זהו סיפור שמעורבים בו היסטוריה, כבוד וכסף. סין ויפן, שתי הענקיות האסיאתיות, נמצאות ביחסים מתוחים ומורכבים ביותר כתוצאה מההיסטוריה המשותפת שלהן, והעתיד נראה לוטה בערפל. הגולש לירון ורד מתעמק בנושא.  

לאחר תום מלחמת העולם השנייה ועד היום נותרו משקעים קשים בין סין ליפן. כזכור שלטה יפן במהלך המלחמה בצפון סין וברוב אזורי החוף המזרחיים שלה. הכיבוש היפני היה אכזרי כלפי האוכלוסיה הסינית, והביטוי הקיצוני ביותר לכך היה טבח ננג'ינג שבו טבח הצבא היפני עפ"י הערכות בכ-300 אלף אזרחים.

ממשלת יפן מצידה מעולם לא הביעה באופן רשמי וגורף חרטה על מעשי הצבא הקיסרי בזמן המלחמה, ועל כן נותרו היחסים עכורים. למרות סוגיה בלתי פתורה זו מן ההיסטוריה, נוסדו בשנת 1972 יחסים דיפלומטיים נורמאליים בין שתי המדינות אלא שאז החל קרב דיפלומטי שסוער עד היום.

שלושה נושאים טורדים במיוחד את יחסי שתי המדינות:

ספרי הלימוד היפניים שמרככים את תיאורי מעשי הזוועה היפניים בסין בזמן המלחמה, ביקוריו של רה"מ לשעבר קואיזומי במקדש יאסוקוני שם מונצחים פושעי מלחמה והמחלוקת הטריטוריאלית בים סין המזרחי שהיא הנושא של מאמר זה.

אך לא רק בהיסטוריה הדברים אמורים, מה ששורשיו מצויים באירועי העבר הקשים, החריף עם השנים בגלל היריבות האזורית המתגברת בין שתי המעצמות האסייתיות השואפות להגמוניה באסיה ובמקרה של סין - אף בעולם כולו.

מקדש יסוקוני - מעורר את חמתם של הסינים . צילום: דיוויד מוניאוקס

סיפורם של איי סנקקו

בים סין המזרחי, בין קיושו, הדרומי מהאיים היפניים הגדולים, ובין טייוואן, שוכנת קבוצת איים קטנה הקרויה סנקקו בפי היפנים. לפי הגרסה היפנית הרשמית, שנראה כי איננה חוטאת לאמת, איים אלו נתגלו במהלך סקר שביצע מחוז אוקינאווה ב-1885.

הסקר הראה שלא הייתה התיישבות ולא נמצאו סימני ריבונות סיניים במקום, ועל כן הוא סופח בהחלטת קבינט משנת 1895 ליפן כחלק של ננסאי שוטו (איי ריוקיו- שם כולל לקבוצות איים קטנות מדרום לקיושו). בשנת 1945 כחלק מן הכיבוש האמריקני הועברו איי סנקקו לשליטתם של האמריקאים שהחזירו אותם חזרה ליפנים בשנת 1972.

מאז החלו להתעורר בסין וטייוואן טענות על כך שאיי סנקקו, ששמם האמיתי לטענתן הוא בעצם "איי דיאו-יו", שייכים באופן היסטורי לסין וצריכים להיות תחת ריבונותה (כידוע טייוואן טוענת כי היא סין הרפובליקנית בעוד סין היא סין העממית). בשנת 1996, קבוצה של אנשי ימין קיצוני יפניים הגיעה אל האיים בתגובה לטענות הסיניות והקימה שם מגדלור כדי להדגיש את הריבונות היפנית עליהם.

התרחשות זאת עוררה את זעמם של הסינים זעם שהוא בחלקו עממי וחלקו מדורבן קרוב לוודאי ע"י השלטונות. מאז החלו ספינות סיניות לנסות ולהגיע אל האיים במחאה על השליטה היפנית בהם. בשנת 1998, קבוצה של מפגינים מהונג קונג השייכים לארגון "ועדת הפעולה להגנת איי דיאו-יו" הפליגה לאיי סנקקו. לאחר עימות עם משמר החופים היפני ניזוקה הספינה והיא נאלצה לשוב על עקבותיה. בתגובה הבטיחו חברי הקבוצה שיימשכו הניסיונות לנחות על האיים.

בינתיים, בשנת 2003, ביצעה הממשלה היפנית, מתוך חשש לאובדן חזקתה על האיים, צעד שהחריף עוד יותר את המחלוקת. היא שכרה תמורת 183,300$ לשנה את האיים, אותם מכרה בשנת 1932 לתושביהם. בכך בקשה הממשלה למנוע כל אפשרות של השכרתם או מכירתם לידי המדינות התובעות אותם לעצמן.

כעבור חצי שנה ניסתה ספינה סינית נוספת עם 13 מפגינים על סיפונה לפרוץ אל האיים גם הפעם ללא הצלחה. בחלוף חצי שנה נוספת, חזרו על הניסיון שתי ספינות סיניות. ספינות יפניות פתחו באש תותחי מים וסיכלו את הניסיון גם הפעם. חודשיים לאחר מכן הצליחו לנחות 7 מפגינים סיניים על אחד מהאיים. הם נעצרו במהירה ע"י השלטונות היפניים.

בעקבות המעצר פרצה הפגנה גדולה מול השגרירות היפנית בבייג'ינג, בה נשמעו קריאות לשחרור העצורים ודגל יפן הועלה בה באש. היפנים הצהירו מתוך כוונה לרכך את המשבר, שישחררו את העצורים בהקדם אך הדגישו את עמידתם התקיפה על ריבונותם באיים. מאז לא היו הפלגות מחאה מתוקשרות נוספות מלבד ביוני 2005, כאשר ספינת מלחמה טייוואנית הפליגה לעבר האיים, כשעל סיפונה חברי פרלמנט מכל המפלגות במחאה על הטרדת ספינות הדיג הטייוואניות בידי משמר החופים היפני במים שמסביב לאיים.

יש להניח, שההפגנות הסיניות נפסקו עקב החלטה ממשלתית לפיה אין בהן עוד תועלת או שמא הן מחממות את המצב יתר על המידה. ללא ספק, העניין המחודש שמגלים הסינים בקבוצה של איים קטנים ועל פניו חסרי חשיבות נובע בעיקר מהימצאותם ליד שדות גז ונפט תת מימיים גדולים – עובדה אשר נתגלתה בשנות השבעים המוקדמות.

הגבול הימי ושדות הנפט

את הסכסוך על איי סנקקו אם כן, יש לראות בהקשר הרחב יותר של הסכסוך הטריטוריאלי - בין סין ויפן על ים סין המזרחי. שתי המדינות מעולם לא הסדירו ביניהן באופן מוסכם היכן עובר הגבול הימי ביניהן. בהעדר גבול מוסכם נדרשות שתי המדינות לאמנת או"ם הקובעת כי מדינה רשאית לתבוע לעצמה "אזור כלכלי בלעדי" (EEZ) עד למרחק 200 מיילים ימיים (370 ק"מ) מחופיה. אלא שלפי חוק זה קיימת חפיפה בין האזורים הבלעדיים של סין ויפן.

העמדה הסינית גורסת שהגבול הימי צריך לעבור בקצה המדף היבשתי של סין – תחום זה כולל בתוכו שטחים שטוקיו תובעת לעצמה ועל כן אין היא מקבלת עמדה זו. כל זה היה חסר חשיבות אלמלא היה ים סין המזרחי ובפרט אזורי המחלוקת שבו, עשירים במרבצי דלק מאובנים.

בתקופה בה הכלכלה הסינית צומחת במהירות גדולה ואיתה צומח הרעב לאנרגיה, הסינים שמחפשים להשיג דלק בכל רחבי העולם, לא יכולים להתעלם ממרבצים, שנמצאים ממש בחצר שלהם ולא לנצלם. ואכן בשנת 2003 החלו הסינים לבצע קידוחי ניסיון, אמנם באזור שגם היפנים מסכימים ששייך להם, אך כזה השוכן בקרבת מים שהיפנים מחשיבים כשלהם – אזור איי סנקקו.

היפנים בתגובה הביעו מחאה מתוך החשש שהקידוחים הסיניים ישאבו את מה שמצוי גם בשטחם. חששות אלו הובילו את היפנים לבצע ביולי 2004, למחאתם של הסינים, סקר גיאולוגי תת מימי באזורים המדוברים.

בניסיון לפתור את המחלוקת המחריפה בעניין הגבול הימי וניצול משאביו כינסו שתי המדינות באוקטובר אותה שנה סבב שיחות ראשון על מנת לדון בדרכים לפתרון, אך ללא הצלחה. בעוד הסוגיה נותרה ללא פיתרון, היפנים נדחקו להתחיל לנצל את משאבי הים גם כן, וביולי 2005 העניקו לתאגיד טייקוקו זיכיון לקידוחים באותו אזור. הסינים הביעו את מחאתם על כך. חודש לאחר מכן היפנים הביעו מחאה על כך שהוחלו ניסויי קידוח חדשים בשדה צ'ון שיאו וחודש לאחר מכן שוב על כך שנראו להבות בארובות אתר הקידוח בטיאן ווי טייאן.

במרץ 2006 התכנס סבב שיחות רביעי. עלו בו משני הצדדים הצעות לניצול משותף של משאבי הים אך הפערים בעמדות שני הצדדים מנעו הסכמה גם הפעם. חודש אחד בלבד לאחר מכן, שוב הביעו היפנים מחאה על סגר ימי שהטילו הסינים מסביב לשדה פינג הו. לטענת היפנים, בחסות הסגר הסינים מניחים צינורות נוספים.

בחודש יוני שוב התכנסו נציגי המדינות לשיחות, אך בינתיים לא נראה פתרון באופק ונראה שההתנצחות הדיפלומטית והפעולות החד צדדיות תימשכנה ואיתן תישמר רמת המתיחות הגבוהה בין המדינות.

פרשיית הצוללת המסתורית

אם לא די בכל המתיחות בין לבין, גם צצה לה בנובמבר 2004 תקרית גבול שהלחיצה את היפנים: כוננות ימית הגבוהה ביותר הוכרזה ביפן לאחר שאותרה צוללת במים ליד איי סקישימה המצויים במרחק 120 ק"מ מאיי סנקקו. הצי היפני שלח מטוס ביון ושתי משחתות שעקבו אחריה עד שיצאה מן המים היפניים.

בתחילה הלאום של הצוללת לא היה ידוע אך בהמשך לפי ניתוח הרעשים שהשמיעה זיהו אותה היפנים כצוללת סינית. הסינים מצדם הכחישו שמדובר בכלי שלהם. היפנים העבירו מסר תקיף לפיו הם דורשים התנצלות והימנעות מהסגות גבול דומות בעתיד. הפעם הקודמת שבה הוכרזה כוננות גבוהה התרחשה ב-99 כאשר שתי ספינות החשודות כספינות ריגול צפון קוריאניות והתחזו לספינות דיג יפניות חדרו לתחום היפני.

הצי היפני פתח במרדף אחריהן אך לא הצליח להדביק אותן והן חמקו. ב-2001 הצי היה כבר מוכן טוב יותר והצליח להטביע ספינת ריגול צפ"קית. במהלך הצלילות שביצעו היפנים במטרה לחקור את שרידיה הטבועים של הספינה, נוצרה עוד תקרית דיפלומטית עם הסינים, שכן אתר הטביעה אירע באזור שנוי במחלוקת, אלא שמחלוקת זו נפתרה בקלות בסופו של דבר, כאשר הסירו הסינים את התנגדותם.

הנה כי כן, ניתן לראות כי לו חס וחלילה תתלקח בעתיד המלחמה הקרה השנייה לידי מלחמה של ממש בחזית המזרחית, ים סין המזרחי עלול בסבירות רבה להיות זירת ההתנגשות ואולי אף העילה שלה. יחד עם זאת ניתן לראות כיצד שתי המעצמות נוקטות בדרך כלל ריסון מירבי ומקפידות להשאיר את הסכסוך אך ורק בעולם הדיפלומטיה כאשר פעולותיהן מתמצות בהגשת מחאות לשגרירים ופרסום הודעות של משרדי חוץ ובמקביל כינוס ועידות בניסיון למצוא פשרה.

יש בכך להעיד כי שני הצדדים עדיין רואים את המלחמה ביניהם כחלופה הבלתי רצויה ביותר בשלב זה.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---