בשנת 1885, עת החלו המעצמות האירופיות לחלק את אפריקה, עברה קונגו לידיו של ליאופולד מלך בלגיה כקניין פרטי. במהלך שנות שלטונו על המושבה עברה קונגו ג'נוסייד (רצח עם) מהגדולים בדברי ימי העולם. במשך 23 שנים, עד שהוצאה מידיו של ליאופולד ועברה לידי הממשלה הבלגית, נטבחו 10 מיליון קונגולזים(!) שלא לדבר על מאות אלפי מקרים של אונס שיטתי וכן גדיעת גפיים, שהייתה לשיטת הענישה האהובה על הבלגים.  

הקולוניאליזם, ממנו נהנו מדינות אירופה במשך מאות שנים, הלך ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה. חלק מהמושבות קיבלו עצמאות מלאה. על מושבות אחרות, בעלות משאבים יקרי ערך, התקשו מדינות אירופה לוותר, עד שמצאו דרך להשפיע וליהנות כלכלית מהמושבות לשעבר בלי להחזיק שם נוכחות קבועה במה שנהוג לכנות כיום ניאו-קולוניאליזם.

אחת המדינות שניהלה מדינות קולוניאליסטית אכזרית מכולם הייתה בלגיה. במאמר זה נסקור שניים מהאירועים הקשים ביותר בתקופת הקולוניאליזם.

קונגו - קולוניה כעסק פרטי

קונגו היא כיום מדינה עצמאית המשתרעת על שטח עצום 2,345,000 קמ"ר (יותר מפי 4 מצרפת) וחיים בה כ-55 מיליון נפש. בשנת 1885, עת החלו המעצמות האירופיות לחלק את אפריקה, היא עברה לידיו של ליאופולד מלך בלגיה כקניין פרטי (הבירה קינשסה אף כונתה ליאופולדוויל) ועברה ג'נוסייד (רצח עם) מהגדולים בדברי ימי העולם. במשך 23 שנים, עד שהוצאה מידיו של ליאופולד ועברה לידי הממשלה הבלגית, נטבחו 10 מיליון קונגולזים! (לכך ניתן להוסיף מאות אלפי מקרים של אונס שיטתי וכן גדיעת גפיים, שהייתה לשיטת הענישה האהובה על הבלגים).

כיצד הצליח אם כן לשלוט בארץ עצומה זו המלך הבלגי, כמעט בלי גב של צבא?

קונגו, זאת יש לדעת, היא מדינה עם אוצרות טבע דמיוניים. מכרות זהב ויהלומים, כמו גם מחצבים אחרים מלאים בה להתפקע, ובעולם ללא נפט (כפי שהיה בסוף המאה ה-19) היו אלה המחצבים החשובים ביותר. ליאופולד מכר זיכיונות חפירה לחברות פרטיות בתמורה לכסף ולשליטה במושבה. הוא נתן יד חופשית לחברות אלה לנהוג בילידים כרצונן, והן לא הרהרו בדבר רגע נוסף ועברו מיד למלאכת השוד מהגדולות בהיסטוריה, שלוותה כאמור במעשה השמדה מהמזוויעים שידעה האנושות. באותם שנים התנהגו הבלגים באכזריות גם בהשוואה למדינות אירופיות אחרות.

בשנת 1908, כשהחלו לזרום עוד ועוד ידיעות על מעשי הזוועה הקשים בקונגו, עברה המושבה לידי הממשלה הבלגית וחיילים בלגים החליפו את שכירי החרב במה שהיווה הקלה יחסית, אך מעשי הרצח-אונס-גדיעת גפיים לא תמו עד ליציאת הבלגים בתחילת שנות ה-60. מאה אלף בלגים התיישבו בתקופה זו בקונגו, ובעיקר בחבל הארץ עמוס המחצבים-קטנגה. לאחר שהוחלט כי על בלגיה לצאת מקונגו, ניסו המתיישבים הלבנים להכריז על עצמאות בקטנגה. הדבר הוביל למלחמת אזרחים כאשר ראש ממשלת קונגו החופשית לומומבה מוביל את המאבק בבלגים. בתגובה, שלחה ממשלת בלגיה חיילים בכדי להגן על המתיישבים הבלגים, תוך כדי התנגשות עם כוחות האו"ם שבאו לפקח על השלום.

לאחר היציאה הבלגית, המשיכו הבלגים לבחוש בקלחת ולהביא להדחתו של לומומבה, ולהסגרתו לידי יריבו גנרל מובוטו. חרף פנייתו הנואשת לאו"ם, לא זכה לומומבה לעזרה לה ייחל, ואף עונה לעיני מצלמות הטלוויזיה בטקס משפיל. בשנת 1961 נרצח לומומבה ומאז קונגו נמצאת תדיר תחת שלטונם של רודנים, ומשנת 1994 נתונה המדינה (עם מספר הפוגות) בתוך מלחמת אזרחים עקובה מדם.

רואנדה וברונדי

באחריות נוספת נושאים הבלגים באשר לימי שלטונם ברואנדה ובורונדי, שתי מושבות שירשו מהגרמנים אחרי מלחמת העולם ה-1. במושבות אלה חיים בני ההוטו (כ-85%) והטוטסי (כ-14%). הטוטסי וההוטו, שבעבר היו נפרדים מבחינה אתנית, כבר הספיקו להתחתן בינם לבין עצמם ויצרו עם רואנדי הדובר את אותה שפה, עוד לפני הגעת האירופים. הן הגרמנים והן הבלגים ביצעו הפרדה מלאכותית וכינו טוטסי את בעלי הרכוש והוטו את חסרי הרכוש. כך נולדה אליטה בשם טוטסי, שבגיבוי בלגי התעמרה בהוטו.

האיבה הגיעה לממדים כאלה שלאחר יציאת בלגיה, השתלט הצבא בבורונדי על השלטון (צבא על בסיס טוטסי) וחיסל בין 100,000 ל-150,000 הוטו, וברואנדה השתלטו ההוטו על השלטון ברוצחם 100,000 טוטסי. בשנת 1994 במשך 100 ימים ובשימוש במאצ'טות (סוג של חרבות או סכינים גדולים) רצחו ההוטו 800,000 טוטסי לעיני האו"ם ובידיעת המערב.

הבלגים מעולם לא התנתקו לגמרי מאפריקה. בלגיה היא מעצמה בתחום היהלומים, 48% מהייצוא של קונגו הוא לבלגיה, ובלגיה היא שותפת מסחר חשובה של רואנדה ובורונדי. כיום, נהנית בלגיה מכל העולמות, היא יכולה עדיין ליהנות מאוצרותיה של אפריקה ללא צורך בהתמודדות עם הבעיות החברתיות שהיא יצרה – להלן ניהול בשלט רחוק או "ניאו קולוניאליזם".

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---