית, עומד על 700 אלף אזרחים. צפי האו"ם הוא שעד שנת 2050 תאבד רוסיה, המונה כיום 145 מליון אזרחים, לפחות שליש מאוכלוסייתה.

כל אלה ועוד הם גורמים היוצרים מתח פנימי ברוסיה, המתלבטת בין שמירה על מעמד מעצמתי לצורך היותר דחוף להבריא החברה והמשק וההוצאה הכרוכה בכך,למשל "מענק עידוד לידה" בגובה 9200 $ שמהשנה הבאה ישולם למי שתלד ילד שני.

אין ספק שהנשיא פוטין זוכר מימיו כאיש KGB צעיר, כיצד שמועות ומודיעין על "מלחמת הכוכבים" נוסח ממשל רייגן, סחפו את מוסקבה למאמץ חסר סיכוי להתמודד עם התכנית האמריקנית ועם האתגר התעשייתי- כלכלי שעמד בפניה.

הנשיא אינו מתכוון לחזור, בעניין תגובה לתכנית NMD האמריקאית, על שגיאת ההיסחפות בגל שהקימה בשעתו תכנית "מלחמת הכוכבים". לפי מה שניתן ללמוד מהצהרות רשמיות וממקורות נוספים במוסקבה, עולה שהאסטרטגיה הרוסית מתמקדת בשינויים חריפים בהיקף הכוחות המזוינים ובחלוקת המשאבים לצבא האדום, כל זאת על מנת להפנות תקציבים לפיתוח טכני- אסטרטגי שיחדש את מאזן האימה, מעבר לתכנית NMD של וושינגטון.

למשל, רוסיה משהה תכניות לבניית צוללות גרעיניות חדישות, היא נטשה הקמת צי נושאות מטוסים עיקריות והחלה משדרגת את הצי ומוציאה משרות מאות מטוסים מתיישנים. במקביל, רוכשת רוסיה עבור חיל האוויר שלה כמות מצומצמת בלבד של מטוסי קרב חדשים.

מעקב אחר התנגדות רוסיה להרחבת פריסת נאט"ו ברפובליקות סובייטיות לשעבר, הגנתה הבלתי מתפשרת על מיעוטים אתניים רוסים (למשל באוקראינה או מולדובה) בבחינת שמירה על רובד דמוגראפי אתני, המזכירה התייחסות אירית או איטלקית לפזורה לאומית, היא מדיניות חשובה למדינת הגירה שלילית והתדלדלות דמוגרפית.

רוסיה צריכה לחסוך בהוצאות ההגנה, תוך אבטחת אינטרס ביטחון לאומי בדרך של חיזוק מערך הטילים הבין יבשתיים, אפילו בסיכון של הגעה לסף "מלחמה קרה שנייה".

נראה אפוא, שהאסטרטגיה הרוסית היא "להשתמש בנושאת המטוסים רוסיה" הפרוסה מהים הבלטי לגבול סין ,עם טווחים קצרים מבסיסים ברוסיה ליעדים דוגמת מערב אירופה, המזרח התיכון, מרכז אסיה, המזרח הרחוק ועוד, כל אלה, בהשוואה לטווחים מארצות הברית בדיוק לאותם יעדים.

רוסיה יכולה להתערב בזירות אלה בלי להזדקק "לצי נוכחות" גדול כמו זה של ארצות הברית, המשולבת במלחמות יקרות, מחויבות להלחם בטרור בכל מקום והבטחת וושינגטון להגן על בעלות בריתה.

במשוואה זו יש לפריסת טילי TOPOL-M החדשים ולשדרוג מערך הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים בכלל, חשיבות עליונה, העשויה להיות מסוכנת, אם בסופו של יום תגבר הפרנויה הרוסית על ההיגיון.

יורם המזרחי הוא בעל הבלוג G2Analyst
המאמר נכתב במיוחד לסיקור ממוקד (אין להעתיק, לתרגם ולהפיץ ללא רשות המחבר).

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---