|
G8-פסגת ה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 25/05/2006, 20:17
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
ביולי הקרוב יתכנסו מנהיגי שמונה המעצמות התעשייתיות הגדולות בעולם לוועידה בינלאומית. המשבר במשק האנרגיה העולמי ומשבר הגרעין האיראני יעמדו במרכז הוועידה, שתעסוק גם בנושאים נוספים. מכולם, יעלה ניחוחו של מאזן הכוחות העולמי החדש המוכר כ"מלחמה הקרה השנייה".
פסגת המדינות המתועשות, ה-G8, בה משתתפות ארה"ב, יפן, רוסיה, בריטניה, צרפת, איטליה, קנדה וגרמניה, ה"שוות" ביחד כשני שלישים מהכלכלה העולמית, תתכנס בסנט פטרבורג ב-15 ביולי הקרוב ותימשך שלושה ימים. רוסיה המארחת והנושאת בתפקיד היו"ר, תקבע את סדר היום של הועידה.
מדי פעם עולה המחשבה לצרף את סין, הכלכלה הרביעית בגודלה כיום אשר מתקרבת בצעדי ענק אל מיקום גבוה יותר, אך הפגיעה הסינית המתמשכת בזכויות אדם מונעת ממנה הצטרפות, מה שמגביר את המחאה גם כנגד המשך השתתפותה של רוסיה בפורום, לאור הפגיעה הגוברת בזכויות אדם מאז עלייתו של פוטין לשלטון בשנת 2000.
בעבר לוו הועידות האלה בהפגנות סוערות ביותר מצד מתנגדי הגלובליזציה- בוועידה שנערכה בגנואה ב-2001 הפגינו מאות אלפי בני אדם אשר פוזרו בנוקשות על ידי המשטרה האיטלקית ואחד מהמפגינים אף נהרג מפגיעת כדורי השוטרים.
ביולי בשנה שעברה אירחה בריטניה את הועידה בסקוטלנד. ביום פתיחת הועידה בוצעה מתקפת הטרור בלונדון שהביא למותם של יותר מ-50 בני אדם. תזמון ההתקפה גרם, בטעות, להשערה כי הפיגועים כוונו כמחאה נגד הועידה.
הוועידה השנה תיערך ברוסיה ועל פי הסכם הרוטציה, ועידת ה-G8 שלאחריה תיערך בגרמניה. קאנצלרית גרמניה, אנג'לה מרקל, תהפוך ליו"ר החדש של ה-G8 באחד בינואר 2007.
מימין לשמאל - ברלוסקוני, בלייר, בוש ושיראק בפסגה הקודמת - ברלוסקוני כבר איננו, השלושה האחרים לקראת הסוף. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
המשתתפים
ג'ורג' בוש - נשיא ארה"ב המכהן בתפקיד קרוב לשש שנים מגיע לוועידה 4 חודשים לפני בחירות האמצע במדינתו, האחרונות שלו בתור נשיא מכהן. מצבו הפוליטי הפנימי רחוק מלהיות מזהיר, ואחוזי התמיכה בו צנחו מתחת ל-30% זה מכבר.
כמי שמוביל את המאבק בטרור הבינלאומי ואת הניסיון לייצא את הדמוקרטיה בעולם, בוש מתמודד במספר חזיתות בעולם- המזה"ת (עיראק, איראן,סוריה והסכסוך הישראלי-פלשתיני), הציר הלטיני, סין ורוסיה ועוד. נושא מחירי האנרגיה מטריד את מנוחתו, והוא רואה ברוסים גורם הדוחף לעלייתו. בקרב האמריקנים קיימת ביקורת קשה גם על אופן תפקודו של משטרו של פוטין והתרחקותו מהדמוקרטיה.
ולדימיר פוטין – מעמדו של נשיא רוסיה מעולם לא היה איתן כל כך, בפוליטיקה הפנימית ובמעמדו הבינלאומי. המדינה אותה הוא מנהיג, כבר אינה אותה מדינת פושטת יד ורגל שהייתה לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי והיא מציגה אחוזי צמיחה גבוהים, לא מעט בזכות הסחר העולמי בנשק ואוצרות הטבע שלה- על פי האנאליסט הרוסי, אלכסנדר בלוכין, מעבר לסכום של 27$ לחבית, 95 סנט מכל דולר מגיעים ישירות לתקציב הקרמלין.
למרות הפגיעה בזכויות האזרח במדינה והמלחמה המתמשכת בצ'צ'ניה, פוטין נהנה מפופולאריות רבה במדינתו. בתחום היחסים הבינלאומיים, רוסיה נהנית מהשפעה גוברת במקומות בהם הייתה ארה"ב בודדה בעבר, כמו באמריקה הלטינית ולראייה- רק לאחרונה, לאחר שהאמריקנים הטילו אמברגו על ונצואלה, החלו מגעים בין ונצואלה לרוסיה בדבר רכש צבאי מסיבי, כולל מטוסי קרב.
ג'וניצ'ירו קויזומי - ראש ממשלתה של יפן כבר הודיע כי בכוונתו לפרוש בקרוב מתפקידו. שני המועמדים לרשת אותו בראשות המפלגה, שינזו אייב (Shinzo Abe) ויסו פוקודה (Yasuo Fukuda) מייצגים גישות שונות באשר לתפקידה הבינלאומי של יפן. המועמד המוביל, אייב, סבור כי יש להמשיך בקו שהתווה קויזומי שעיקרו מעורבות גבוהה יותר של יפן בפוליטיקה הבינלאומית וחיזוק הברית עם ארה"ב.
מנגד, פוקודה סבור כי על יפן דווקא לחזק את יחסיה עם שכנותיה באסיה ובעיקר עם סין והקוריאות. פוקודה מתנגד לביקוריו של קויזומי במקדש יסוקוני לזכר חללי המלחמות היפניים, הפוגע ברגשותיהם של אותן מדינות.
קויזומי עצמו, כמו בוש, מוטרד מעליית מחירי האנרגיה, כמו גם מהתחזקותן הצבאית של סין וצפון קוריאה, ועל כן הוא מתוכנן לבקר בארה"ב, שם ידונו על התקדמות השיחות עם הסינים במשבר הצפון קוריאני, ובקנדה, שם ייפגש עם ראש הממשלה החדש, סטפן הרפר, וינסה לתאם איתו עמדות בנוגע למשק האנרגיה העולמי שאמור לעלות לדיון בפגישת ה-G8. בהקשר זה חשוב לציין כי מלבד רוסיה, קנדה היא היחידה בקבוצה בעלת אוצרות טבע גדולים ההופכים אותה ליצואנית אנרגיה מובילה.
אנג'לה מרקל - הקנצלרית הכריזמטית מובילה את גרמניה לשינוי בעמדותיה החברתיות, הפוליטיות והמדיניות. מקימת ממשלת האחדות הגרמנית, בה יושבים השמרנים לצד הסוציאל-דמוקרטים, נהנית מפופולאריות ומקרדיט רב בתקשורת לנוכח רפורמות שהיא מנסה להוביל, הן בתחום קבלת ההחלטות במדינה, והן בתחום המבנה הסוציאלי של הכלכלה הגרמנית.
גרמניה של מרקל היא פרו-אמריקנית ושונה מימיו של שרדר, לשעבר בן ברית חזק של נשיא רוסיה פוטין. היא כיום בין המובילות במאבק להטלת סנקציות על איראן ותומכת במלחמה בעיראק.
אנג'לה מרקל - מנהיגה גרמניה שונה. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית (צילום
ז'אק שיראק - שכנה של מרקל ממערב נמצא כיום בשפל פוליטי עמוק ביותר- צרפת כיום קורסת תחת אחוזי אבטלה גבוהים וחוסר שקט אזרחי שהתבטא בהפגנות המהגרים בנובמבר 2005 ובהפגנות הסטודנטים השנה. אם זה לא מספיק, ממשלתו של שיראק נגועה בשערוריות פוליטיות רבות ונתונה למתקפת התקשורת בארצה באופן יום-יומי.
לאחרונה הודיעה ממשלת סעודיה כי העסקה להקמת גדר גבול מודרנית בדרום המדינה, עסקה בהיקף של מיליארדים ואשר ניתנה בתחילה לחברה צרפתית, תיפתח מחדש למכרז בו תורשנה להשתתף חברות מערביות נוספות מארה"ב, איטליה ובריטניה. בזירה הבינלאומית ריככה צרפת מעט את הקו האנטי-אמריקני שלה וכיום היא מסייעת לארה"ב בהפעלת לחץ על המשטר הסורי בסוגיית לבנון, ועל המשטר האיראני בסוגיית הגרעין.
טוני בלייר - ראש ממשלת בריטניה מגיע מוכה חבול לוועידה הבינלאומית- מפלת הלייבור בבחירות המקומיות וסבב המינויים החפוז שביצע לאחר מכן, גררו ביקורת נוקבת במפלגתו, וקריאות רבות נשמעות כיום להתפטרותו המיידית. דוגמא נוספת לכך הייתה העברת החוק בתחילת השבוע לרפורמה בחינוך, חקיקה שעברה בחסדי האופוזיציה השמרנית לנוכח ההתנגדות לחוק במפלגתו של בלייר.
בלייר הוא עדיין בן הברית הקרוב של האמריקנים ופועל בתיאום מלא עמם בגזרה הבינלאומית- כך, הוא הודיע השבוע כי החלה הספירה לאחור לקראת יציאת הכוחות הזרים מעיראק ולצורך כך גם טס ביום ה' ה-25 במאי לוושינגטון, בכדי לתאם את המהלכים.
רומאנו פרודי - ראש הממשלה הטרי של איטליה אשר זכה בניצחון דחוק ביותר על קודמו, סילביו ברלוסקוני, מייצג כיום מדינה מפוצלת הנתונה במשברים כלכליים. פרודי מייצג את הקו באירופה המתנגד למלחמה בעיראק ואף הורה להקדים ולהוציא את החיילים האיטלקיים המשרתים שם. בכך, איבדה לפי שעה ארה"ב בת ברית חשובה.
סטפן הרפר - ראש הממשלה החדש של קנדה, עומד כיום בראש קואליציה- ממשלות רבות בהיסטוריה הקנדית התבססו על מפלגה אחת בעלת רוב בפרלמנט. הרפר לא הצליח להשיג רוב ונאלץ להקים קואליציה, עובדה המקשה על ניהול המדינה ועל קידום חקיקה. מבחינה בינלאומית, הרפר הצהיר כי הוא תומך בהישארות חייליו באפגניסטן וביקורו הראשון בחו"ל בתפקיד, היה באזור קנדאהר, שם פגש בחייליו מהכוח הרב לאומי.
סדר היום בוועידה
סדר היום בוועידה נשלט בעיקרו, על ידי הרוסים, אך יכלול בכל זאת גם במספר נושאים שהרוסים מעדיפים להתעלם מהם- פוטין ישתדל למשוך את השיחות סביב השפעתה של רוסיה על משק האנרגיה העולמית על מנת להצטייר כמנהיג השומר על אינטרס הפיתוח הכלכלי בעולם.
בפועל, הדיונים ייסובו סביב נושאים נוספים ונראה כי הועידה, תהווה מעין סמל להתרחקותה של רוסיה ממדינות המערב ובהעמקת המלחמה הקרה השנייה.
פוטין ובוש - הקרע מעמיק? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
משק האנרגיה העולמי
רבות דובר, גם באתר זה, על משבר האנרגיה העולמי ועל השפעתו על הפוליטיקה הבינלאומית. רוסיה, בתור יצואנית נפט גדולה ובעלת עתודות הגז הטבעי הגדולות בעולם, נהנית מצמיחה כלכלית בזכות עליית מחירי הנפט. רוסיה גם מחזקת את קשריה עם מדינות נוספות בעלות גישה למאגרי גז טבעי כמו הרפובליקות האסלאמיות במזרח אסיה ואלג'יריה, ובכך מאותתת על כוונתה להכתיב את מחירי הגז העולמיים, בדומה לאופ"ק בתחום הנפט.
הדומיננטיות של רוסיה במשק האנרגיה העולמי הפכה זה מכבר למנוף לחץ על מדינות שונות באירופה- כך היה באוקראינה וכך היה בגרוזיה, ואין סיבה שהדבר לא יישנה בעתיד. ארה"ב ואירופה, מבקרות קשות את פוטין על פוליטיקת האנרגיה שלו, ובדעתן לקבל ערבויות מוצקות שיבטיחו את המשך זרימת הגז בצינורות הרוסיים במערב היבשת. פוטין מצדו הצהיר כי אינו מתרגש מהאיומים וכי יחפש שווקים חדשים עם תימשך הביקורת עליו.
המדיניות הרוסית מטרידה בעיקר את ארה"ב, צרפת, גרמניה ויפן, ופחות את הקנדים והבריטיים המסוגלים לספק את צרכי האנרגיה שלהן בכוחות עצמם- הקנדים בזכות משאבי הטבע העשירים שלהם והבריטים, שכרגע שואבים נפט מהים הצפוני, ייפנו ככל הנראה, לאנרגיה גרעינית.
בדיון שנערך היום בין מדינות אירופה ורוסיה העלו האירופים דרישה לאפשר לחברות אירופיות השתתפות בבעלות על צינורות הגז, בין היתר, מתוך רצון להבטיח את זרימתו החופשית. פוטין מצדו דווקא רוצה כי לגזפרום, ענק הגז הרוסי, יהיה חלק משמעותי במערך הפצת הגז במדינות אירופה.
המלחמה בטרור ומשבר הגרעין האיראני
נושא זה מטריד את כל המדינות המשתתפות בוועידה, רובן היו זה מכבר לקורבנות הטרור.
האמריקנים מעוניינים לדחוף לחיזוק שיתוף הפעולה המודיעיני, וינסו להדוף את הביקורת על המלחמה בעיראק. למרות הידוק היחסים בין איראן לסין לאחרונה, רוסיה עודנה נחשבת למדינת מפתח בפתרון משבר הגרעין האיראני.
רוב מדינות אירופה רוצות בפתרון הסכסוך בצורה דיפלומטית, אך ארה"ב, גרמניה, צרפת ובריטניה, לא פוסלות את האפשרות להשתמש בכוח ולשם כך הן מעוניינות בתמיכה רוסית במהלך שכזה, או לכל הפחות להימנעות במועצת הביטחון.
הדמוקרטיה הרוסית
מדינות המערב מודאגות מהידרדרות התהליכים הדמוקרטיים ברוסיה מאז עלייתו לשלטון של הנשיא הרוסי פוטין- הפגיעה בחופש העיתונאות, הכליאה של מתנגדים למשטר, הפגיעה בזכויות אזרחיות המתבצעת מדי יום במדינה, הם רק חלק מהאירועים המתרחשים ברוסיה של פוטין בשנים האחרונות.
פוטין ובכירים אחרים ברוסיה, מבהירים לאירופים בפגישותיהם כי לרוסיה לא הייתה ברירה אלא לנהוג בקשיחות לאחר שהייתה קרובה לקריסה, והאנרכיה השתוללה ברחובותיה. כבר לפני יותר משנה, קראו הסנטורים ג'ו ליברמן וג'ון מק'קיין להשהות את חברותה שלרוסיה ב-G8 בשל התרחקותה מהמשטר הדמוקרטי.
יחסי רוסיה והאיחוד האירופי
על אף איומיהם של הרוסים, הם אינם מוכנים לוותר על קשריהם עם האירופים כלל וכלל. לצד נושאים הקשורים בהגירה ופשיעה המטרידים את האירופים, רוסיה רוצה לחזק את קשרי המסחר שלה עם האיחוד האירופי.
בשנת 2007 יפקע הסכם שיתוף הפעולה בין רוסיה והאיחוד, ופוטין מעוניין בהסכם מסגרת חדש, הפעם מעמדת כוח.
ועידת ה-G8 , אשר כונתה כבר בפי מבקריה כ"ממשלה גלובלית הפועלת להבטחת זכויותיהן של המדינות העשירות", מתקיימת בעיצומם של תהליכים ושינויים המטלטלים את המערכת הגלובלית- התחזקותן של שחקניות חדשות במערכת העולמית כמו סין, הודו, ברזיל ואחרות, היווצרותם של גושים עוינים אחד לשני כמו הגוש הדמוקרטי והגוש הריכוזי, התגברות הטרור וחוסר הביטחון העולמי, השינוי בהרכב האישים בוועידה- מרקל, פרודי והרפר הם חדשים, בלייר, שיראק וקויזומי יוחלפו בתוך שנה לערך, בוש תוך שנתיים ורק פוטין ותיק ויציב בתפקידו, וכיוצא בזה.
יותר חשובות מאשר החלטות הוועידה הנוגעות לנושאים עולמיים כמו אנרגיה, טרור וכלכלה, חשובה האווירה בה ייעשו השיחות וחשובים טיב היחסים שיירקמו בין המדינות השונות.
לכל אלה תהיה השפעה על הפוליטיקה העולמית לא רק לשנה הקרובה, אלא גם לעוד שנים רבות.
| |
|
|
|
|
