רומנו פרודי, ראש ממשלתה החדש של איטליה, עומד כיום לנוכח אתגרים כלכליים ומדיניים- התנהלותו בסוגיות אלה תקבע האם איטליה תחזק את מעמדה בזירה הבינלאומית, או שמא תמלא תפקיד משני בזירה זו. כך או אחרת ברור כי דרכו של פרודי תהיה שונה מזו של קודמו ברלוסקוני.  

ראש ממשלתה הקודם של איטליה, המיליארדר סילביו ברלוסקוני, ביכר פוליטיקה פרו אמריקנית ורפורמות בשוק העבודה הנוקשה האיטלקי, מדיניות שנויה במחלוקת באיטליה שלא הניבה תמיד את הפרות המיוחלים. חיזוק קשריה של איטליה עם ארה"ב בתקופת ברלוסקוני, באו על חשבון יחסיה עם מדינות האיחוד האירופי וכן עם מדינות אחרות כדוגמת רוסיה.

שאלת יחסי איטליה וארה"ב לא עומדים בראש מעייניו של ברלוסקוני בימים אלה- הוא עתיד לעבור במילאנו שימוע בפרשת שחיתות, בכדי להחליט האם יעמוד למשפט על כך. על פי טענת התביעה, ברלוסקוני שילם 600 אלף דולר לאדם בשם דיוויד מילס, בעלה של שרת התרבות הבריטית, בכדי שלא יחשוף פרטים על אימפריית התקשורת שלו, בזמן מתן עדות בבית המשפט. לטענת פרקליטיו של ברלוסקוני, קיימים מסמכים חדשים שיוכיחו את חפותו, מסמכים שפרסמו עורכי דינו של מילס.

באותו הזמן, ראש הממשלה החדש של איטליה, רומנו פרודי, מעוניין לקדם פוליטיקה פרו-אירופית בכדי להשיב לאיטליה מעמד מוביל באיחוד בתור אחת מארבע הכלכלות הגדולות, לצד גרמניה, בריטניה וצרפת. המצב הכלכלי הקשה כיום באיטליה מדליק נורות אזהרה מהבהבות בקרב שאר חברות האיחוד האירופי, אשר מביטות בחשש בנעשה ומקוות לשיפור בארץ המגף.

האיחוד האירופי

בפגישה בין 12 שרי האוצר של גוש היורו (אלה המדינות שאימצו את היורו כהילך החוקי שלהן), יהיו נשואות עיני השרים אל שר האוצר האיטלקי שינסה להציג את תוכנית ממשלתו כיצד היא מתכוונת לצאת מהמשבר הכלכלי הקשה- צמיחה אפסית ב-2006, גידול בחוב הציבורי, עלייה באבטלה וגירעון גדול בתקציב.

על פי הנתונים, עומד כיום חובה הציבורי של איטליה על רמה של 108.3% מהתוצר, בהשוואה ל-106.4% בשנה שעברה, לא עניין של מה בכך בהתחשב שמדובר בכלכלה בגודל של 1.7 טריליון דולר. בכדי לשוב לרמה של השנה שעברה, תקצץ ממשלת פרודי 27.7 מיליארד דולר מההוצאות שלה, עד סוף 2007.

הגירעון התקציבי עומד אף הוא על רמה גבוהה- 4.6%, רחוק מיעד ה-3.8% הממשלתי, או מיעד 3% האירופי. איטליה היא לא היחידה החורגת מיעד הגירעון האירופי- גם גרמניה, צרפת, פורטוגל ויוון רחוקות מלעמוד ביעד זה.

אירופה כולה מודאגת לנוכח ביצועיה הכלכליים- התחזקות היורו ביחס לדולר הפוגעת בייצוא האירופי, עליית מחירי הנפט, הזדקנות האוכלוסייה והירידה המתועדת בפריון העבודה של העובד האירופי, אינם מבשרים טובות למי שעד לא מזמן סברו כי יעברו את הכלכלה האמריקנית בדרך להפוך לכלכלה המובילה בעולם. עליית מחירי הנפט כבר מובילה לניצנים של אינפלציה- כרגע הקצב השנתי עומד על 2.5% - מחוץ ליעד 2 האחוזים אליו שואף הגוש. סימן חיובי אחד הוא תחזית הצמיחה ל-2006 העומדת כרגע על 2.1%, עלייה משמעותית משיעור של 1.3% ב-2005.

למעשה, מצבה הכלכלי של אירופה בעת הזאת עשוי להקשות בעתיד על צירוף מדינות חדשות לאיחוד, בשל הסיבה כי צירוף שכזה יישען ברובו על כסף גרמני, צרפתי ואיטלקי, כסף שיחסר לממשלות בניסיונן להפחית מהגירעון התקציבי.

רומניה ובולגריה אמורות להצטרף לאיחוד ב-2007, והן עשויות להיות הנפגעות המיידיות מהמצב. גם מדינות אחרות דוגמת טורקיה, מקדוניה וקרואטיה המתוכננות להצטרף ב-2009, יסבלו מכך.

ראש ממשלת איטליה, רומנו פרודי - לאן הוא יוביל את איטליה? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

המלחמה בעיראק

בחזרה לפרודי- הוא עוסק בימים אלה גם במקומה של איטליה בפוליטיקה העולמית ולא רק במצבה הכלכלי המקרטע. השבוע נהרג חייל איטלקי וארבעה אחרים נפצעו, עת הותקפה שיירה של הכוח הבינלאומי בדרום עיראק. משימתם של האיטלקים הייתה לאבטח כוח מנהלתי בריטי והם הותקפו כתוצאה ממארב.

בכך עלתה סוגיית ההימצאות של הצבא האיטלקי בעיראק, סוגיה אותה כינה פרודי, ובעצם את המלחמה בכללותה, כ"טעות קולוסאלית". פרודי נותר נאמן ללוח הזמנים שהתווה קודמו- החודש ייצאו מעיראק 1100 חיילים איטלקיים מתוך 2700 המוצבים במדינה, ושאר החיילים יעזבו את עיראק בתום השנה.

בכל מקרה אמר פרודי, כי מות החייל לא יביא לזירוז היציאה האיטלקית. אוליביירו דיליברטו, מנהיג הקומוניסטים בקואליציה של פרודי אמר בתגובה לדבריו של פרודי כי זו רק שאלה של החלטה אם לצאת או לא לצאת מעיראק ואין סיבה להמתין דקה נוספת.

התקרבות לרוסיה

כמו שאר המעצמות המתועשות הגדולות בעולם, גם איטליה מתכוננת לקראת פסגת ה-G8 שתיערך באמצע יולי בסנט פטרבורג. כשעל הפרק צפויה פגישה בין פרודי ובין פוטין ברוסיה, פגישה המתוכננת להיערך לפני הפסגה.

ויטוריו קלאודיו סורדו, השגריר האיטלקי החדש לרוסיה טוען כי יחסי רוסיה-איטליה איתנים כתמיד. בלשונו הדיפלומטית ציין, כי גם בתקופת ברלוסקוני היו יחסים טובים בין המדינות, אולם עלייתו לשלטון של פרודי מביאה הזדמנויות חדשות ליחסים הבי-ליטראליים. למעשה, כך על פי השגריר, איטליה רואה ברוסיה בת ברית אסטרטגית.

פרודי וממשלתו רואים פוטנציאל כלכלי עצום ביחסים, כמו מיזמי אנרגיה משותפים בדומה למודל הגרמני- (גרמניה ורוסיה רוצות לבנות צינורות גז גדולים שיעבירו גז טבעי בכמויות גדולות בין המדינות). פרודי גם רוצה להביא משקיעים רוסיים לאיטליה, ולקדם חברות איטלקיות הפועלות ברוסיה.

איטליה רואה כיום עין בעין את פתרון המשבר האיראני ובעיות אחרות שעומדות על הפרק בפוליטיקה העולמית עם רוסיה, והיא עשויה להוות משענת מסוימת לרוסים בזמן הועידה, לנוכח הקואליציה שתעמוד מולם- ארה"ב,יפן, בריטניה וקנדה.

התרחקות מארה"ב

במקביל להתקרבות לרוסיה, מסמנת איטליה את רצונה להתקרב לגדולות של אירופה ובראשן גרמניה וצרפת, מהלך המסמל התרחקות נוספת מיחסיה הקרובים של איטליה עם ארה"ב בזמן שלטונו של ברלוסקוני. ככלל, נראה כי ההתקרבות האיטלקית אל רוסיה ואל המעצמות האירופיות, מטרתה, מעבר לקשרים כלכליים, להציג פוליטיקה עצמאית המנותקת מהאמריקנים.

איטליה היא עודנה אחת מעשר הכלכלות הגדולות בעולם וככזו- דורשת את מקומה בזירה הבינלאומית. אם זאת, מצבה הכלכלי הקשה, המושפע ממדיניות לא נכונה לאורך שנים, כמו גם ממצבה של הכלכלה האירופית ככלל, עשוי להרחיק את איטליה מהמעמד שהיא שואפת אליו.

האיטלקים, המעורבים במשימות רבות של האו"ם לשמירת שלום כמו במוזמביק וסומליה, לוטשים עיניים אל עבר מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, על אף הסיכויים הנמוכים לקבלתו, בודאי ביחס לגרמניה, יפן, הודו וברזיל.

אם או בלי מושב קבוע במועצת הביטחון, ניתן לקבוע בבטחה כי השנים הקרובות הן שיכריעו בסוגיית מעמדה של איטליה, הן במישור הכלכלי והן במישור המדיני.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---