משטרו הדיקטטורי והמושחת של פרדיננד מרקוס, שהסתיים לפני 20 שנה, הותיר אחריו אדמה חרוכה בכל תחומי החיים בפיליפינים. הממשלים שכיהנו אחריו ניסו להתמודד עם הירושה בהצלחה חלקית בלבד. כיום מאמינים במדינה כי הפתרון הוא בהפיכת המשטר מנשיאותי לפרלמנטרי.  

בשנת 1521, נחת בפיליפינים פרדיננד מגלן, מגלה הארצות המפורסם והוא היה לאדם המערבי הראשון שנחת בקבוצת האיים הגדולה (כ-7100 איים) ופתח את הפתח לשליטה ספרדית שנמשכה עד לסוף המאה ה-19. בזמן מלחמת ארה"ב-ספרד ב-1898, נערכו קרבות גם בפיליפינים ובסיומם נחתם הסכם פריז שהעביר את השליטה במושבה הספרדית לידי האמריקנים.

השלטון האמריקני נמשך 48 שנים ואף שלא היה בעל אופי קולוניאלי כמו קודמו הספרדי, הותיר את חותמו במידה רבה בפיליפינים. ב-4 ביולי 1946, ביום העצמאות ה-170 של ארה"ב, הוכרה מדינת הפיליפינים כמדינה עצמאית.

מבחינה תרבותית, הפיליפינים הושפעו משתי המעצמות הזרות- 83% מאוכלוסיית הפיליפינים היא קתולית - הדת הדומיננטית בספרד והשמות המקובלים בה הם שמות ספרדיים. שמה של המדינה נגזר משמו של המלך פליפה השני שישב על כס המלוכה בספרד, בזמן שהפיליפינים הפכה למושבה ספרדית באופן רשמי ב-1565. השפה האנגלית היא אחת משתי השפות הרשמיות במדינה, לצד הטאגלוג והקשר בין הפיליפינים לאמריקנים נשמר במשך שנים רבות עד היום ביחסי החוץ הקרובים של שתי המדינות.

המדינה הקתולית היחידה במזרח. צילום: ממשלתי

פרדיננד ואימלדה

השנים הראשונות לאחר קבלת העצמאות מארה"ב היו קשות מבחינה כלכלית - הכלכלה הפיליפינית הייתה תלויה באופן מוחלט בכלכלה האמריקנית, ולכן המשיכה ההשפעה האמריקנית להתקיים במדינה זו עוד שנים רבות. המדינה סבלה גם מחוסר יציבות פוליטית, וב-19 השנים הראשונות כיהנו לא פחות מ-5 נשיאים בראש המדינה הצעירה.

בשנת 1965 זכה בבחירות פרדיננד מרקוס, עו"ד, סנאטור וקצין במהלך מלחמת העולם השנייה. הקדנציה הראשונה שלו הייתה מוצלחת ביותר מבחינה כלכלית- האבטלה ירדה בשני אחוזים והתייצבה על רמה של כ-5%, המשק התרחב בעשרות אחוזים והיקף התשתיות שנבנו במהלך חמש השנים הראשונות לנשיאותו היה גדול בצורה משמעותית מעשרים השנים שקדמו לו.

באותן שנים, חיזק מרקוס גם את קשריו עם האמריקנים ואף שלח את חייליו להילחם לצד האמריקנים במלחמת ויטנאם. לכל אורך שנות שלטונו, גם בשנים הקשות ביותר מבחינת הפיליפינים, שמרו האמריקנים על קשר הדוק ביותר עם ממשלו של מרקוס- האמריקנים החזיקו בסיסי צבא גדולים בפיליפינים מאז סוף המאה ה-19 והיו מעוניינים לשמר אותם, על אף שהסכמי החכירה עם ממשלת הפיליפינים היו אמורים לפוג ב-1992.

בשנת 1970, בהשפעת מהומות הסטודנטים באירופה שנתיים קודם, החלו הפגנות סטודנטים נרחבות בפיליפינים שהתדרדרו במהרה גם לאלימות, הן מצד הממשלה והן מצד המפגינים השונים. הסטודנטים, אשר זוהו ברובם עם המפלגה הקומוניסטית במדינה, טענו לשחיתות בממשלה ודרשו את התפטרותה. המפלגה הקומוניסטית אף הרחיקה לכת והפעילה פעילות של גרילה וטרור כנגד המדינה.

במקביל לקומוניסטים, דרשו גם המוסלמים מהאי מינדנאו עצמאות מהפיליפינים והפעילו גרילה משלהם. חלק גדול מהכעס שלהם נבע מכך שלאחר העצמאות עודדה הממשלה הפיליפינית הגירה של נוצרים למינדנאו מתוך מטרה להביא לשינוי דמוגראפי באי.

לנוכח פרצי האלימות והפשיעה הגואה שליוותה את התהליך, הכריז מרקוס על משטר צבאי ב-1972 שהמשיך להתקיים עד להדחתו ב-1986. בשנים אלה, התקיים פולחן אישיות נרחב למרקוס ואשתו אימלדה, לשעבר מלכת יופי, כיהנה לצדו ונטלה חלק בהנהגה. לימים התבררו היקפי השחיתות העצומים של ממשלו של מרקוס- הוא גנב מאוצר המדינה מיליארדי דולרים. אשתו אימלדה הייתה מפורסמת באוסף הנעליים העצום שלה (יש המעריכים בלמעלה מ-3000 זוגות נעליים) ועל פי עדותה שלה, לא נהגה מרקוס לנעול זוג נעליים יותר מפעם אחת.

בתקופה זו, הוחרמו עסקים רבים מאנשי העסקים בפיליפינים והועברו לרשות בני משפחת מרקוס וחבריהם הקרובים. הפעילות הזו שווקה לעם כתהליך של "פיליפיניזציה" של המשק, מאחר ובעלי ההון בפיליפינים היו ברובם ממוצא סיני, יפני או אפילו ספרדי, פעילות שקיבלה מימד אירוני לאור העובדה כי מרקוס עצמו היה ממוצא סיני ויפני.

חיזוק שלטונו של מרקוס כלל חקיקה נרחבת אנטי-דמוקרטית, הרחבת הצבא תוך מינוי מקורביו לתפקידים בכירים (עד היום ישנם נאמנים של מרקוס בצבא הפיליפיני והוא ממשיך להתערב לעיתים בתהליך הפוליטי) ושימוש במשטרה כנגד גורמים אופוזיציוניים.

צבא הפיליפינים - מתערבים בתהליכים פוליטיים. צילום: משרד ההגנה האמריקני

האופוזיציה

בנינו אקינו, דור שלישי לפוליטיקאים בפיליפינים, היה למטאור פוליטי בפיליפינים לאחר מלחמת העולם השנייה. מרגע שהוכרז משטר צבאי בפיליפינים, הפך אקינו למנהיג האופוזיציה כנגד מרקוס, ובמהרה הוא נאסר על ידי המשטרה. בתגובה לכליאתו, פתח אקינו בשביתת רעב בה דבק 40 יום והפסיק אותה בלחצם של מוקיריו, לאחר שאיבד כשליש ממשקלו. בשלב הזה, אקינו כבר היה לגיבור בקרב רבים בפיליפינים וממשל מרקוס ראה בו סכנה.

בשנת 1977, נדון אקינו, בתום משפט בן 4 שנים, לעונש מוות בידי כיתת יורים. ביצוע העונש נדחה מעת לעת ובזמן זה היה אקינו כלוא בבידוד מוחלט בתנאים קשים. בשנת 1980 עבר אקינו התקף לב ונזקק לניתוח דחוף, אולם סירב לקבל טיפול מהרופאים הממשלתיים. אימלדה מרקוס, הגברת הראשונה של הפיליפינים ומטרה ראשית לחצי הביקורת שלו במשך שנים, ביקרה אותו בבית החולים והציעה לו לעבור את הניתוח בארה"ב בתמורה להתחייבות כי לא יעביר ביקורת כנגד המשטר שם.

אקינו עבר בהצלחה את הניתוח בארה"ב והתאושש במהרה. מהר מאוד היה למרצה מבוקש ואף כתב ספרים שעסקו בביקורת על ממשל מרקוס. בשנת 1983, כששמע כי מרקוס חלה בזאבת, החליט אקינו לנצל את ההזדמנות ולשוב לפיליפינים בכדי לסייע בהדחתו של מרקוס. כל מכריו הזהירו אותו כי זהו צעד מסוכן אולם אקינו אמר כי הוא מוכן למות למען מולדתו.

המשטר הפיליפיני הזהיר חברות תעופה לבל יאפשרו לאקינו לטוס לפיליפינים ואיימו בחרם. באחת מתחנותיו בדרך לפיליפינים, נחת אקינו בטאיוון, וגרם למשבר חמור ביחסי המדינות. לבסוף נחת אקינו בשדה"ת במנילה ומייד נלקח על ידי אנשי ביטחון. הוא מעולם לא זכה לצאת משדה"ת- אקינו נורה בעורפו מטווח קצר ומת במקום.

ההלוויה של אקינו נמשכה 12 שעות ושני מיליון בני אדם באו לחלוק לו כבוד אחרון. חיסולו של אקינו היה לסמל לתחילת הסוף של משטרו של מרקוס, אשר הודח סופית ב-1986. לאחר רצח אקינו, הפכה אלמנתו, קוראסון אקינו, למחליפתו בראשות האופוזיציה והייתה לנשיאה הראשונה בפיליפינים ובאסיה כולה.

הזוג מרקוס עבר לחיות בגלות. הטענות על שוד האוצר הפיליפיני מדברות על היקף של 5 מיליארד דולר ויש המעריכים את הסכום ב-25 מיליארד דולר. במהלך כהונתו של מרקוס נטלה המדינה הלוואות ענק אדירות, עליהן משלמת המדינה עד היום ריבית בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. מרקוס מת ב-1989 ואלמנתו, אימלדה, החיה עד היום, ממשיכה לחיות חיי פאר.

הפגנות ענק בפיליפינים הביאו להדחתו של מרקוס. צילום: ג'ואי דה ורה

מאז ועד היום

קוראסון אקינו וממשיכיה נאלצו להתמודד עם המורשת הבעייתית של משטר מרקוס- הכלכלה הפיליפינית, שעברה מאז משבר קשה ב-1998-1997 עדיין לא הצליחה להתאושש. הצבא הפיליפיני, שרבים מבכיריו קשורים למשפחת מרקוס, התערב מספר פעמים בפוליטיקה המקומית. כך למשל, עמד מאחורי ההדחה של כוכב הקולנוע והנשיא הפיליפיני ג'וזף אסטראדה בסוף שנות ה-90 וניסה להפיל את גלוריה ארויו, הנשיאה הנוכחית מהשלטון.

השחיתות השלטונית נמשכה כל הזמן הזה ולאורך הממשלים שעלו לאחר נפילתו של מרקוס. תופעת הנפוטיזם הייתה לנרחבת ביותר בפוליטיקה ובכלכלה הפיליפינית. על אף שבתקופת השלטות של אקינו ניטלו חלק מסמכויות הנשיא שמקורם במשטר הצבאי, נשיא הפיליפינים הוא עודנו תפקיד הטומן בחובו סמכויות נרחבות ביותר.

בשל המצב הפוליטי הרגיש, השחיתות, הפשיעה הגואה והמצב הכלכלי הרעוע, החלה לעלות דרישה במדינה לשינוי חוקתי שיהפוך את הפיליפינים לדמוקרטיה פרלמנטרית במקום נשיאותית. אדונג מאנאבט, עיתונאי פיליפיני הכותב ב"מנילה טיימס" כתב טור סאטירי חריף ושנון על המצב הפוליטי בפיליפינים. לטענתו, מן הראוי לדרוש לשנות את המשטר למלוכני מאחר וההיסטוריה הפיליפינית מוכיחה כי הן השליטים שאימצו לעצמם גינונים מלכותיים והן ההמונים המוקסמים מכך, רוצים בשלטון שכזה...

פרשנים פוליטיים שונים סקפטיים לגבי הסיכוי לבצע את המעבר למשטר פרלמנטרי אך מאמינים כי זו התרופה הטובה ביותר למצבה של המדינה.

שינוי המשטר

המחאה הציבורית מתרחבת וארגונים רבים, ברובם על טהרת הסטודנטים כפי שהיה בתחילת שנות ה-70, מעוניינים בשינוי חוקתי. הנשיאה הנוכחית ארויו, נתפסת כממשיכת התרבות השלטונית הקלוקלת במדינה, כך על פי מתנגדיה. בעלה, חוזה מיגל ארויו, נאשם בפרשות שחיתות ומעילה בכספים, והוא נתפס כדמות שנואה ביותר במדינה לאחר שפורסם שגם נהג לבגוד באשתו (טענה שלא הוכחה). ארויו עצמה הייתה מעורבת בשערוריות שנגעו לניצול לרעה של הכוח שלה, דוגמת האשמות של מתנגדיה כי פעלה לזייף את הבחירות ב-2004 בהן ניצחה.

העובדה כי נשיא הפיליפינים בעל סמכויות כה נרחבות וכן העובדה כי בני משפחתו נוהגים אף הם ליטול חלק בשלטון, ממשיכה להכעיס גורמים אופוזיציוניים. הממשל עצמו דוחה את הטענות ולעיתים נוהג לייחס אותם לגורמים חתרניים וטרוריסטיים, המנסים להדיח את ארויו מהשלטון. כך למשל הכריזה ארויו בפברואר השנה על מצב חירום במדינה, לטענתה בשל ניסיון הפיכה שנכשל.

בין מתנגדיה גם הנשיאה לשעבר, קוראסון אקינו , עדיין זוכה לתמיכה בציבור, על אף ששנות שלטונה לא נזכרות כהצלחה מרובה. עובדה זו הספיקה לנשיאה הנוכחית ארויו לטעון לקונספירציה כנגד ממשלה.

לא רק תושבי הפיליפינים מייחלים לשינוי- 9 מיליון פיליפינים חיים כיום מחוץ למדינה. חלקם בכלכלה הפיליפינית קריטי מאחר והם שולחים חלק משכרם למשפחותיהם. ההגירה הזו עודדה על ידי מרקוס עצמו שנזקק למטבע קשה בכדי לקדם את הפרויקטים השאפתניים שלו, ומעולם לא פסקה, כעדות למחסור במקומות עבודה במדינה ולשכר הנמוך.

הגולה הפיליפינית צופה בעניין אחר ההתפתחויות- המצב הפוליטי והכלכלי דחף אותם אל מחוץ למדינה אך הם מתגעגעים אליה. חלקם כבר הספיק לצבור הון ורוצה לסייע בפיתוחה של המדינה. נתונים כלכליים מהשנים האחרונות מעידים על כך שהפיליפינים יכולים לעלות על מסלול צמיחה אולם עליהם לפתור תחילה את המשברים הפוליטיים התכופים.

בזמן הקרוב ניתן יהיה לדעת האם מחאת הרחוב, שכבר הוכיחה עצמה בעבר, תוביל לשינוי באופי המשטר, והאם זוהי התרופה האמיתית שתביא לריפוי חולייה של המדינה הקתולית היחידה במזרח אסיה.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---