הנאום על מצב האומה הרוסית, אותו נשא בפעם האחרונה ולדימיר פוטין, התמקד בתוכניותיה ארוכות הטווח של המדינה בתחום הכלכלי ובעימות המתעצם עם המערב. בין אם יישאר פעיל בהנהגת מדינה ובין אם לאו, צוואתו הפוליטית של פוטין תלווה את רוסיה, ואת מאבקי הכוחות בעולם, עוד שנים רבות.  

בימי כהונתו של ולדימיר פוטין כנשיאה של רוסיה, הוא אימץ מנהג אמריקני – הנאום על מצב האומה, אותו הוא נוהג לשאת מדי אביב. פוטין אף שכלל את הנוהג, ולעתים, הוא מאפשר לאזרחי רוסיה לשלוח לו רשימה ארוכה של שאלות מהן הוא בוחר כמה ומתייחס אליהן בשידור המועבר בטלוויזיה ובאינטרנט.

מוקדם יותר היום (חמישי), נאם פוטין בפני הפרלמנט הרוסי, ובו הציג את סדר היום הנשיאותי לשנה הקרובה. מעבר לתוכן הדברים, הצהרתו של פוטין כי היה זה נאומו האחרון בתור נשיא רוסיה, פותחת באופן לא רשמי את השנה האחרונה לכהונתו של אחד האישים המשפיעים ביותר בעולם, בעשור הראשון של המאה ה-21.

משבר הטילים

ב-1962 הציבה ברה"מ טילים בעלי יכולת נשיאה גרעינית על אדמתה של קובה, מרחק של כ-150 קילומטרים מחופיה של פלורידה, ארה"ב. אירוע זה, אחת מהנקודות הדרמטיות במלחמה הקרה הראשונה, העמיד את העולם מרחק קצר ממלחמת עולם גרעינית. בסיכומו של דבר, הסכימו הסובייטים להרחיק את הטילים, בתמורה למספר הסדרים עם האמריקנים, כגון צמצום הנוכחות האמריקנית באירופה.

45 שנים לאחר שברה"מ עשתה שימוש בבת ברית קרובה בכדי להביא לשינוי אסטרטגי במאבק בין הגושי, ובעיצומה של המלחמה הקרה השנייה, מתנהל כיום על אדמת אירופה משבר טילים חדש, עם אותם כוכבים מהעבר - החלטת האמריקנים להציב מערכת ליירוט טילים במרכז אירופה, הכוללת מספר סוללות ומערכת רדאר משוכללת, הרתיחה את פוטין. על אף הטענות האמריקניות כי מדובר במערכת המיועדת להגן על אירופה מפני מתקפה איראנית או צפון קוריאנית, ובכל מקרה בכזו שאינה ניחנת ביכולת לבלום תקיפה רוסית, טענו בקרמלין כי הצבת הטילים מפרה את המאזן האסטרטגי.

מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליסה רייס, הנחשבת למומחית בתחום הרוסי ואף דוברת את השפה, התייחסה הבוקר לטענות באמרה כי "המערכות האמריקניות לא מעמידות את המערכות הסובייטיות בפני איום". מדוע עשתה רייס שימוש במילה "סובייטיות" בהתייחסה למערכות ההגנה של הרוסים? האם הייתה זו טעות מצדה של מומחית בתחום, או, שמא, פליטת פה פרוידיאנית? האם האמריקנים רואים בממשל הנוכחי ברוסיה המשך ישיר לתקופת האימפריה הסובייטית? וחשוב מכך - האם בקרמלין רואים עצמם ככאלו?

פוטין עם גורבצ'וב - ניחוחות של פעם. צילום: מוסניוז

עמדתה הרשמית של רוסיה היא כי עצם הצבת הטילים מהווה איום אסטרטגי. להבנתם של הרוסים, הטילים יאפשרו התקפה על רוסיה, שתתקשה להגיב. מהלך זה של האמריקנים, האחרון בשורה של מהלכים "בחצר האחורית" של רוסיה, שכללו צירופן של מדינות רבות ממזרח אירופה לשעבר לנאט"ו ולאיחוד האירופי, מביא את ההשפעה האמריקנית, עם או בלי משים, לגבולותיה של רוסיה.

לאחר קריסתה של ברה"מ, בסיומה של המלחמה הקרה הראשונה, הוסדרו הנושאים הצבאיים במספר אמנות והסכמים, בין ארה"ב, אירופה וארגון נאט"ו, לבין הרפובליקות השונות שהתפרקו מברה"מ ובראשן רוסיה. הסכם הכוחות הקונבנציונאליים (CFE) שנחתם ב-1989, הסדיר נושאים שנגעו לפריסת הכוחות באירופה. במקור, ההסכם התקיים בין מדינות נאט"ו ומדינות ברית ורשה ופורטו בו כמויות הנשק הקונבנציונאלי – היקף כוחות השריון, האוויר והארטילריה - המותרים לכל אחד מהצדדים. המטרה הייתה להבטיח איזון צבאי שימנע מכל אחד מהצדדים לצאת למלחמה כנגד הצד השני.

בתגובה להצבת המערכות האמריקניות בצ'כיה ובפולין, הודיע היום פוטין כי הוא יקפיא את מחויבותה של רוסיה להסכם, עד שלא יימצא פתרון משביע רצון למשבר. בכך, הסירה מעצמה רוסיה את מחויבותה שלא להגביר את קצב התחמשותה.

חזון כלכלי

בנאומו, התייחס פוטין לאחד המנופים החזקים של הכלכלה הרוסית – אוצרות הטבע. תוכניתו של פוטין היא לבצע השקעה מסיבית בסקטור האנרגיה, בתחום שדרוג תשתיות שאיבת הנפט, זיקוקו והובלתו. כך, בשנים הקרובות תקים רוסיה בתי זיקוק חדשים, תכרינה תעלות שתחברנה בין הים הכספי והים השחור, ויגבר היקפן של רפורמות בתחום. לדברי פוטין, המדינות השוכנות לחופי הים הכספי תעמודנה בפני אפשרויות כלכליות עצומות, מאחר והפרויקט הזה יחבר אותן לשווקים באזור הים השחור והים התיכון, ובכך, אותן מדינות, נטולות חופי ים, תהפוכנה למעצמות סחר.

כיום, בשל קשיים טכניים הנוגעים לנושא הובלת הנפט והגז הטבעי, נאלצת רוסיה להישען על מדינות אחרות בביצוע המלאכה – משימוש בנמלים זרים ועד הנחת צינורות על אדמתן של מדינות אחרות – תוך תשלומים שמנים למדינות זרות. כעת, עומדים הרוסים להניח צינור גז חדש שיעבור בים הבאלטי ויעקוף את פולין, בדרך ליעדו הסופי - גרמניה. פוטין אף הציע לשדרג את נמלי הים הרוסיים, באופן שיוכלו להוות תחרות לנמלי ים זרים.

במהלך הנאום נקב פוטין במספר הכמעט דמיוני של 460 מיליארד דולר, שיופנו לצורך יישומן של תוכניות אלו עד שנת 2020. על אף עושרה העצום של רוסיה במשאבי טבע, טען פוטין כי במקומות רבים עומדת המדינה בפני קריסת מערכות החשמל שלה, בשל עומס גובר. הבעיות לכך נובעות מגיל התשתיות, מגודלה העצום של רוסיה ומעלייה ברמת החיים. פוטין הגדיר את המהלכים הבאים הנוגעים לשדרוג התשתיות של רוסיה, כ"שדרוג התשתיות הגדול ביותר ברוסיה מזה עשורים".

בכדי להתמודד עם העומס, תשקיע רוסיה יותר בהקמת מפעלים הידרו-אלקטריים בסיביר, וכן בהגברת השימוש באנרגיה גרעינית. במקביל, הפציר פוטין בחברות הזיקוק להפסיק את הבזבוז המיותר של משאבים בתהליכי הזיקוק שלהן. על פי הנתונים שהציג, 20 מיליארד מ"ק של גז, בשווי של מיליארדי דולרים, הולכים לאיבוד מדי שנה בשל חוסר יעילות ובזבוז.

תוכניותיו של פוטין, לצד אמירותיו נגד השקעות זרות ברוסיה, שמקורן, לטענתו, בגורמים זרים המבקשים להשפיע על ענייניה הפנימיים של רוסיה, משקפות את החזון הכלכלי שהוא מייעד לרוסיה – מדינה מודרנית ויעילה כלכלית, השולטת במשק האנרגיה העולמי, ללא תלות כלכלית חיצונית.

קונדוליסה רייס עם איבנוב - פליטת פה פרוידיאנית? צילום: מחלקת המדינה

שאלת היורש שבה ועולה

רבים בעולם סבורים כי פוטין ינסה לנצל את עוצמתו בכדי לשנות את החוקה ולהמשיך לקדנציה שלישית. בטענתם הם נתמכים בשורה ארוכה של רפורמות ופעולות שבאו למנוע אופוזיציה אפקטיבית לפוטין, והפכו את רוסיה לדיקטטורה אמיתית, בעלת מראית עין של דמוקרטיה. פעם אחר פעם הכחיש פוטין את ההאשמות, וטען בעד החוקה המאפשרת לנשיא רוסי לכהן שתי קדנציות רצופות בלבד.

פוטין מעולם לא טרח להודיע כי הוא תומך באדם כזה או אחר לתפקיד הנשיא, ואיש מבכירי הפוליטיקאים ברוסיה לא העז עד כה על דעת עצמו להכריז על מועמדותו. בהתייחסו לנושא פעם נוספת, במהלך הנאום לאומה, הצהיר פוטין באופן חד משמעי כי זהו הנאום על מצב האומה האחרון שישא כנשיא רוסיה.

פוטין התייחס כאמור לעניין ההשקעות הזרות, המיועדות לתמוך בגופים פרו-מערביים ברוסיה, קרי האופוזיציה הרוסית, ובכך נעשה ניסיון להשפיע על המהלכים הפוליטיים במדינה.

שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות רוסיה, תתקיימנה בחירות לדומא, הפרלמנט הרוסי - לפי שעה נראה כי לא תהיה כל בעיה למפלגת השלטון המקושרת לפוטין, רוסיה המאוחדת. למרות זאת, פוטין זוכר היטב את שאירע בשנים האחרונות באוקראינה, גיאורגיה, קירגיזסטן ובלארוס, בהן התחוללו מהפכות "צבעוניות" מוצלחות יותר ומוצלחות פחות מבחינת המערב, אשר גרמו לזעזועים פוליטיים רבים. פוטין חושש מפני אופוזיציה לדרכו ועושה ככל יכולתו בכדי להצר את צעדיה – לאחרונה הפעילה המשטרה כוח רב בפיזור הפגנות, בטענה כי אלו אינן חוקיות.

השבוע נפטר בוריס ילצין, שקדם לפוטין בתפקיד הנשיא, והוא מזוהה יותר מכל אחד אחר עם רוסיה של שנות ה-90. מותו הזכיר לרבים ברוסיה את המשבר הכלכלי הקשה שעבר על רוסיה, ובמקביל, את צמיחתם של מי שכונו האוליגרכיים, אותם יזמים שהשיגו גישה למשאבי הטבע האגדיים של רוסיה במחירים נמוכים במיוחד. בצד החיובי, היו שנזכרו ברפורמות הדמוקרטיות אותן הוביל ילצין עד לפרישתו מהתפקיד.

מפעלו של פוטין בימיו כנשיא, שונה ב-180 מעלות, מימיו של ילצין – הלאמה מסיבית של הכלכלה וביטול רבות מהרפורמות הדמוקרטיות, כולל הרעת היחסים עם ארה"ב. יחד עם זאת, פוטין לא שכח להודות לילצין בנאומו – הוא הקים את הפרלמנט לדקת דומייה וקרא להקמתה של ספרייה לאומית על שמו.

נאומיו של פוטין בשנה האחרונה, ובראשם נאומו במינכן לפני פחות משלושה חודשים, הופכים למיליטנטיים יותר ויותר, והרטוריקה, כפי שאומרת הקלישאה החדשה, מזכירה את המלחמה הקרה.

שאיפתו של פוטין, ומכאן – שאיפתה של רוסיה, היא לשוב למרכז הזירה העולמית כאחת משתי המעצמות המשפיעות ביותר. הפעם, רוסיה תעשה זאת ללא אידיאולוגיה קומוניסטית ועם משק כלכלי יעיל ויציב.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---