פסגת בוליביה, שבה נפגשו נציגים משמונה מדינות בדרום אמריקה, מנסה לדחוף לאיחוד על מדינתי, בדומה לדגם האירופי. על אף הרצון הטוב של המשתתפות, נראה כי המחלוקות הרבות בין המדינות והעין הפקוחה של הדוד סם, יקטעו כל ניסיון להקים איחוד שכזה בשנים הקרובות, בעודו באיבו.  

בזמן מערכת הבחירות לנשיאות פרו, שנערכה באפריל והסתיימה בניצחונו של אלן גארסיה, התבטא כנגדו נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, לא פעם בצורה עולבת. צ'אבז כינה את גארסיה "כלבלב של המערב", "גנב", "שקרן" ושאר ביטויים ססגוניים. גארסיה מצדו האשים את צ'אבז שהוא עושה שימוש בהונה של ונצואלה לצורך התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות אמריקה הלטינית. באותה מערכת בחירות לא הסתיר צ'אבז את העובדה כי הוא מקווה שאויינטה הומלה, קצין צבא לשעבר ובעל תפיסות אידיאולוגיות דומות לאלה של צ'אבז, ינצח והמתיחות בין שתי המדינות אף הביאה את שתיהן להחזיר את שגריריהן.

אולם בפסגה שנערכה בבוליביה, נראה כי שני המנהיגים רוצים להותיר את העבר מאחור, למען עתיד משותף - גארסיה אף ניסה לחמם את יחסיו עם אקוודור והעומד בראשה, רפאל קוריאה, שנבחר לא מזמן לתפקיד הנשיא ונחשב אף הוא לחבר קרוב של צ'אבז. שתי המדינות, פרו ואקוודור, נלחמו ביניהן ב-1995. כיום, נראה כי הן רוצות לפתוח דף חדש ביחסיהן ושני המנהיגים השניים, קוריאה וגארסיה אף נפגשו בארמונו של זה האחרון בלימה, בירת פרו.

נשיאת צ'ילה, מישל בצ'לט, ונשיא בוליביה, איבו מוראלס, מנהיגי שתי מדינות נוספות שנלחמו בעבר האחת בשנייה, ניצלו אף הם את הפסגה על מנת לנסות ולחמם את היחסים בין מדינותיהם. בוליביה, שמאז המלחמה הפאסיפית במאה ה-19 מצאה עצמה ללא מוצא אל הים, מנסה להגיע להסדר עם הצ'יליאנים בתחום. המטבע הקשה היחיד העומד לזכות בוליביה כיום הם משאבי האנרגיה הגדולים והלא מנוצלים שלה, וייתכן ונראה בעתיד הסדר שיכלול גישה בוליביאנית לים בתמורה לרכש של גז מוזל על ידי הצ'יליאנים.

פסגת בוליביה כינסה מספר רב של מנהיגים מאמריקה הלטינית, בכדי לנסות ולמצוא דרך לבנות בדרום אמריקה מסגרת על מדינתית, על פי המודל האירופי. שמונה מדינות השתתפו בפסגה, ביניהן צ'ילה, ברזיל ומדינות הציר הלטיני. נשיא פרו, אלן גארסיה, שדחף לכל אורך הפסגה להשגת אחדות כלכלית בדרום אמריקה, הזכיר את סין כמודל.

לדבריו, אמריקה הלטינית מייצרת ומייצאת יותר מאשר סין, אולם אין לה מטבע אחיד או מדיניות כלכלית משותפת. הודות לקיומם של אלו בסין, מצליחה הענקית הקומוניסטית להכות את הדולר האמריקני ולגדול ככלכלה לאומית, בעוד שאמריקה הלטינית היא עדיין אזור שלא נהנה מכוח כלכלי שכזה.

הפוטנציאל הכלכלי באזור, שנהנה בשלוש השנים האחרונות מצמיחה כלכלית מרשימה - רק בשנה האחרונה הציג האזור צמיחה של כ-5%, פי 3 לערך מהאיחוד האירופי - משמעותי וגורם ללא מעט ממנהיגי האזור לחלום בקול רם על שוק משותף שייטיב עם משקיהן של המדינות שיהיו חברות בו.

לולה דה סילבה עם איבו מוראלס - יהדקו יחסים? צילום: אג'נסיה ברזיל

הוגו לא מבזבז זמן

הוגו צ'אבז, שזכה בבחירות לנשיאות ונצואלה ביום א' שעבר, הוא הכוח המוביל מאחורי רעיון האיחוד הלטיני. טרם הגעתו לפסגה ביקר הוגו בשתי מדינות המפתח לצורך איחוד שכזה – ברזיל וארגנטינה, בנוסף לביקור באורוגוואי.

צ'אבז מדבר על פרויקטים משותפים בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. אחד הבולטים שבהם הוא הפרויקט להנחת צינור גז שיעביר גז טבעי מוונצואלה בצפון, דרך כל דרום אמריקה ועד לארגנטינה בדרום, לאורך 9,000 קילומטרים. תוכניתו זו של צ'אבז זוכה לביקורת רבה מקרב אנשי איכות הסביבה הסבורים כי הפרויקט הזה יפגע ביערות הגשם בברזיל, כמו גם מצידם של כאלו הטוענים כי הפרויקט יומרני מדי ולעולם לא יקרום עור וגידים. בתור הוכחה הם מביאים את העובדה כי על אף שהרעיון מתגלגל במוחם של מומחים ומנהיגים מזה זמן, טרם נקבעו לוחות זמנים לפרויקט שכזה.

צ'אבז עצמו התייחס לפרויקט במהלך ביקוריו בבואנוס איירס וברזיליה. בעת שהתארח אצל עמיתו, נשיא ארגנטינה נסטור קירשנר, אמר צ'אבז כי לפרויקט חשיבות עצומה בעזרה למדינות אמריקה הלטינית בכלל ולארגנטינה בפרט, להתפתח כלכלית. לאחר ביקורו בברזיל, אמר, בעמדו ליד מארחו, נשיא ברזיל לולה דה סילבה, כי מדובר בפרויקט החשוב ביותר בתולדות דרום אמריקה.

יום לפני הפסגה בבוליביה, קפץ נשיא ונצואלה הוגו צ'אבז לביקור במונטבידאו. בפגישתו עם נשיא אורוגוואי, טאבארה ואסקז, טען צ'אבז כי האמריקנים לוטשים עיניהם למאגרי האנרגיה הגדולים בוונצואלה ובבוליביה, ולצורך כך הם מעודדים בעיות חברתיות במדינות אלה, בעיקר בבוליביה, המונהגת ע"י חברו של צ'אבז, איבו מוראלס.

דברו אלו של צ'אבז, הנוהג לבקר את האמריקנים חדשות לבקרים, באו הפעם על רקע אי השקט החברתי המתפתח בבוליביה, הן בין העשירים והעניים והן בחלקים נרחבים בחברה הבוליביאנית, המתריעים כי מאמציו של הנשיא מוראלס לשינוי החוקה באופן שיתמזג עם השקפת עולמו יהפכו את בוליביה לריכוזית יותר ודמוקרטית פחות. מאחורי המחאה האזרחית המתהווה, לטענת צ'אבז, עומדים האמריקנים.

במשך היומיים בהם נערכה הפסגה ניתן היה להבחין במספר רב של מפגינים ברחובות. לנוכח ההפגנות, הצהיר צ'אבז כי ארצו תסייע ככל שניתן לבוליביה בכדי לפתור את המשבר הפוליטי הזה, אולם נראה כי באם לא יימצאו פתרונות שיניחו את דעתם של המוחים, בוליביה תישאר מדינה חצויה ותתקשה להגשים את המטרות שלה, ביניהם האיחוד הלטיני שעמד במרכז הפסגה, כמו גם ניצול טוב יותר של אוצרות הטבע שלה.

האיחוד הלטיני?

רבים סבורים כי הסיכוי לאיחוד לטיני שכזה, בטווח הזמן הקרוב עד הבינוני, הוא קלוש. כראייה, הם מביאים את שורת הבעיות והסכסוכים באמריקה הלטינית שטרם נפתרו. גם קהילת האומות של האנדים מחד, ו"השוק הדרומי המשותף" מאידך, שני הסכמי סחר שמפלגים את מדינות אמריקה ודאי שלא מסייעים לאחדות בדרום אמריקה, כמו גם העובדה כי לאמריקנים ישנם הסכמים נפרדים עם חלק מהמדינות, כגון הסכם הסחר החופשי עם צ'ילה, המקשים על אחדות.

בעוד שמדינות הציר הלטיני כוונצואלה, בוליביה, ניקרגואה ואקוודור רוצות באיחוד סוציאליסטי, פרו חולמת על שוק אירופי משותף. צ'ילה פועלת בזהירות יתרה ומנסה למצוא דרך שבה ניתן לקדם את הכלכלה ללא המסגרת בה רוצות מדינות הציר הלטיני. לעומתם, נשיאה של ברזיל, לולה דה סילבה, דיבר בפסגה על פרלמנט לטיני משותף, אולי כזה שמשכן הקבע שלו יהיה בבוליביה. הברזילאים עצמם אינם רוצים לבנות מסגרת כלכלית מנוכרת ומעוניינים לסחור עם כל מי שיוכלו. הם לא רוצים להיגרר אחר הרטוריקה האנטי אמריקנית של צ'אבז, אלא רק לחזק את היחסים בין המדינות באופן שישקף את מעמדם המוביל ביבשת.

הארגנטינים, הרוצים בהסכם סחר חופשי שאינו כולל את ארה"ב, טרם הביעו את דעתם הנחרצת בנושא. באיחוד שכזה, תרצה גם ארגנטינה לתת את הטון לצידה של ברזיל וגם לכך עשויות להיות השלכות על עצם הסיכויים להקים גוף על-מדיני שיכלול את מדינות אמריקה הלטינית.

הוגו צ'אבז - רוצה להיות ממובילי האיחוד. צילום: אג'נסיה ברזיל

דעת הקהל

סקר מקיף שנערך ב-19 מדינות ברחבי אמריקה הלטינית והקיף אלפי נשאלים עסק בסוגיות רבות הנוגעות לתחום הכלכלה והפוליטיקה. הסקר זכה לפרסום סמוך לכינוס הועידה ונתן הצצה מעניינת על מגמות פוליטיות באמריקה הלטינית בשנים האחרונות. כך למשל, 35% מהנשאלים הצהירו כי מצבם הכלכלי השתפר בשנה האחרונה. בוונצואלה ובברזיל לא פחות מ-50% הצהירו כי מצבם הכלכלי השתפר, לעומת 19% בלבד באל סלוודור.

כמעט 48% מאזרחי אמריקה הלטינית (עלייה משמעותית מ-37% לפני ארבע שנים), מאמינים כי בתוך 20 שנה, מדינתם תהפוך לחלק בלתי נפרד מהעולם המערבי. חלקם אף מאמינים כי מדינתם משתייך לעולם המערבי כבר היום.

במבחן הפופולאריות, זכו נשיאי ברזיל וצ'ילה בציון הגבוה ביותר- 37% מהנשאלים הגדירו את דה סילבה כמנהיג טוב, לעומת 32% שהגדירו את מישל בצ'לט באופן זהה. בציונים החלשים ביותר זכו הוגו צ'אבז ופידל קסטרו, לצדו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש שנכלל אף הוא בסקר. צ'אבז זכה, מטבע הדברים, לציונים גבוהים בקרב הנשאלים מוונצואלה, ולעומת זאת בצ'ילה הוא התברר כי אחד המנהיגים השנואים ביותר. בוש לעומת זאת היה לא פופולארי ברוב המדינות, אולם בפנמה וברפובליקה הדומיניקאנית הוא נתפס כדמות חיובית ביותר.

ככלל, נראה כי למרות הנטייה הפוליטית שמאלה של רוב מדינות האזור, רוב אזרחי דרום אמריקה אוחזים בדעות שמרניות דווקא. כשהתבקשו הנשאלים לדרג את השקפתם הפוליטית בסקאלה שבה 0 מייצג את השמאל הקיצוני ו-10 את הימין הקיצוני, התקבל הסכום הממוצע 5.4, המבטא נטייה קלה ימינה. גם בשאלות שנגעו לנושאים כלכליים וחברתיים, כמו גם בגישה לדמוקרטיה ולחירויות, התקבלו תוצאות המעידות על שמרנות מה בקרב הבוחרים. בכך מצטיירת תמונה מעניינת בדרום אמריקה, שבה ישנו ריחוק בין ממשלות השמאל, האליטות הקפיטליסטיות, לין הציבור הרחב, שהוא שמרני-מתון.

עורכי המדגם טוענים כי בעיה נוספת בדרך לאחד את אמריקה הלטינית היא הקיטוב הפוליטי בתוך המדינות, וכן בין המדינות. בכדי שיוכל לקום איחוד של מדינות דרום אמריקה, יש צורך במנהיג המקובל על רוב אזרחי המדינות החברות בו. לולה דה סילבה הוא מישהו שעשוי להילקח בחשבון, אולם יש להניח כי הארגנטינאים לא ישמחו על כך. הוגו צ'אבז הוא אדם המוסכם על מדינות קטנות רבות באמריקה הלטינית, אך לא נראה כי המדינות הגדולות יקבלו אותו כמתווך ומפשר.

האמריקנים מקשים

הכיוון הכללי אליו פונה העולם, הוא לאיחודים כלכליים - כך באירופה, בצפון אמריקה, במזרח הרחוק, במפרץ הפרסי, ברפובליקות ברית המועצות לשעבר ובמידה מסוימת גם באפריקה. דווקא לאור איחודים אלו, בולטת אמריקה הלטינית בחוסר האחדות שלה. האמריקנים מעורבים בצורה עמוקה בפעילות הכלכלית בדרום אמריקה וכן במרכזה. איחוד כלכלי או פוליטי באזור זה של העולם שלא יכלול את האמריקנים, לא יתקבל בעין יפה בוושינגטון וזו תפעל בכל הכוח על מנת לטרפדו.

בתקופה האחרונה נראה כי האמריקנים נחלשים בכל החזיתות שלהם – באפגניסטן, בעיראק ובמאמצים מול איראן. את עיראק ואפגניסטן מוכנים האמריקנים לעזוב ברגע שיוכלו, והם גם מוכנים להידבר עם מדינות כאיראן וסוריה לצורך כך. אמריקה הלטינית, ה"חצר האחורית" של ארה"ב היא דבר שונה בתכלית - מי שהיה מוכן להוציא מאות מיליארדי דולרים על מלחמה במזה"ת, לא יחסוך אף משאב בכדי להבטיח את ההגמוניה האמריקנית בדרום היבשת. נראה כי לפי שעה, תיאלצנה מדינות אמריקה הלטינית להמשיך ולחלום על איחוד מקיף של מדינות היבשת, ולהסתפק בבריתות קטנות יותר.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---