תעשיית הקולנוע ההוליוודית, הנמצאת במשבר זה מספר שנים, מבצעת רפורמה מקיפה בכדי לשוב ולהיות רווחית. בעוד חשבון הבנק של האולפנים צפוי לתפוח, יסבלו חובבי הקולנוע מירידה מתמשכת ברמתם של הסרטים.  

בחודש אוגוסט האחרון, החליטו מנהלי פאראמונט שלא לחדש את החוזה עם חברת ההפקה של טום קרוז, מהשחקנים המצליחים בתולדות הוליווד. יו"ר ויאקום, בעלת השליטה בפאראמונט, תקף בחריפות את קרוז על "התנהגותו הביזארית, אשר הניאה אנשים רבים מלצפות בסרטיו", ואף איים לתבוע את הכוכב בגין פגיעה בהכנסות. הצעד, שנחשב לסנסציוני אפילו במונחים הוליוודיים, נתפס כמהלך תדמיתי של האולפנים, שביקשו להתרחק מקרוז ומתדמיתו הציבורית השנויה במחלוקת.

חמישה חודשים לאחר מכן, חשף אדווארד ג'יי אפשטיין מהפיננשל טיימס את הסיבה האמיתית למהלך – על פי ההסכם עם פאראמונט, קיבל קרוז, בנוסף למשכורת שמנה עבור כל סרט בו השתתף, גם נתח משמעותי מההכנסות בבתי הקולנוע ברחבי העולם. על חלקו בהכנסות עתידיות, קרי – מכירת הזכויות להקרנות טלוויזיה, לספריות ה-DVD ולזכויות עתידיות על הדמויות – נאות קרוז לוותר.

"משימה בלתי אפשרית 3", הסרט האחרון שהופק במסגרת השותפות בין פאראמונט לקרוז, הופק בעלות של 150 מיליון דולר ורשם הכנסות של 400 מיליון דולר ברחבי העולם. הצלחה מסחררת? תלוי את מי שואלים – בניכוי התשלומים לבתי הקולנוע, לרשתות ההפצה, לצוות ההפקה ולמובילי מסע יחסי הציבור הענק שהתלווה לסרט, נותרו מנהלי פאראמונט עם חשבון מאוזן ובלי רווח. לעומת זאת, קרוז, אשר היה זכאי לאחוז קבוע מההכנסות ברוטו, חזר הביתה עם צ'ק צנוע על סך 70 מיליון דולר.

ברוב המכריע של המקרים, ההכנסות ממכירת כרטיסים בבתי הקולנוע שקולה רק ל-20% מסך ההכנסות שמניב סרט מצליח, בעוד שהסכמי ההפצה בטלוויזיה ובספריות ההשכרה שווים ביחד יותר ממחצית מההכנסות. מנהלי פאראמונט, אשר מצאו עצמם כבולים בחוזה, חשו (ובצדק) כי התנהגותו של קרוז פוגעת בסיכויי ההצלחה של הסרט בספריות ה-DVD ובהקרנות בטלוויזיה, שני מדיומים שאמורים היו להיות מקור ההכנסה הכמעט יחיד שלהם מהפרויקט.

מותקפים מכל הכיוונים

תעשיית הקולנוע ההוליוודית, המגלגלת עשרות מיליארדים של דולרים בשנה, מהם יותר מ-9 מיליארד דולר בקופות בתי הקולנוע בצפון אמריקה, מוצאת עצמה במצוקה גוברת והולכת – מערכות הקולנוע הביתי הופכות משוכללות וזולות משנה לשנה, האינטרנט מאפשר הפצה מהירה של כל סוגיה המדיה, המכשור הדיגיטאלי החדש מאפשר לכל ילד ליצור ולהפיץ סרט עצמאי משלו, וכמעט כל מכשיר אלקטרוני זעיר המכבד את עצמו מסוגל להקרין סרטים באיכות סבירה, ומאיים לעשות לתעשיית הקולנוע את מה שעשו נגני ה-MP3 לתעשיית המוזיקה.

בד בבד עם החרפת התחרות, עלות ההפקה הממוצעת של סרט עולה ללא הפסקה ותקציבי הפרסום מזנקים בשיעורים חדים משנה לשנה. הוסיפו לכך את העובדה שאחרי שנים של צמיחה דו-ספרתית, מכירות ה-DVD התייצבו בשנה האחרונה, ואת חוסר הבהירות לגבי הצלחתם של התקנים החדשים – Blu-Ray של סוני ו-HD-DVD של טושיבה, אשר טרם הצליחו ליצור אחיזה בשווקים למרות שבפיתוחם הושקעו מיליארדים, ותקבלו מציאות עגומה בעיר המלאכים.

אל מול התחרות העזה, החלו מנהלי האולפנים לנסות ולגבש תוכנית פעולה משותפת, במטרה אחת ברורה – לשרוד. שנת 2007, כך נראה, תיזכר כשנת המעבר של הוליווד לעידן החדש - "הוליווד החדשה", אם תרצו, הולכת לעשות הכל כדי לשרוד, ולהוכיח, לכל מי שהתלונן בשנים האחרונות על מחזור רעיונות וסרטי המשך ירודים, כי ניתן להגיע לרמת מחזור גבוהה בהרבה (ולרמה אומנותית נמוכה להחריד). הכל מותר. הכל כשר. הוליווד הגיעה לרגע האמת שלה, והיא לא מתכוונת לוותר בקלות.

איזון תקציבי

במשך שנים, עלות ההפקה הממוצעת לסרט בהוליווד עלתה בשיעור גבוה בהרבה מקצב האינפלציה. כל עוד הרווחים זרמו לאולפנים, לאיש גם לא היה איכפת במיוחד לשלם סכומים בני 8 ספרות לשחקנים, במאים, ובמקרים מסוימים – אפילו לתסריטאים. המציאות החדשה, שינתה את הכללים.

יותר ויותר חברות הפקה עוברות לעבוד במודל עסקי חדש, שפוי ומאוזן יותר – הסרט "הגרמני הטוב" של סטיבן סודרברג, היה מהראשונים להכיל את המודל החדש על כל אנשי הצוות – במקום חוזים שמנים, מובטחים מראש, לכוכבים, חתמו כולם על הסכמים לתשלום ראשוני נמוך יותר, בתמורה לאחוזים מהכנסות הסרט לצמיתות, כלומר – ג'ורג' קלוני וטובי מגווייר יזכו לאחוז מהכנסות הסרט בקולנוע, בספריות ה-DVD, בהקרנות הטלוויזיה ובכל פיתוח עתידי שלו.

במקביל, החלו להגדיל בהוליווד את היקף ההפקות העצמאיות והצנועות יותר - מאז 1995, שיקמו האולפנים בהוליווד את חטיבות הפקת הסרטים העצמאיים שלהם, והזרימו להם כספים רבים במטרה להפיק בין 10 ל-15 סרטים עצמאיים בכל שנה. מירמקס של וולט דיסני, Fox Searchlight של פוקס המאה ה-20 ו-Warner Independent Pictures של האחים וורנר, כולן מניבות פירות בדמות סרטים סבירים ביותר, במחירים סבירים עוד יותר.

זה לא אומר שהוליווד תפסיק לנפק הפקות ענק במאות מיליוני דולרים, וזה בוודאי לא אומר שלא יהיו כוכבים שעדיין ידרשו (ויקבלו) עשרות מיליוני דולרים לסרט, אבל זו גם לא המטרה של האולפנים. המטרה, כמה פשוט, היא לייצר איזון תקציבי ולפזר את הסיכון, בדמות 5 סרטים קטנים וזולים על כל הפקת ענק שעלולה להיכשל ולגרום להפסדי עתק.

איך שומרים על הקהל? צילום: סטוק אקצ'ינג

DVDP

בסוף שנות ה-80, עם חדירת מכשירי הוידיאו למרבית בתי האב בעולם המערבי, החלו אולפני הסרטים בהוליווד לאמץ שיטת עבודה חדשה במטרה להשיג רווחים קלים - "ישירות לוידיאו".

בבסיס השיטה רעיון פשוט, אם כי מזעזע לחובבי הקולנוע - אולפני הסרטים מחזיקים בזכויות הבלעדיות של אלפי סרטים, חלקם מצליחים ומיעוטם מצליחים מאוד. מה זה אומר? בדרך כלל - סרטי המשך. רק שלא תמיד הדבר אפשרי - לפעמים השחקנים ו/או הבמאים (ברוב חוצפתם!) מעדיפים להמשיך הלאה לפרויקטים אחרים, לפעמים נראה כי אין תסריט מספיק טוב כדי להרים הפקה מושקעת ולפעמים נראה כי סרט המשך יהיה נחמד, אבל בעל סיכון גבוה להשקעה.

הפתרון - השג לך במאי/תסריטאי/שחקנים מתחילים המשוועים לכמה דולרים, תן להם תקציב של קבוצת כדורגל ישראלית ממוצעת ודרוש מהם לנפק סרט המשך ו/או גרסה חדשה ו/או פריקוול לסרט מצליח שאתה מחזיק בזכויות הבלעדיות שלו. מבחינה עסקית טהורה, קשה להתווכח על הלוגיקה המנחה - יעשו את זה טוב? תן להם לעשות עוד אחד. לא יעשו את זה טוב? לפחות לא הפסדת יותר מדי.

השנים חלפו, את הוידיאו ירש ה-DVD, והמגמה – רק הולכת ומתעצמת – כל אולפני הסרטים בהוליווד מחזיקים כיום חטיבות עצמאיות המיועדות לשוק הקטן, ולפני שבועיים, אולפני פאראמונט היו לראשונים שהוציאו את חטיבת הסרטים "הקטנים" שלהם לעצמאות כלכלית. ההודעה לעיתונות שהכריזה על המהלך לא הותירה מקום לספקות והכריזה על מטרה ברורה: "הפקת המשכונים, קדימונים וגרסאות חדשות לסרטים אהובים מספריית הסרטים של פאראמונט, דרימוורקס ושאר החברות שבבעלות התאגיד". בראש החברה החדשה יעמוד לואיס פולה, שהקים את החטיבה המתחרה של יוניברסל.

הלכה למעשה, חטיבות הסרטים הללו, המייצרות ביחד כ-500 כותרים בשנה המניבים הכנסות בהיקף של כמעט 4 מיליארד דולר, נחשבות לתעשייה כמעט עצמאית בהוליווד, המכונה "DVDP" (קיצור של DVD Premiere – סרטים שעושים את הקרנת הבכורה שלהם ב-DVD).

בניגוד להפקות הענק של הוליווד, סרטי ה-DVDP מופקים בתקציבים הנעים בין 5 ל-20 מיליון דולר, ומשך הצילומים בהם כמעט שאינו עולה על חודש ימים, לעומת ארבעה עד שבעה חודשים בהפקות הרגילות של הוליווד.

סרט DVDP מוצלח מכניס בממוצע 20-25 מיליון דולר בספריות ה-DVD, ועוד 20-25 מיליון דולר במכירת הזכויות להקרנה בטלוויזיה. הוסיפו לכך רווחים קלים מהקרנה של הסרט באירופה ובמזרח הרחוק, שם סרטים אלו מוצגים גם בקולנוע, ותקבלו השקעה קטנה בהרבה מהסטנדרט ההוליוודי, אבל בעלת סיכוי גבוה להניב רווח.

כתעשייה הנסמכת על מאגר סרטים קיימים באולפנים, ומנסה למכור מוצר זול ונחות על גבו של מותג מוכח, משקיעים המפיקים את עיקר מרצם בבחירת הסרטים הנכונים. למרות שבשנים האחרונות יצרה התעשייה עשרות סרטי המשך, סביר להניח שעל רובם לא שמעתם - 8 מ"מ 2, סינדרלה 2, במבי 2, הרשת 2, משולש פראי 2 ו-3, המפקח גאדג'ט 2, אמריקן פאי 4 ו-5, אפקט הפרפר 2, העורב 2, 3, ו-4 ומלך האריות 2 ו-3 הם רק חלק מהכותרים המצליחים בתחום ה-DVDP בשנים האחרונות.

המגמה צפויה להמשיך בשנים הקרובות, עם המשכוני DVDP לקלאסיקות דוגמת אהבה בשחקים, ימי הרעם, עימות חזיתי, רוח רפאים, משפחת אדאמס, הג'וב האיטלקי, ים כחול עמוק, גרמלינס, הגוניס, האקדח מת מצחוק וטיסה נעימה.

יתרה מכך – מנהלי האולפנים משקיעים לאחרונה את מירב זמנם בשיפור תדמיתה של התעשייה, שנמצאת כיום במצב שבו הייתה הטלוויזיה עד סוף שנות ה-70 – אז עוד נהגו סוכני השחקנים להזהיר את הלקוחות שלהם מפני הופעה ב"מדיום הזניח והחובבני הזה". אחרי זרם הכוכבים הבלתי פוסק לטלוויזיה שהסיר לגמרי את החומות בין המסך הגדול לקטן, סימנו בהוליווד את ה-DVDP כיעד הבא.

אחד המפיקים המתמחים בשוק, הסביר את הפניה לכוכבים מוכרים יותר: "הסרטים שלנו יושבים על אותו מדף כמו מלחמת העולמות, אז התחרות קשה וצריך כוכבים". מאותה הסיבה, גם ההפקה, שהייתה פעם חובבנית לחלוטין הפכה מקצועית יותר והתנאים מתחילים להיות דומים לאלו של הפקות רגילות בהוליווד.

אפקט הפרפר 1 ו-2 - מצא את ההבדלים. צילום: ניו-ליין סינמה

השקעה בשיווק

למרות ההשקעה בתחומים הנלווים, את עיקר תשומת הלב יוסיפו למשוך בעתיד הנראה לעין, בתי הקולנוע. הכנסות סוף השבוע הראשון הם עדיין המדד האולטימטיבי להצלחתו של סרט. ההוצאות על מסע הפרסום המתלווה לסרט גדול מגיעות ברוב המקרים לכדי שליש מתקציב ההפקה, ולעיתים אף יותר מכך. "ספיידרמן 2", לדוגמא, שהופק בעלות של כמעט 200 מיליון דולר, זכה למסע פרסום כלל-עולמי מסיבי, שעלה לאולפן הסרטים של סוני עוד 70 מיליון דולר.

הסיבה לקמפיינים חובקי העולם ברורה - מסע פרסום אגרסיבי, המביא להתעניינות ציבורית ולהכנסות גבוהות בימים הראשונים להצגת הסרט, מבטיח חוזה מוצלח להצגת הסרט בטלוויזיה וגורר עימו, ברוב המקרים, רמה גבוהה של הכנסות גם בימים הראשונים להשקת ה-DVD של הסרט בספריות ההשכרה ובאמצעי ההפצה החדשים, דוגמת אתרי הסרטים (החוקיים) ברשת האינטרנט.

באופן מסורתי, סרטים שמצליחים בקופות מצליחים לגרוף סכום משמעותי לא פחות גם בספריות ההשכרה. במקרים מסוימים, שיווק נכון של האולפנים מאפשר להם לגרוף רווחים משמעותיים גם עבור מוצר בעייתי. כך ניתן למצוא בראש רשימת הסרטים המצליחים בספריות ה-DVD ב-2006, לצד סרטים שכיכבו גם בקופות דוגמת "שודדי הקאריביים 2", "נארניה" ו"מכוניות", גם את "סופרמן חוזר". למרות שאכזב בקופות ונקטל ע"י הביקורות, הצליח קלארק קנט לגרוף עוד 100 מיליון דולר בספריות ה-DVD בצפון אמריקה בלבד.

העתיד הדיגיטאלי

האתגר הגדול שעודנו ניצב בפניה של התעשייה הוא לשכנע את ציבור חובבי הסרטים, שהופך מפונק משנה לשנה, להטריח עצמו לבית הקולנוע הקרוב למקום מגוריו. צופי הסרטים של היום מצפים לנוחות ולאיכות - גישה נוחה לקולנוע, כסאות נוחים, איכות הקרנה טובה מכל מה שיש למערכות הקולנוע הביתי להציע ומעל הכל – היצע מגוון.

"מערך ההפצה העולמי של תעשיית הסרטים מיושן. אנחנו מוצאים עצמנו נלחמים במתחרים מהמאה ה-21 עם כלים בני 100 שנה", כך טען אחד ממנהלי האולפנים בראיון טלוויזיוני לאחרונה, והוא לא הגזים - שליחה של סרט לבית קולנוע במדינה זרה עדיין מתבצעת באמצעות שליחת גלגלי הסרט בטיסה. בתי הקולנוע, מצידם, לא יכולים להחליף או לבטל הקרנת סרט עד שיגיע גלגל של סרט אחר מהוליווד.

שיטת ההקרנה הדיגיטאלית צפויה לגאול את התעשייה מבעיה זו – במקום שליחת סרטים בטיסה, יוכלו בתי הקולנוע המרוחקים להוריד את הסרט באמצעות האינטרנט או להעביר אותו באמצעות לוויני תקשורת. מעבר מלא לשיטה הדיגיטאלית בבתי הקולנוע בעולם המערבי קרוב משנראה – למרות שכיום פחות מ-5% מתוך 36,000 מסכי קולנוע בארה"ב עושים שימוש במקרנים דיגיטאליים, בעוד חמש שנים צפוי לזנק מספרם לכמעט 20,000, ובחלוף חמש שנים נוספות יימצא הפילם הקלאסי בסכנת הכחדה.

גם לצד האחרון של הבעיה, מגוון התוכן, להוליווד יש פתרון מבטיח – ניצול התשתית הקיימת בבתי הקולנוע ליישומים נוספים. שידורי ספורט באיכות גבוהה, שידור כנסים פוליטיים ודתיים והשקת אלבומי מוזיקה חדשים בהקרנת הופעות חיות מחוף לחוף, על מסכי הענק החדשים, הם חלק מהדרכים בהם מושכים בתי הקולנוע בארה"ב את ציבור המבקרים.

למרות המאמצים, רוב המומחים מסכימים כי מספר בתי הקולנוע צפוי להצטמצם בשליש ב-15 השנים הקרובות. השאלה הגדולה היא איך ייראו אילו שיישרדו, והאם המיתוג מחדש של בתי הקולנוע כמקום הקרנה של אירועים בידוריים מגוונים, תתגלה כנוסחת הפלא שתסייע לתעשייה לשמר את ההרגל הפופולארי שנשחק בשנים האחרונות – יציאה לסרטים.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---