|
שאלת קוסובו
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 15/08/2006, 01:17
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
החלטה בשאלת עתיד קוסובו צפויה להתקבל, על פי התכנון של אירופה וארה"ב, בחודשים הקרובים. הרוב האלבני מעוניין בעצמאות ואילו המיעוט הסרבי חושש לחייו כתוצאה מכך ומעדיף אוטונומיה רחבה. חילוקי הדעות הללו יתפרצו במלוא עוזם במידה וקוסובו תהפוך לעצמאית ויתורגמו לאלימות קשה.
בית משפט מחוזי בסרביה דן השבוע שלושה קצינים מהמיעוט האלבני לשבע שנות מאסר בשל מעורבות בפשעי מלחמה. השלושה נאשמו בכך ש"העלימו" עשרות אזרחים סרביים בסוף שנות ה-90 בטענה כי הם סוכנים חשאיים של סרביה.
אירוע זה, שבע שנים לאחר שכוחות נאט"ו, באמצעות מנדט מהאו"ם, השתלטו על קוסובו, מעיד על העובדה שהמלחמה ההיא בין הסרבים והאלבנים-האתניים טרם נשכחה. בחודשים הקרובים יידון נושא עתיד החבל- סרביה מוכנה להעניק לאלבנים, המהווים רוב בקוסובו, מידה רחבה מאוד של אוטונומיה, אולם האלבנים דורשים עצמאות לחבל.
בכדי להבין את המשמעות לכך מבחינת הסרבים, יש לחזור 1400 שנה לאחור- אל המאה ה-7.
ההיסטוריה של קוסובו
ראשוני השבטים הסלאביים שהיגרו אל קוסובו באותן שנים קיבלו על עצמם את הנצרות האורתודוכסית. 200 שנה לאחר מכן, במהלך המאה ה-9 צורפו חלקים מקוסובו לנסיכות סרבית בשם ראשה rascia.
לאחר סדרה ארוכה של מלחמות באזור, עת ידעה קוסובו כיבושים זרים, הצליחו הסרבים באופן סופי לשלוט בכל קוסובו בשנת 1208. בשנים שלאחר מכן הפכה קוסובו למרכז הפוליטי והדתי הסרבי.
ה-28 ביוני הוא יום בעל משמעויות סמליות רבות בקרב הסרבים- המדובר ביום חג דתי בשם וידובדאן לזכר קדוש אורתודוכסי בשם ויטוס הנחוג גם על ידי הבולגרים. ביום זה ב-1389 התחולל הקרב על קוסובו - אירוע היסטורי מכונן בעיני הסרבים ובעל משמעויות לאומיות ודתיות רבות משקל.
בקרב על קוסובו התקבץ צבא חמוש היטב בן כ- 140,000 חיילים מהאימפריה העות'מאנית, שפלשו לקוסובו ונתקלו בצבא מגן בן 70,000 סרבים, 8 קילומטרים דרומית מערבית לעיר פרישטינה. שני הצבאות ספגו אבדות כבדים, אולם הסרבים, שאיבדו את רוב ההנהגה הצבאית שלהם בקרב, נאלצו לבסוף להיכנע לדרישות העות'מאנים ולהצטרף לאימפריה. עד היום הזה נזכר הקרב על קוסובו כאירוע גבורה בהיסטוריה הסרבית ואין ספור שירים וסיפורים נכתבו לכבודו.
מרגע שקוסובו הפכה למחוז באימפריה העות'מאנית, עבר החבל תהליך כואב של אסלאמיזציה כפויה- רבבות של טורקים ואלבנים היגרו לחבל, כנסיות נשרפו ואחרות הפכו למסגדים וחלק מהסרבים אולצו להתאסלם. על פי נתונים דמוגרפים, המשיכה קוסובו להיות בעלת רוב סרבי מוצק עד שנת 1876, עת היוו הסרבים 64% מתושבי החבל.
לאחר גירושם של כ-300,000 סרבים מהחבל (ויש המעריכים שיותר) בין השנים 1876 ועד לפרוץ המלחמות בעשור השני של המאה ה-20, נאמד חלקם של הסרבים בכ-40% מכלל האוכלוסייה.
ילדים בקוסובו מקבלים בברכה את כוחות נאט"ו - האם המראות יחזרו שוב? צילום: קפזיאל
המאה ה-20
בשנת 1912, כתוצאה מהמלחמות בבלקן, נחלקה קוסובו בין שתי ממלכות- ממלכת סרביה וממלכת מונטנגרו (לימים היו סרביה ומונטנגרו לאיחוד קונפדרטיבי. הן הפכו לשתי מדינות נפרדות לאחר משאל עם שנערך השנה) ואלבנים רבים ברחו מפחד מנקמה סרבית בהם.
בתום מלחמת העולם הראשונה, שפרצה לאחר שלאומן סרבי בשם גברילו פרינציפ חיסל את יורש העצר האוסטרי בסראייבו בירת בוסניה ב-28 ביוני 1914, שבה קוסובו כולה לשליטת ממלכת סרביה. לאחר מלחמת העולם השנייה קמה יוגוסלביה וקוסובו נותרה כחבל ארץ בתוך הרפובליקה הסרבית.
ב-28 ביוני 1989, במהלך נאום לכבוד 600 שנה לקרב על קוסובו, איחד סביבו מילוסביץ' את הסרבים בקוסובו, בדרך להפוך למנהיגה של סרביה כמה חודשים לאחר מכן. פירוקה של יוגוסלביה לאחר מלחמות קשות לאורך שנות ה-90, הביא להגירה של סרבים שחיו בסלובניה, קרואטיה, מקדוניה ובוסניה בחזרה לסרביה, וחלקם גם לקוסובו.
החיכוך האתני בין הסרבים לאלבנים החריף לקראת 1995 והגיע להתנגשות אלימה ב-1998, שהביא למותם של אלפי סרבים ואלבנים - יש המעריכים את כמות ההרוגים הסרבים ב-3,000 וכמות ההרוגים האלבנים ב-12,000. במהלך הקרבות ברחו אלבנים רבים, חלקם אף גורשו בידי הסרבים במה שתואר כטיהור אתני. בשלב זה התערבו האמריקנים בכדי להפסיק את הקרבות והפציצו את סרביה באמצעות פגיעה בתשתיות ובמתקנים צבאיים ובכך הסבו לסרבים אבדות כבדות.
בשנת 1999 הפכה קוסובו לשטח מנדט של האו"ם תחת השלטה הצבאית של נאט"ו. כתוצאה מההפצצות האמריקניות ברחו מקוסובו רבבות סרבים וכיום חיים בקוסובו 2.1 מיליון בני אדם, רק 5% הם סרבים לעומת כ-90% אלבנים. ב-28 ביוני 2001 הוסגר סלובודן מילוסביץ' לידי בית המשפט הבינלאומי בהאג, שם גם מצא את מותו בנסיבות מסתוריות חמש שנים לאחר מכן.
עתיד קוסובו
משאל העם על עתיד מונטנגרו ב-21 במאי השנה, שבסיומו הביעו 55% מתושבי מונטנגרו רצון להיפרד מסרביה, הותיר את הרפובליקה הסרבית, עד לפני פחות מ-20 שנה הלב של יוגוסלביה הגדולה, כמדינה קטנה יחסית - 88,000 קמ"ר גודלה ובעלת אוכלוסייה בת 9.4 מיליון בני אדם. הניתוק ממונטנגרו גם יצר מצב בו סרביה היא מדינה ללא מוצא אל הים, ובכך מוצאים הסרבים סיבה נוספת לחוש במצור. מונטנגרו צורפה אגב לאו"ם ב-28 ביוני השנה.
זכר ההפצצות האמריקניות וההיסטוריה העקובה מדם ביחסי הסרבים עם המוסלמים האלבנים טבועים עמוק בהוויה הסרבית. הסרבים, המכנים לעיתים את קוסובו "ירושלים" בשל החיבור ההיסטורי העמוק שלהם לחבל ארץ זה, מתבוננים בכאב במאמצי הקהילה הבינלאומית להפוך את קוסובו למדינה עצמאית, שעל פי ההערכה הרווחת, תרצה להתאחד עם אלבניה וליצור את "אלבניה הגדולה" - כאב ראש גדול לסרבים וכן לתושבי המדינה הצעירה מונטנגרו.
הסרבים היו מעוניינים בתחילה להתרחק מזיכרונות המלחמות בשנות ה-90 ומהאשמות על כי ביצעה פשעי מלחמה רבים לאורך העשור הקודם. אולם מותו של מילוסביץ' במרץ השנה והתנתקותה של מונטנגרו מסרביה, שבו ועוררו רגשות לאומיים מודחקים בקרב הסרבים.
בנאום שנשא נשיא סרביה הנוכחי, בוריס טאדיץ', ב-13 באוגוסט 2006, תיאר טאדיץ' את תחושותיהם של שרידי הסרבים החיים בקוסובו- "הם חיים בפחד מתמיד לחייהם ולחיי משפחותיהם". מאז עברה השליטה על החבל לידי האו"ם סבלו הסרבים משורה ארוכה של התנכלויות מצד לאומנים אלבניים. הנאום עצמו נערך לציון שלוש שנים לרצח שתי נערות ולפציעתם של ארבע אחרות בעת ששחו בנהר הזורם סמוך לכפרן בקוסובו.
בקרב הסרבים קיימת תחושה כי האלבנים, בחסות הקהילה הבינלאומית, פועלים בכדי לטהר את קוסובו מכל נוכחות סרבית. הם חוששים כי באם תצא קוסובו לעצמאות מדינית, יופקרו תושביו הסרבים של חבל המריבה לחסדיהם של ארגונים מיליטנטיים אלבנים שהוכיחו בעבר כי לא יחוסו על אף סרבי. לפני כמה שבועות דווח על עלייה במתיחות בצפון החבל, שם מרוכזת האוכלוסייה הסרבית והמצב תואר כ"נפיץ".
תחושת הסרבים היא אכן מבוססת, אם לשפוט על פי הצהרותיהם של פוליטיקאים ומנהיגי טרור אלבניים החולמים לגרש את שארית הסרבים מקוסובו והכתובת היא על הקיר, למרות התעלמות מצד האמריקנים והאירופים.
באם תצא קוסובו לדרך עצמאית, ישובו מראות האלימות המוכרים משנות ה-90 אל מסכי הטלוויזיה. האוכלוסייה הסרבית תהיה הראשונה להיפגע, הצבא הסרבי יתקשה לעמוד מנגד וראש ממשלת סרביה, קוסטוניצה, כבר הודיע כי במידה ותיכפה הכרזת עצמאות על הסרבים הם יכריזו כי קוסובו כולה היא חלק אינטגרלי מסרביה. "לא נוותר על קוסובו גם בעבור צירוף לאיחוד האירופי" אמר.
בסוף שנות ה-90 נותרה רוסיה, אז עדיין מדינה חלשה בהנהגתו של בוריס ילצין, מתבוננת מהצד שעה שכוחות נאט"ו כתשו את סרביה. בכירים רוסיים כבר רמזו בעבר כי רוסיה רואה בסרביה ידידה קרובה. מיקומה של סרביה היום, בגבול האיחוד האירופי (בצפון- הונגריה, ולאחר צירופן של רומניה, קרואטיה ובולגריה, גם במזרח, בדרום ובצפון מערב) ובגבול המדינות המוסלמיות (במערב- אלבניה, בוסניה הרצגובינה וכמובן שאלת קוסובו הלא פתורה)
מותיר את סרביה כמובלעת פרו רוסית אחרונה בבלקן, ועל כן ימהרו הרוסים לסייע לסרבים בעת מצוקה.
האמריקנים טרם שינו את גישתם כלפי קידום העצמאות האלבנית בחבל, ולכך שואפות גם מדינות אירופיות רבות. במאבק הבין גושי בו אנו נמצאים, עומדת להפוך סרביה לזירת התגוששות נוספת. זו טעות מבחינת המערב. הטרור הפונדמנטליסטי שלח בשנים האחרונות את שלוחותיו גם לאלבניה והוא ממתין לשעת הכושר בכדי להכות באירופה, הסרבים מסוגלים לחסום אותו. חשיבותה ההיסטורית והדתית של קוסובו לסרבים חייבת גם היא להיות מובנת.במתן עצמאות לאלבנים, הסרבים מחויבים להתנגד בצורה אלימה לכך. השקט המתוח משנת 1999 שהופר מספר פעמים באירועים נקודתיים, מאיים להפוך למרחץ דמים מחודש.
| |
|
|
|
|
