|
המועצה החדשה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים המלחמה הקרה השנייה
פורסם : 18/10/2006, 15:01
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
הבחירות למועצת הביטחון של האו"ם הפכו השנה, לראשונה מאז ימי המלחמה הקרה הראשונה, למאבק בין הגושים בסוגיית איוש המשבצת הלטינית. הרכבה החדש של המועצה, אשר צפוי לשקף טוב יותר את יחסי הכוחות החדשים במערכת הגלובלית, מאיים לשתק את פעילותה כליל.
מאז הקמתו, נתון האו"ם לביקורת רבה על תפקודו, בעיקר בזירה הדיפלומטית - בעוד שהארגון מפעיל סוכנויות רבות הנוגעות לרווחה ולסיוע במקומות רבים בעולם, ואף עוסק באיסוף נתונים ובייעוץ בתחומים רבים באופן יעיל, דומה כי במשימותיו הדיפלומטיות נוטה האו"ם להיכשל.
בזמן מלחמת קוריאה, הושג הסכם בתיווך האו"ם, שהביא ליותר מיובל שנים של הפסקת אש יציבה באחד האזורים המתוחים ביותר בעול, הישג יוצא דופן בתקופת המלחמה הקרה. במקרים אחרים, כגון מעשי טבח רחבי היקף שלעתים גבלו בהשמדת עם, כמו ברואנדה ובדארפור, נכשל האו"ם להגן על חייהם של מאות אלפי בני אדם שנרצחו.
הקמתו של האו"ם, לא מעט בשל לקחי השואה, לא הוכיחה את עצמה באותם מקרים. בטווח של 61 שנה מאז הקמתו, מצב זכויות האדם בעולם אמנם טוב לאין ערוך מהמצב שבו היה העולם לאחר מלחמת העולם השנייה, אולם חלקו של האו"ם בשיפור – נתון לויכוח. במשבר ביוגוסלביה למשל, שבמהלכו נרצחו רבבות בני אדם מקרב כל המדינות שהתפרקו מיוגוסלביה ומאות אלפים נעקרו מבתיהם, התערב האו"ם מאוחר מדי. יתרה מכך, את השינוי האפקטיבי במצב השיגו כוחות נאט"ו ובעיקר האמריקנים, הגם אם באופן שנוי במחלוקת.
מועצת הביטחון של האו"ם הוכיחה לעתים כי באמצעות הטלת סנקציות, ניתן להשיג שינוי - הסנקציות שהוטלו על דרום אפריקה החל משנות ה-60 ואשר הוחרפו לקראת סוף שנות ה-70, היוו זרז לשינויים אחרים בחברה הדרום אפריקנית, שהובילו לביטול האפרטהייד ב-1994.
במקרים רבים אחרים, הייתה המועצה הססנית מדי בהטלת סנקציות אפקטיביות ולא הצליחה למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, הפרות זכויות אדם נרחבות, מלחמות וכיבושים ועוד.
עיראק כסמל
עיראק עמדה במרכז ההתרחשות במועצת הביטחון פעמיים בשנים האחרונות - ב-1990, אז הצליחה ארה"ב להרכיב קואליציה בינלאומית אפקטיבית שהביאה לשחרורה של כווית מהכיבוש העיראקי, בתוך כ-7 חודשים מרגע שהחל. בפעם השנייה, ב-2003, התנגדה מועצת הביטחון למלחמה בעיראק, עובדה שהובילה את ארה"ב לבצע את המהלך באופן עצמאי, הגם שנעזרה, לפחות בהתחלה, במדינות רבות כבריטניה, איטליה, ספרד ויפן בכדי להפיל את משטרו של סדאם חוסיין.
הדוגמא העיראקית הבהירה היטב את הירידה בכוח ההשפעה הגדול של האמריקנים בזירה הבינלאומית – ב-1990 הייתה ארה"ב מעצמת על יחידה בעולם, וב-2003, כבר הופיעו כוחות חדשים בזירה בדמות האיחוד האירופי, רוסיה וסין, שהביעו את התנגדותם בפה מלא (במקרה של האיחוד האירופי, המדינות המרכזיות היו חלוקות בעמדותיהן - בעוד גרמניה וצרפת התנגדו למלחמה, איטליה ובריטניה תמכו בה).
שדה הקרב החדש. צילום: האתר הרישמי
באן קי מון מחליף את קופי ענאן
מזכ"ל האו"ם היוצא, קופי ענאן, אשר כיהן כמזכ"ל האו"ם מאז שנות ה-90, הוא נצר למערכת הגלובלית הישנה, מערכת שהתאפיינה בכך שפעלה בה מעצמת על יחידה כארה"ב, שריכזה תחת ידיה את הכוח הכמעט בלעדי ליזום ולפעול, ואשר מולה פעלו מדינות רבות בניסיון לצמצם את כוחה. שר החוץ של דרום קוריאה ומי שייכנס לתפקיד מזכ"ל האו"ם ב-1 בינואר 2007, באן קי מון, נכנס לתפקיד בעיצומה של המלחמה הקרה השנייה.
הדיפלומט הדרום-קוריאני הוותיק, המייצג מדינה בעלת חשיבות רבה במערכת הגלובאלית (בוודאי יותר מגאנה, מדינתו של ענאן), עומד בפני אתגר חשוב ביותר – מציאת מסגרת לפעילות אפקטיבית של האו"ם בעידן החדש. באן קי מון מכיר בבעיית התדמית של האו"ם - הן פרשיות השחיתויות כמו פרשת "נפט תמורת מזון" והן במקרים בהם כשל האו"ם במציאת מענה כמו בדארפור וברואנדה. באופן סמלי, הוא ייכנס לתפקידו כשאת עיקר הכותרות תופס הניסוי הגרעיני הצפון-קוריאני, נושא אותו הוא מכיר היטב.
הרכבה של מועצת הביטחון הכולל חמש חברות קבועות :ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה, אינו מייצג נאמנה את הכוחות החזקים בזירה הגלובאלית, והוא נצר לעולם ישן יותר. ההרכב הזה מתעלם למשל מהכלכלות מספר שתיים ושלוש בעולם, יפן וגרמניה בהתאמה, שתורמות לתקציב השוטף של האו"ם יותר מארבע מן המדינות הקבועות במועצת הביטחון (רק ארה"ב תורמת יותר). הודו וברזיל שולחות חיילים למשימות שמירת השלום של האו"ם יותר מאשר כל החברות הקבועות במועצת הביטחון (נתון המתייחס רק לפעילות השוטפת של האו"ם ולא להתערבויות צבאיות). הודו, ברזיל, איטליה וספרד, מחזיקות נושאות מטוסים, סמל ליכולת התערבות צבאית ארוכת טווח, בעוד לסין אין כרגע נושאת מטוסים פעילה (הגם שישנה אחת בבנייה).
חמש החברות הקבועות הן המעצמות הגרעיניות היחידות המוכרות כלגיטימיות על פי חוקי האו"ם, והאחיזה בנשק הגרעיני אכן משווה להן מעמד של מעצמה. אולם גם הודו, פקיסטן ולאחרונה צפון קוריאה אוחזות ביכולת הזו, וגרמניה ויפן יכולות להשיג נשק גרעיני בתוך זמן קצר אם רק תבחרנה בכך.
בשל זכות הוטו המוענקת לכל אחת מחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, ההסתברות להעביר החלטה במועצת הביטחון לה מתנגדת אחת מהחמש היא אפסית. בריטניה וצרפת עשו שימוש בכוח הוטו שלהן כנגד החלטות שנגעו לקולוניות או קולוניות לשעבר שלהן, ארה"ב עשתה שימוש מסיבי בזכות הוטו שלה כנגד החלטות אנטי-ישראליות, בריה"מ הטילה וטו על החלטות שנגעו לרפובליקות שלה ולבנות בריתה ואילו סין עשתה שימוש בזכות הוטו בנושאי בנגלדש ופקיסטן.
החברות הזמניות
לצד חמש החברות הקבועות ישנן 10 חברות זמניות המכהנות שנתיים בתפקיד – בכל שנה מתחלפות 5 מהן. החלוקה היא על פי מפתח יבשתי – 3 מדינות מאפריקה, 2 מאסיה, 2 ממערב אירופה, 2 מאמריקה הלטינית ואחת ממזרח אירופה. מבין החמש האסיאתיות-אפריקניות, אחת היא מדינה ערבית. חמש מדינות שכיהנו גם ב-2006 עומדות לכהן ב-2007 – קונגו וגאנה מאפריקה, פרו מאמריקה הלטינית, שגם תכהן כנשיאת המועצה בנובמבר, קטאר כנציגת אסיה וכן נציגת העולם הערבי וסלובקיה כנציגת מזרח אירופה, עוד מזכרת מהעולם הישן – כיסא זה שיחק בעבר לטובתה של בריה"מ, אולם מאז הצטרפו מדינות רבות ממזרח אירופה לאיחוד האירופי, המחזיק, כתוצאה מכך, בשליש מכיסאות המועצה.
בתחילת השבוע, התכנסה העצרת הכללית של האו"ם על מנת להצביע על 5 החברות החדשות שתיכנסנה למועצה ב-1 בינואר 2007. זהות ארבע מהמצטרפות נקבעה בקלות - דרום אפריקה, איטליה, בלגיה ואינדונזיה, ואילו על הכסא החמישי ניטש קרב איתנים בין גואטמלה, הנתמכת על ידי ארה"ב והגוש הדמוקרטי, ובין ונצואלה המייצגת את הציר הלטיני כחלק מהגוש הריכוזי. בשעת כתיבת שורות אלה, נערכו עשרים ושניים סיבובי הצבעה, שברובם המכריע הייתה ידה של גואטמלה על העליונה, אך לא בצורה מספקת, שכן עליה להשיג רוב של שני שלישים בכדי לזכות בכסא המיוחל.
בחודשים האחרונים "חרש" נשיא ונצואלה את העולם במרדפו אחר כרטיס הכניסה למועצת הביטחון. מטרתו של צ'אבז, בדומה לשאר השחקנים החשובים בגוש הריכוזי, היא לפגוע בדומיננטיות האמריקנית בכל מחיר. מועצת הביטחון, הגוף האפקטיבי ביותר של האו"ם, אשר מייצר את מירב הכותרות, היא זירה מצוינת מבחינת צ'אבז לתקוף את האמריקנים. לצ'אבז אין מה להפסיד - כל הצלחה אמריקנית היא הצלחה של מעצמת על מרושעת מבחינתו, וכל הישג שישיג הוא בבחינת ניצחון דוד על גוליית.
צ'אבז, שחיזק את קשריו הבינ"ל במהלך השנה האחרונה, נתפס כגיבור לא רק במקומות רבים באמריקה הלטינית - בארצות ערב הוא כבר "אוסלם", שודרג לדרגות של מושיע ממש בקרב ההמונים וונצואלה אף זכתה למעמד של משקיפה בליגה הערבית בחודש יולי האחרון. באם יצליח צ'אבז להביך את האמריקנים באחת מההצבעות החשובות של מועצת הביטחון, מובטחת לו תהילת עולם בקרב מדינות רבות בעולם השלישי ואף בקרב השמאל במערב.
בביקוריו הרבים, עשה צ'אבז פעמים רבות שימוש במאגרי הנפט האדירים של מדינתו בכדי לחזק את קשריו עם המדינות השונות, באופן שיבטיח את התמיכה בו, אולם נראה כי צ'אבז לא קידם רק את עצמו – שמה של אינדונזיה עלה אף הוא פעם אחר פעם באוזני מארחיו כמדינה הראויה לייצג את יבשת אסיה במועצת הביטחון והבטחה אישית לקידום בחירתה אף ניתנה על יד שר החוץ הקובני בביקורו באינדונזיה, כשליחו של המנהיג החולה, פידל קסטרו, בן בריתו הקרוב של צ'אבז.
ועידת המדינות הבלתי מזדהות, שהתכנסה לפני כחודש בקובה, דנה בנושאים רבים כגון מלחמת לבנון והשלכותיה, משבר הגרעין האיראני ועניינים הקשורים לשיתופי פעולה בין המדינות, אך במידה רבה, הפכה הועידה לזירת התגוששות בין תומכיה של ונצואלה ובין תומכיה של גואטמלה לכסא במועצת הביטחון. האמריקנים לא הפקירו הפעם את הועידה והפעילו כוח ולחצים על נציגי 116 המדינות שהשתתפו בועידה.
הוגו צ'אבז - יצליח להשיג כיסא? צילום: אג'נסיה ברזיל
הכסא האירופי
איטליה ובלגיה הן המדינות שנבחרו לשבת במועצת הביטחון לשנתיים הקרובות, כנציגות מערב אירופה. איטליה, מאז עלייתו לשלטון של רומנו פרודי, פועלת בכל אפיק אפשרי בכדי להגביר את הפרופיל הבינלאומי שלה, בעיקר כמתווכת ומשכינת שלום. כך היה בזמן מלחמת לבנון השנייה, כך בבניית הכוח הבינלאומי אחריה וכך גם במקרים אחרים. פרודי יודע כי כעת, כשהכסא במועצת הביטחון מובטח, הוא יזכה לדריסת רגל בכל הקשור לניסיונות האו"ם לפתור משברים בעולם בשנתיים הקרובות, אם רק יחפוץ בכך.
איטליה היא אחת המדינות הנוחות ביותר באירופה כיום בעיניו של צ'אבז - פרודי מיצב עצמו באיחוד האירופי כאחד ממובילי הקו המתנגד להגמוניה האמריקנית, והוא מחזק את קשריו עם הרוסים, בניגוד בולט ליחסים הקרובים של קודמו, סילביו ברלוסקוני, עם ארה"ב.
בלגיה מצד שני, על אף שהובילה בעבר רטוריקה אנטי ישראלית ואנטי אמריקנית ואף הציעה לשפוט ישראלים, אמריקנים ובריטים בגין פשעי מלחמה שביצעו לטענתה, ריככה את הקו שלה בשנים האחרונות, הרבה בשל הביקורת הרבה שעוררה בקרב האמריקנים ובנות בריתם. התחזקות הימין הקיצוני בבלגיה בבחירות המקומיות, כהכנה לקראת הישגים בבחירות הכלליות בשנה הבאה, מהווה מקור גדול למבוכה בלגית בזירה הבינלאומית ולזהירות בהטפות מוסר כלפי מדינות אחרות. בבריסל, לצד היותה בירת האיחוד האירופי, יושבים ארגונים בינלאומיים רבים אחרים דוגמת נאט"ו, ולכן לבלגים יש לא מעט מה להפסיד אם לא יישרו קו עם האמריקנים.
הכסא האפריקני
דרום אפריקה לעומת זאת, על אף היותה מעצמה בהתהוות, אינה מזוהה עם אחד הגושים באופן מובהק. כמדינה דמוקרטית, היא מקיימת יחסים תקינים עם מדינות המערב, כמדינה אפריקנית היא נוטלת חלק בפעילות של המדינות הבלתי מזדהות וכמעצמה אזורית, היא מפתחת קשרים עם מעצמות אזוריות אחרות דוגמת ברזיל והודו, במגוון פרויקטים הנוגעים לגרעין, אנרגיה וחקלאות, כמו גם לנושאים כלכליים אחרים.
יחסי הכוחות החדשים
בכדי לקבל תמונה טובה יותר של מועצת הביטחון לשנת 2007, נבחן את דפוסי ההצבעה משנת 2006 הנוגעות ל-10 מתוך 15 המדינות שיכהנו השנה בתפקיד. במועצת הביטחון, שם דרושה תמיכה של 9 חברות לפחות על מנת להעביר החלטה, עברו 67 החלטות מינואר השנה ועד הטלת הסנקציות על צפון קוריאה ב-14 באוקטובר. מתוכן, 60 התקבלו באופן גורף, 5 החלטות התקבלו על אף התנגדותן של סין, רוסיה וקטאר, החלטה אחת על אף התנגדותן של סין ורוסיה (למרות שלא הופעלה זכות הוטו) ואחת על אף התנגדות של קטאר. עיקר ההתנגדויות היו בעיקר בהצבעות שנגעו למשברים בסודן, אפגניסטן, חוף השנהב ואיראן.
אל שלוש המדינות האלה מצטרפת אינדונזיה, שמחליפה את יפן הפרו- אמריקנית במועצת הביטחון ולה מחויבות למדינות מוסלמיות בפרט ולגוש הריכוזי בכלל. איטליה היא זו שתתפקד כמתווכת בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי ותשתדל לרכך את ההחלטות הבאות כנגד איראן, כמו גם במקרים נוספים הקרובים ללבן של המעצמות הריכוזיות. שלוש האפריקניות, דרום אפריקה, גאנה וקונגו, תצבענה בדרך כלל עם הרוב במועצת הביטחון, אך בהשפעת דרום אפריקה, הן צפויות לבחור בקו אקטיבי יותר בנוגע לנושאים אפריקניים כמו דארפור וסומליה, במידה וגם עניינה יגיע למועצת הביטחון.
ארה"ב, בריטניה, צרפת, סלובקיה ובמידה רבה גם פרו ובלגיה, תייצגנה את האינטרסים האמריקניים והמערביים בכלל בעולם. פרו (מדינה שבבחירות הקרובות הייתה קרובה להצטרף לציר הלטיני, אם אויינטה הומלה, ידידו הקרוב של הוגו צ'אבז, היה זוכה בבחירות), היא מדינה המשמרת יחסים טובים עם האמריקנים. מנהיגה הנוכחי, אלן גארסיה, ספג עלבונות רבים במהלך מערכת הבחירות מפיו של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבז, שכינה אותו "שודד", "פושע" ואף השווה אותו לקרלוס אנדרס פרז, מי שכיהן כנשיא ונצואלה בזמן שצ'אבז ניסה (ונכשל) בביצוע הפיכה במדינה.
שאלת הנציגה הלטינית השנייה - ונצואלה או גואטמלה – בעינה עומדת. במידה ותצליח ונצואלה להצטרף למועצת הביטחון, היא תחזק את הגוש הריכוזי שימנה חמש חברות. מאחר והחלטות מועצת הביטחון חייבות לעבור ברוב של 9 מדינות לפחות, יזדקק הגוש לתמיכתן של שתי מדינות, תמיכה אותה יוכל לגייס מקרב האפריקניות ובמקרים קיצוניים גם מאיטליה של פרודי ובכך לטרפד יוזמות אמריקניות בשנה הקרובה.
כשלון של צ'אבז יעמיד את הגוש הריכוזי על 4 חברות בלבד ויחסר את הדבק והלהט הצ'אבזי להוקיע ולתקוף את האמריקנים. במצב כזה, יוכל השגריר האמריקני לאו"ם, ג'ון בולטון, לסמן הצלחה נוספת בקריירה הדיפלומטית שלו, בוודאי אחת החשובות ביותר בעיני האמריקנים.
| |
|
|
|
|
