השילוב של היסטוריה, מלחמות, דתות, לשונות וקבוצות אתניות שונות, מכתיב את הפוליטיקה במרכז אסיה וסביבותיה מזה מאות בשנים. אחד הסכסוכים הארוכים ביותר הוא בין ארמניה לשכנותיה- אזרבייג'אן, טורקיה, ואיראן, העשויה להצית את האזור כולו בתגובה למתקפה עליה.  

בשיאה השתרעה האימפריה הארמנית מהים הכספי במזרח, הים השחור בצפון, הים התיכון המערב ועל כל כורדיסטן העיראקית של היום בדרום. הגעתם של שבטים טורקיים לאזורי האימפריה המוסלמית ולאירופה, דחקו את רגלי הארמנים עד לכדי שטח סמלי וקטן, ארמניה הקטנה, צל חיוור לאימפריה ההיסטורית.

הזהות האתנית-דתית של עמי מרכז אסיה

בצורה גסה ניתן לטעון כי ישנן שתי קבוצות שפות דומיננטיות במרכז אסיה- הקבוצה הטורקית, קבוצת שפות ממשפחת השפות האלטאיות הכוללת גם את השפות המונגוליות והקבוצה האיראנית ממשפחת השפות ההודו-איראניות הכוללת גם את השפות הכורדיות.

לדוגמא, הפסיפס האתני באיראן מורכב מ-51% פרסים המשתייכים לקבוצה האיראנית ו-24% אזרים המשתייכים לקבוצה הטורקית. בסך הכל חיים כיום באיראן כ-17 מיליון אזרים, יותר מכפול מאלו החיים באזרביג'אן עצמה.

באפגניסטן שתי הקבוצות הללו נותנות את הטון גם כן- רוב אוכלוסיית אפגניסטן: פשטונים, דארי ועמים אחרים משתייכים לקבוצה הפרסית, ולצדם חיים מיעוטים: טורקמנים ואוזבקים, בעלי זיקה לשפה הטורקית.

גם את ששת הרפובליקות האסלאמיות שהיו פעם חלק מבריה"מ ניתן לשייך לקבוצות אלו- בעוד אזרביג'אן, אוזבקיסטן, קזחסטן, טורקמניסטן וקירגיזסטן הן מדינות שאוכלוסיית הרוב שלהם משתייכת לקבוצה הטורקית, טג'יקיסטן היא מדינה שקבוצת הרוב שלה משתייכת לקבוצה הפרסית.

השונות האתנית-לשונית הזו, כמו גם בעיות אחרות שייסקרו להלן, היוו מרשם למאבקי כוחות מתמידים במרכז אסיה.

נשיא ארמניה רוברט קוצ'אריאן - היה ראש הממשלה הראשון של נגורנו קראבך. צילום: האתר הרשמי של נשיא ארמניה

ארמניה – על שום מה?

העם הארמני יושב על אדמתו במשך כאלפיים שנה, ובעבר השתרעה המדינה הארמנית, טרם הופעת הטורקים, על שטחים נרחבים המהווים חלק מטורקיה של היום.

הארמנים נחשבים למיעוט לשוני ולמעשה השפה הארמנית היא ייחודית בעולם, בדומה לשפה הבאסקית נטולת השורשים. הארמנים מתגאים בעובדה כי היו למדינה הראשונה בעולם שקיבלה עליה את הנצרות, עוד בשנת 301 לספירה.

יחסי ארמניה-טורקיה

נדידת השבטים הטורקיים מערבות אסיה מערבה, אל שטחי האומה האסלאמית וכן לכיוון טורקיה של היום, גרמה לזעזוע רב מבחינה גיאו-פוליטית באזור. מבחינת הארמנים, הביא הדבר לסדרה של מלחמות שעלו לארמנים באובדן רוב השטחים שלהם לטורקיה.

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה התגוררו בטורקיה כ-2.5 מיליון ארמנים, אשר העלו דרישה לאוטונומיה בפני השלטון העות'ומאני, דרישה שנתמכה מבחוץ בידי רוסיה. מטרת הרוסים הייתה להחליש את הארמנים, כחלק ממדיניותם במלחמה ובתגובה הסית הסולטן הטורקי את הכורדים, מיעוט נוסף החי בטורקיה ואשר שנא את הארמנים, כנגד הארמנים, בשיטת הפרד ומשול.

מכאן המצב הדרדר לכדי מרד ארמני, שהוביל, בסופו של דבר, למה שידוע בהיסטוריה כשואת הארמנים, אשר התרחשה בשנת 1915 עת הוברחו ארמנים רבים מתוך שטחה של האימפריה העות'ומאנית. למרות הגרסה ההיסטורית הרשמית הגורסת כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים איבדו את חייהם בשל רצח מתוכנן, מחלות ורעב, מתעקשים הטורקים עד היום כי מדובר בהגזמה ובאותה תקופה (שנות מלחמת העולם הראשונה) מתו מאה אלף ארמנים "בלבד".

רפובליקת נגורנו-קראבך

מדיניות פיזור האוכלוסייה בתקופה הסובייטית ואף עוד קודם בימי הצארים, יצרה חיכוכים אתניים למכביר בכל שטחי בריה"מ- אוזבקים, צ'צ'נים, רוסים, אוקראינים, טטארים ועוד מאות קבוצות אתניות שונות אשר חיו תחת הדגל האדום, היו צריכות למצוא דרך לחיות יחדיו במדינות חדשות שעמדו לקום.

בשנת 1988 החלו חיכוכים בכל רחבי הגוש הסובייטי לגלוש לפסים אלימים. העימותים בחבל המריבה נגורנו-קראבך (Nagorno-Karabakh), מובלעת באזרבייג'אן בה חיו ארמנים רבים לצד שכניהם האזרים היו חריפים במיוחד, במיוחד לאחר הכרזת העצמאות של אזרבייג'אן ב-1991.

העובדה כי אזרבייג'אן היא מדינה בעלת אוריינטציה חזקה לטורקיה, בוודאי שלא הועילה והכרזת העצמאות האזרית הובילה להכרזה של הארמנים שהתגוררו בנגורנו-קראבך על הקמת רפובליקה עצמאית שנשאה את שם החבל, רפובליקה שלא זכתה עד היום לשום הכרה, גם לא מצד ארמניה עצמה.

הרוסים, נוצרים אורתודוכסים בדומה לארמנים ובעלי קשרים היסטוריים עם העם הארמני, חשו לעזרתם כנגד האזרים המוסלמים- משלוחים של טנקים, נשק קל ותחמושת עשו דרכם לתוך החבל (לאחר שנים התברר כי גם האזרים קיבלו נשק בזמן הזה מרוסיה המבולבלת של ימי התמוטטות הקומוניזם).

בשש שנות העימות נהרגו 30,000 בני אדם, כ-15,000 מכל צד, וקרוב למיליון בני אדם, ברובם אזרים שחיו בנגורנו קראבך, נאלצו לנוס על נפשם לתוך שטח אזרבייג'אן, עד שבשנת 1994 נחתם הסכם הפסקת אש המתקיים עד היום, למעט הפרות שלו מדי פעם, הנעשות על ידי שני הצדדים. כיום, נחשב החבל לבעל קבוצה אתנית אחת, הקבוצה הארמנית, אולם הוא עדיין קיים כמובלעת בתוך אזרבייג'אן וחי תחת משטר צבאי ארמני.

מובלעת נכצ'יבאן

נגורנו קראבך הוא לא השטח הבעייתי היחיד בסכסוך האזרי-ארמני- קיימת מובלעת אזרית נוספת הגובלת עם ארמניה אך מופרדת מאזרביג'אן, בשם נכצ'יבאן (Nakhichevan). תושביו של חבל ארץ זה סובלים רבות מהריחוק ממדינת האם וממצור חלקי המוטל עליהם מצד הארמנים, שאף לא היססו לפלוש לחבל מאז התנתק מבריה"מ ב-1990.

לחבל זה ישנו פרלמנט נפרד וחלק גדול ממוסדותיו אוטונומיים לחלוטין ולעיתים הוא אף מקיים דיפלומטיה נפרדת מהדיפלומטיה האזרית. חבל נכצ'יבאן הוא ככל הנראה היישות היחידה בעולם, לבד מטורקיה, שמכיר בעצמאותה של צפון קפריסין או קפריסין הטורקית (אזרבייג'אן עצמה סירבה בשעתו להכיר בעצמאות צפון קפריסין בשל איום ששיגרו היוונים שאמרו כי יכירו בעצמאותו של חבל נגורנו קראבך).

היחסים עם איראן

המאבקים המתמשכים, בעיקר עם הטורקים, הובילו את הארמנים לחזק את קשריהם עם שתי המדינות הנוספות הגובלות עימם - איראן וגרוזיה.

איראן, שבתחומה חי מיעוט אזרי גדול, סייעה לעם הארמני במכירת נפט וגז, כמו גם במסחר, מאחר וגבולות טורקיה ואזרביג'אן היו סגורים בפני ארמניה. ראש הממשלה הארמני, אנדארניק מארגאריאן, הגדיר לאחרונה את היחסים בין שתי המדינות בראיון שהובא באתר האינטרנט הרשמי של מפלגתו : "בין העמים האיראני והארמני שוררת ידידות רבת שנים והיו אלה האיראנים שסייעו לארמנים בשנותיהם הקשות".

מצד שני, האיראנים חוששים ממרד אזרי בשטחם ועל כן מקפידים לשמר מערכת יחסים זהירה עם מדינת האם שלהם. הדבר קיבל ביטוי בשבוע שעבר בעת ביקור בן שלושה ימים של נשיא אזרבייג'אן אלאייב, בוושינגטון, בו הוא התבקש ע"י הנשיא האמריקני לסייע בפעולה נגד איראן במידה ויתעורר הצורך בעתיד.

תשובתו הייתה שלילה מוחלטת, על אף שאזרבייג'אן היא בת ברית מחויבת של ארה"ב במלחמה בטרור- היה זה אביו של הנשיא הנוכחי אלאייב, שכיהן כנשיא לפניו, שהתקשר לנשיא בוש מייד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר והציע לו את עזרתו במלחמה בטרור.

כיום מוצבים כוחות אזרים בעיראק, אפגניסטן ואף בקוסובו,והקשר עם האמריקנים ממשיך להתהדק. בוש, על אף הסירוב לסייע בעניין האיראני, מודע לתרומה האזרית החשובה לארה"ב ולא לחינם הגדיר אותה כבעלת תפקיד חשוב ביותר במלחמה העולמית בטרור. גם אלאייב הצהיר שוב על מחויבותו לארה"ב ועל כך ששתי המדינות חולקות מערכת ערכים משותפת, הצהרה שגרמה לגיחוך בקרב ארגוני זכויות אדם היודעים עד כמה רחוקה אזרבייג'אן מלהיות דמוקרטית.

אל מול ההתקרבות האזרית לארה"ב, ממשיכה ארמניה לשמר יחסים טובים עם רוסיה, אשר תמכה בה בשנות הסכסוך בנגורנו קראבך- רוסיה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה. גם ישראל היא שותפה חשובה- 9% מהייצוא הארמני ו-6% מהייבוא הארמני מרכיבים את הסחר בין ישראל לארמניה.

אחרית דבר

אזרבייג'אן, בדומה לשאר המדינות באזור הים הכספי, משופעת בנפט ובגז טבעי. מאגרי הנפט האזרים כבר הביאו את המדינה לצמיחה כלכלית של כמעט 20% בשנת 2005, קצב הצמיחה הגבוה בעולם לאותה שנה.

ביוני השנה יחל לפעול צינור גז ענקי המשתרע לאורך 1,100 ק"מ- הצינור מתחיל בים הכספי, עובר דרך גרוזיה (בכדי לעקוף את ארמניה) ומסתיים בנמליה של טורקיה לחופי הים התיכון. על פי התכנון, עד 2008 יהיה מסוגל הצינור הזה להזרים כמות של כמיליון חביות נפט ביום, כמו השווה ליותר מ-25 מיליארד דולר בחישוב של 70 דולר לחבית.

מציאת מאגרי הנפט האדירים באזור הים הכספי- יש מומחים מתחום האנרגיה הטוענים כי הם עשויים להיות גדולים יותר מהמאגרים במפרץ הפרסי- הפכה את מרכז אסיה למקום בעל חשיבות אסטרטגית אדירה למעצמות העולם ובראשן ארה"ב הרעבה תמיד לנפט, ורוסיה, שהמאבקים האלה מתרחשים בחצר האחורית שלה.

אחת הסיבות לכך שהרוסים מתנגדים להפעלת כוח כנגד איראן נובעת מהבעיות שלעיל- על פי הערכת הרוסים, הפצצה אמריקנית על איראן תצית אזורים שלמים מעבר לגבולותיה של איראן, המסוגלת לעורר מאבקים אתניים באפגניסטן, מאבקים בין ארמניה לאזרבייג'אן, בין הכורדים בטורקיה לטורקים (כפי שמתנהלים על אש קטנה יחסית כבר היום) ועוד.

האמריקנים בתגובה, מנסים לעורר קבוצות אתניות בתוך איראן- הן האזרים והן הערבים שבמערב איראן- בכדי לנסות ולהפיל את המשטר.

אם יתממש התסריט הרוסי, המלחמות העדתיות בלבנון ובעיראק ייראו כעין וכאפס לעומת ההרס האדיר שיתרחש במרכז אסיה. אם תצליח ארה"ב, לבדה או בעזרת קואליציה כלשהי, לבצע התקפה על איראן ללא השלכות סביבתיות, ייתכן והיציבות סוף כל סוף תגיע לאזור.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---