קשה קצת לתפוס זאת, אך תעשיית הסרטים ההוליוודית, המוכרת כרטיסים ביותר מ-9 מיליארד דולר בשנה – נמצאת בעיצומה של מלחמת הישרדות. עד כדי כך, שבחודשים הראשונים של 2005 נרשמו במשך חמישה חודשים רצופים, שבוע אחרי שבוע, מכירות נמוכות יותר מאשר בתקופה המקבילה בשנת 2004. לאור נתונים קשים אלו, בולטת תגובתם האיטית (שלא לומר המתנשאת), של קברניטי תעשיית הסרטים האמריקאית, שטענו כי בציר הסרטים של שנת 2005 פשוט אינו מוצלח דיו, וזו הסיבה המרכזית לירידה הדרמטית במספר הצופים.  

השני באפריל 1902 מהווה ציון דרך בתולדות תעשיית הבידור העולמית – ביום זה נחנך "Tally's Electric Teather" בלוס אנג'לס, קליפורניה, והיה למבנה הקבוע הראשון בעולם אשר יועד במפורש להקרנת סרטי קולנוע. המבנה הצנוע כלל סדין לבן ששימש כמסך, עשר שורות של ספסלי עץ להושבת הקהל, וילון שהפריד בין הלובי לאולם ההקרנה, וקופסא לאיסוף דמי הכניסה (ומכאן המקור לשם "box office" – קופה למכירת כרטיסים לאירועים).

אולם הקולנוע הראשון, הדומה יותר לאולמות שהפכו מוכרים במחוזותינו בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, נחנך בניו-יורק ב-1913 תחת השם "The Regent", ועד 1922 נפתחו בארה"ב לבדה, עוד כ-4,000 אולמות קולנוע.

הקולנוע ביסס את מקומו כאמצעי בידור אשר משך אליו קהל מכל שכבות האוכלוסייה – כתבה אשר דיווחה על הקרנת הבכורה בניו-יורק ב-1913, תיארה את הקהל כ"חבורה של אנשים מכובדים אשר נראים כקהל אופרה לכל דבר", אשר "חוו חוויה קסומה שלא ניתן לחוותה בשום מקום אחר". תעשיית הקולנוע הלכה והתפתחה, עד שבאמצע שנות ה-60 של המאה העשרים, החלו להופיע רבי-אולמות (Multiplexs), אשר כללו בין שישה לשמונה מסכי קולנוע, המציגים סרטים שונים באותו המתחם. נכון להיום, פועלים קצת פחות מ-5,000 בתי קולנוע בארה"ב, אשר מקרינים על כ-12,000 מסכים.

ההכנסות ממכירת כרטיסים בקופות, הסתכמו בשנת 2004 בכ-9.4 מיליארד דולר, עלייה של 2.5% משנת 2003, וסכום שיא של כל הזמנים(בערכים נומנליים). שנת 2005 טרם הסתיימה, אך השוואה של עשרת החודשים הראשונים של השנה להכנסות משנים עברו, מצביעה על ירידה של כ-7.5% בהכנסות.

קשה קצת לתפוס זאת, אך התעשייה המוכרת כרטיסים ביותר מ-9 מיליארד דולר בשנה – נמצאת בעיצומה של מלחמת הישרדות. עד כדי כך, שבחודשים הראשונים של 2005 נרשמו במשך חמישה חודשים רצופים, שבוע אחרי שבוע, מכירות נמוכות יותר לעומת שנת 2004. לאור נתונים קשים אלו, בולטת תגובתם האיטית (שלא לומר המתנשאת), של קברניטי תעשיית הסרטים האמריקאית, שטענו כי בציר הסרטים של שנת 2005 פשוט אינו מוצלח דיו, וזו הסיבה המרכזית לירידה הדרמטית במספר הצופים.

לא שילמתי כבר על הסרט הזה?

מחקר התנהגות צרכנים מקיף שפורסם בחודש שעבר בארה"ב, קובע כי רק כשליש מהנסקרים השיבו כי סרטים איכותיים יותר יגרמו להם לצאת לבתי הקולנוע. לפניהם, ובהפרש משמעותי, ממוקמים העלייה במחירי הכרטיסים וכמות הפרסומות העצומה לפני הסרטים, כסיבות המרכזיות להיעדרות מאולמות הקולנוע.

דומה כי ההתפתחות הטכנולוגית האדירה של מערכות הקולנוע הביתי בשנים האחרונות, הפכו את קהל הצופים לבררן יותר - אם עד לפני חמש שנים הסיכוי היחיד של רוב האוכלוסייה להתהדר במערכת קולנוע ביתי היה למצוא את האפיקומן בסדר פסח שעורך ביל גייטס, בשנתיים האחרונות גדל ההיצע של מכשירי DVD ומערכות שמע היקפי, והשוק מוצף במכשירים פשוטים וזולים.

שוק ההשכרות והמכירות של סרטים לשימוש ביתי הגיע לשיא של יותר מ-24 מיליארד דולר ב-2004 (פי 2.5 מההכנסות ממכירת כרטיסים בבתי הקולנוע), והוא מראה נסיגה קלה בלבד של כ-2% השנה. זאת ועוד, בימים אלו מתנהל בארה"ב דיון נוקב בבקשה לקצר את זמן ההמתנה בין עלייתו של סרט לאקרנים להפצתו ב-DVD, מה שייפגע אף יותר בהכנסות בתי הקולנוע וייטיב עם שוק ה-DVD.

דווקא לאור ההתפתחות הטכנולוגית של מערכות הקולנוע הביתי, אשר הפכו את ההבדל באיכות הסרטים בין הקרנה קולנועית להקרנה ביתית לזניח, בולטת התמרמרות הקהל מריבוי הפרסומות לפני סרטים, עד כדי כך, שלאחרונה צצו מספר תנועות הקוראות להחרים רשתות קולנוע המקרינות פרסומות לפני סרטים. עיקר פעילותן של תנועות אלו מתועד באתרים www.didntialreadypayforthismovie.com ("לא שילמתי כבר על הסרט הזה?"), ו-http://www.captiveaudience.org ("קהל שבוי"). בעיקר מרשימה הצגתם, בגאווה מופגנת, של נתוני המכירה של רשת בתי קולנוע בקונטיקט, אשר נמנעת מהקרנת פרסומות לפני סרטיה, ונהנית מפדיון מכרטיסים, הגבוה בכ-20% מהממוצע הארצי. למרות המחאה הציבורית, האולפנים ההוליוודיים עומדים איתן מאחורי דעתם כי קהל הצופים דווקא נהנה לצפות בפרסומות בקולנוע.

לכל אלו, נוספה בשנים האחרונות הפגיעה של ההפצה הפיראטית של סרטים באמצעות תוכנות שיתוף הקבצים, המאפשרת לכל אחד להוריד סרט למחשבו האישי תוך שעות מרגע הגעתו לאקרנים. פגיעה זו מתבטאת לרוב בצמצום הקהל החוזר ("Returned Admissions", קהל החוזר לצפות שוב בסרט) – צופים רבים מעדיפים, אפילו במקרים של סרטים משופעים באפקטים הנחשבים כמושכי הקהל המובילים, לצפות בהם פעם אחת בלבד בקולנוע, ולחזור ולצפות בקטעים המועדפים עליהם על גבי מסך המחשב.

(Stock.Xchng :תעשייה במצוקה (צילום

השפעת ה-DVD

מעבר לירידה בכמות הצופים, אשר מסתכמת כאמור ב-7.5% השנה, מסתכלים קברניטי התעשייה על נתון משמעותי נוסף המעורר דאגה – העלות הממוצעת של עשיית סרט קולנוע בארה"ב, עלתה בכ-680% מאז 1980 (מ-9.4 ל-63.8 מליון דולר), בעוד שממוצע ההכנסות ממכירות כרטיסים בקופות בתי הקולנוע נשאר זהה (17 מליון דולר לסרט), מה שמגדיל את תלות האולפנים במכירות משלימות (DVD ומוצרים נלווים לסרט) על מנת להרוויח.

גם כאן, תגובת האולפנים הגדולים למדיום החדש הייתה כזו של התלהבות מצד אחד, שהתחלפה בזלזול בצרכנים מן הצד השני – בתחילה ששו האולפנים (ובעיקר במאיי סרטים מובילים) להשתמש במדיום החדש על מנת להוסיף תוכן ולשפץ את סרטיהם לעומת הגרסה המקורית שהוצגה בקולנוע. כמעט כל סרט מתהדר בתוספות "מיוחדות" במארז ה-DVD שלו, דוגמת תמונות מסט הצילומים וסצינות שהוצאו בעריכה (לרוב, צפייה חטופה בהן גורמת לך להסכים עם הבמאי על החלטתו המקורית להשאיר אותן מחוץ לסרט).

לשיא ניצול המדיום להשבחת סרט מקורי, הגיע הבמאי פיטר ג'קסון עם טרילוגיית "שר הטבעות". הסרטים, אשר תוזמנו בין 3 ל-3.5 שעות כל אחד בעת הצגתם בקולנוע, זכו למארז 4 דיסקים של DVD לכל סרט, כולל סצינות נוספות אשר הוסיפו בין 20 ל-50 (!) דקות לכל סרט ונחלו הצלחה מרשימה.

אך, לצערנו כולנו, זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל - סרטים רבים, בעיקר כאלו שזכו להצלחות בבתי הקולנוע, זכו לאין ספור גרסאות ב-DVD, עם הבדלים זניחים בין גרסה לגרסה, מה שתרם רבות להתמרמרות בקהל הצרכנים, אשר ראה בגישה זו ניסיון לסחוט את הפרה החולבת עד הטיפה האחרונה. בשיא מחזיק הסרט "שליחות קטלנית 2 : יום הדין", אשר זכה בתוך קצת פחות מ-4 שנים ל-5 (!!!) גרסאות שונות, הנבדלות ביניהן בתוספות מינוריות עד בלתי מורגשות.

בימים אלו, שיא נוסף של אבסורד בניצול המדיום נשבר, כאשר אותו פיטר ג'קסון, אשר הביא את המדיום לשיא עם גרסאות ה-DVD של "שר הטבעות", משחרר מארזDVD כפול שעוסק כולו בתיעוד תהליך ההפקה של סרטו החדש, "קינג-קונג" (שחזור לקלאסיקה מ-1933), כל זאת – שבועיים לפני שהסרט יגיע לאקרנים, וללא הסרט עצמו במארז ה-DVD.

עושה רושם כי ההתקדמות הטכנולוגית, ביחד עם הכעס המתגבר בקהל הצופים (בעיקר לאור התנהלות אולפני הסרטים, אשר דומה כי אינם באמת מעוניינים או אינם מבינים כיצד לטפל בבעיות), תוסיף ותפגע משמעותית במכירות הכרטיסים בשנים הקרובות. דומה כי לא ירחק היום שבו נשוב ונזכה לראות אולמות קולנוע בעלי מסך אחד בלבד, אשר ייפנו לתחושת הנוסטלגיה והרומנטיקה משנים עברו, על מנת למשוך את קהל הצופים לחוויה קסומה שלא ניתן לחוותה בשום מקום אחר. לפחות עד שימציאו פופקורן מספיק טעים למיקרוגל.

החל מהשבוע הבא, הטור השבועי של ספויילר יתפרסם במדור "כלכלה ותרבות" ובבלוג "ספויילר" החדש.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---