כחודש חלף מאז נדמו התותחים, ודומה כי החיים בעורף הישראלי חזרו למסלולם, ועבור אלו שלא חוו שכול באופן ישיר – המלחמה, אשר לוותה בשורה ארוכה של מחדלים, נראית היום כזיכרון רחוק. למרות המחדלים והשגיאות הקשות, נראה כי הכרזה על מלחמת לבנון השנייה כעל כשלון גורף ומהדהד, היא טעות.  

חודש לאחר תום הלחימה בלבנון, נבדקת ההשפעה של הלחימה על הציבור הלבנוני. במשך 33 ימים נלחמו ישראל והחיזבאללה. במהלך המלחמה ספגה ישראל כ-170 הרוגים, אזרחים וחיילים, אלפי פצועים ונזק רב לרכוש. באותו זמן ספגה לבנון נזק עצום בדרום לבנון ובביירות - מספר ההרוגים טרם נקבע סופית אך ההערכות השמרניות מדברות על 1500 הרוגים לפחות. עשרות אלפי בתים, עשרות גשרים ותשתיות אזרחיות רבות הוחרבו עד היסוד. בידי החיזבאללה נותרו שני שבויים ובידי צה"ל ישנם כיום מספר שבויים חדשים.

המלחמה גרמה לסערה רבתי בישראל. בכל יום נוספים גילויים חדשים באשר לאופן שבו נוהלה המלחמה בידי מקבלי ההחלטות. התפטרותו של אלוף פיקוד הצפון, על רקע הדחתו בזמן הלחימה, הייתה לסנונית הראשונה, אך, ככל הנראה, לא האחרונה. על אף דרישה ציבורית חזקה להקמת ועדת חקירה ממשלתית, מתחמקת הממשלה מלהקים ועדה שכזו ומסתפקת בועדות בדיקה. נושא זה כבר הגיע לכדי שורה של שערוריות מאחר וועדות הבדיקה נפסלות אחת אחרי השנייה בשל ההרכב שהוצע להן, על פי רוב אישים בעלי ניגוד אינטרסים עם האישים והגופים הצפויים להיחקר.

בעוד המערכת הפוליטית בישראל סוערת ודיבורים על הקמת ממשלת חירום או אפילו הקדמת הבחירות נמצאים בלב השיח הציבורי, מוצאים עצמם החיזבאללה בבעיות משלהם - חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה והאיש שפתח במלחמה עת הורה לחטוף ולהרוג חיילים ישראליים על הגבול ב-12 ביולי, טען במספר ראיונות כי לו ידע כי ישראל תגיב בצורה כזו לא היה מורה על ביצוע הפעולה.

הגעתם של כוחות בינלאומיים לדרום לבנון, ביניהם כוחות מאיטליה, צרפת וספרד, שינו רק במעט את הסטטוס קוו שהיה נהוג בדרום לבנון בשנים האחרונות. כעת נאלצים החיזבאללה להתמודד לא רק עם ארגון יוניפי"ל הלא יעיל, כי אם גם עם צבאות אירופיים חמושים ומאומנים. מוקדם עדיין להעריך את מידת השפעתם של הכוחות האירופיים על החיזבאללה, אולם אין ספק כנוכחותם השפיעה לרעה על ריבונותו של נסראללה בדרום לבנון.

תושבי לבנון שאינם חיים בדרום, בעיקר הנוצרים והסונים המהווים את האוכלוסיות המבוססות יותר של לבנון, מראים יחס הנע בין אדישות לנוכחות הזרה ועד לשמחה על הגעתם, מתוך מחשבה כי הם יוכלו לשמור על השקט בגבול בצורה טובה יותר מאשר כוחות האו"ם.

ארגון החיזבאללה נחלש מוראלית וצבאית בשל המלחמה. משפט זה הוא שנוי במחלוקת בעיני פרשנים רבים הסבורים כי מבחינה מוראלית החיזבאללה דווקא זכה להישגים. אולם יש לבחון נושא זה בהיבט הזמן - מאמר זה נכתב חודש לאחר תום הלחימה, עדיין זמן קצר יחסית מבחינה היסטורית, אולם כבר ניתן לראות את הכרסום בכוחו של החיזבאללה בהיבטים אלה. בעוד אין ויכוח כי החיזבאללה ספג מכה לתשתית ארגונו בדמות הריגתם של מאות חיילים שהשתייכו ליחידות המובחרות של הארגון, כמו גם פגיעה קשה במערך הטילי והרקטי של הארגון, השאלה מה מצבו המוראלי והפוליטי של הארגון – בעינה עומדת - האם המוטיבציה לפגוע בישראל גבוהה כמקודם, או שמא נוצר מאזן הרתעה חדש?

הלחימה בלבנון - כבר עבר חודש. צילום: אינדימדיה

הישגי הלחימה בשני הצדדים

כיום נטוש הויכוח בישראל באשר להישגי המלחמה מבחינת ישראל. רבים מציינים את השבר החברתי העמוק שנגרם בשל הלחימה, את הזלזול בחיי אדם, את כשלון המודיעין והאספקה ליחידות הלוחמות, את ההכנה הלקויה של הלוחמים ואת הכשל הפיקודי. כל הבעיות הן אמיתיות וראוי שיטופלו במהרה, אולם תיאור הבעיות נובע גם מהעובדה שהסטנדרטים של צה"ל הם מהגבוהים בעולם במישורים רבים.

בכדי לבחון את הישגי המלחמה, יש בראש ובראשונה לבחון את מצבה של ישראל מבחינה צבאית ומבחינות אחרות ערב המלחמה, לעומת מצבה של ישראל כיום, שכן הטעויות שנעשו השפיעו על המציאות כפי שהיא היום, וכעת יש לבחון את המציאות בכללותה.

ערב המלחמה, החזיק החיזבאללה מערך של מוצבים ובונקרים לכל אורך הגבול. קיומם הוא כשל מודיעיני וקונספטואלי מתמשך שלא היה לו דבר וחצי דבר עם ניהול המלחמה מרמת החייל הפשוט ועד לדרג המדיני. בשל הכישלון במניעת הקמת המוצבים והבונקרים, שילמו בחייהם חיילים רבים במקומות כמו מארון א-ראס. יחד עם זאת, יציאת צה"ל מלבנון התבצעה לאחר שלפחות 90% מהתשתית הזו הושמדה. הימצאות הכוחות האירופים צפוי לכל הפחות לעכב את מאמצי החיזבאללה להקים תשתית חליפית.

ערב המלחמה אחז נסראללה במאזן אימה כנגד ישראל - היכולת שלו לתקוף את הבטן הרכה של ישראל לא הועמדה למבחן עד המלחמה ומיתוסים רבים נקשרו סביב יכולת זו. נסראללה גרם לנזק רב לעורף הישראלי, אולם בשום שלב הוא לא היווה איום אסטרטגי של ממש על ישראל. למעשה, נחשף האיום שלו ככואב ומעיק לכל היותר ובכך הגיע לסיומו מאזן האימה הוירטואלי. מהצד השני, הקונספט של החיזבאללה, שהתבסס על כך שישראל תהיה מוכנה לספוג עקיצות מהחיזבאללה מדי פעם, נקבר תחת פצצות חיל האוויר. ישראל זכתה במלחמה זו, גם אם הדברים אינם ניכרים כעת, בעליונות הרתעתית.

ירידתו של צבא לבנון דרומה וחיזוקו בכוחות הזרים היה מהלך שהתקבל בלית ברירה בקרב החיזבאללה ואשר החל בתהליך השבת הריבונות לעם הלבנוני, לאחר שזו הייתה נתונה בידי איראן וסוריה במשך שנים. קרבתו של צבא לבנון לגבול היא משמעותית - פיגועים בעתיד מהגבול הצפוני ייגבו תשלום מיידי מהצבא הלבנוני, ומכאן גם מהשלטון הלבנוני. התגבור האירופי אמור לנסוך ביטחון בקרב החיילים הלבנוניים כנגד החיזבאללה, אך תקווה זו תעמוד למבחן רק בעתיד.

מבחינה מבצעית, שני הכישלונות הגדולים של ישראל במלחמה היו היציאה המאוחרת והמקרטעת למהלך הקרקעי, וההסכמה להפסקת אש בטרם הושגו היעדים. כשלון הפסקת האש המוקדמת, לצד חטיפת שני החיילים ביום הראשון ללחימה, מהווים את שני ההישגים היחידים של החיזבאללה במלחמה זו. ההישג הראשון הוא בעצם פעולה שהפתיעה את ישראל, וההישג השני קשור להשתדלות בינלאומית למען החיזבאללה. מה שהחיזבאללה השיג בהפסקת האש זה את אי פירוקו בלבד. בכך מצא עצמו החיזבאללה חבול ומוכה מכל בחינה כשברשותו שני שבויים, וכל זאת במחיר הרס נרחב בלבנון.

שחרורם של שני החיילים היום הוא בעייתי מבחינת נסראללה - במהלך המלחמה שבתה ישראל שבויים נוספים. נסראללה הצהיר כשחטף את שני החיילים כי עמד בהבטחתו לעם הלבנוני וכי הוא ישיג את שחרורם של אסירים כמו סמיר קונטאר. באם לא יקבל נסראללה מחיר מלא עבור שני החיילים, קרי - את כל האסירים הלבנוניים, אזי הוא יהפוך את המלחמה לכישלון קולוסאלי מראשיתה מבחינתו. אי שחרורם של שני השבויים גם כן לא משרת אף מטרה שלו, והם מהווים תזכורת מתמדת לאירועים שקדמו לתחילת המלחמה.

הפגנה פרו-סורית בלבנון - דמשק מקווה לחזור לעניינים. צילום: ברטיל וידט

הכלכלות

לאחר תקופה של שגשוג, ספגה הכלכלה הלבנונית מכה אנושה, וגם המיליארדים של סעודיה ואיראן לא ישיבו אותה למצב ההתחלתי כל כך מהר. מיליוני התיירים שנהגו לבקר מדי שנה בלבנון יחשבו פעמיים לפני שישובו לשוטט ברחובותיה של "פריז של המזרח התיכון", התשתיות שנהרסו מחייבות השקעה של מיליארדים, אובדן הפרנסה של רבבות לבנונים והירידה בתפוקה צופים ללבנון שנים קשות לפניה.

בישראל, לעומת זאת, הכלכלה הישראלית נפגעה וספגה נזק במיליארדים. אולם המשק הישראלי מוכיח איתנות - השנה תצמח ישראל על פי התחזיות ב-4.5%, מספר מרשים לכל הדעות. בקופת המדינה עדיין שוכבים מיליארדים רבים כעודף תקציבי עוד מתקופת נתניהו, והקופה המשיכה לגדול גם בחודשים האחרונים, לא מעט בזכות עסקת ישקר ועסקאות גדולות נוספות.

החיזבאללה העניק 12,000 דולר (מזויפים, על פי מספר דיווחים בסוכנויות הידיעות), לכל משפחה שאיבדה את ביתה בלבנון. הלבנונים טוענים כעת כי איבדו רכוש בהיקף רחב יותר וכי הכסף יספיק רק לכיסוי חלק מההוצאות שלהם. בעוד כחודשיים, יגיע החורף ללבנון ומאות אלפי הפליטים שטרם מצאו פתרון דיור טוב יותר מאשר אוהלים, עומדים למצוא עצמם במצב בעייתי ביותר מבחינה זו. הבעיה של החיזבאללה היא שמדובר בעיקר בשיעים, תומכיו המסורתיים.

אובדן התמיכה בקרב האוכלוסייה השיעית משמעותו לא פחות מסוף דרכו של החיזבאללה במתכונת הנוכחית. את חייליו ואנשי ארגונו מגייס החיזבאללה בקרב השיעים, וכן גם חלק מהמשאבים החומריים שלו. רוב התקציב מגיע אומנם מבחוץ, אך לחיזבאללה אין זכות קיום ללא תמיכת השיעים. זהו מבחן גדול לנסראללה שביסס את מנהיגותו על אמינות, אשר נסדקה עם הזמן.

ארגון החיזבאללה השקיע בשבועות האחרונים כספים רבים ביחסי הציבור לארגון ושלטי רחוב רבים פוזרו בריכוזי השיעים וסיפרו לקוראים על הישגיו המופלאים של החיזבאללה במלחמתו בישראל. למרות זאת, ולאור הירידה המתמשכת בפופולאריות, הודיע נסראללה השבוע כי יקיים, בצהרי יום שישי הקרוב, מצעד ניצחון בשכונת דאחייה בביירות. הבחירה בשכונה היא מוזרה מעט, בעיקר לאור העובדה כי האזור מזכיר כל חוץ משכונה – עשרות מגדלי מגורים הושמדו ע"י מטוסי חיל והיא מהווה סמל להרס שהמלחמה הביאה ובוודאי שלא לניצחון החיזבאללה.

ההיבט הפסיכולוגי

גם תומכיו של נסראללה לא יכולים שלא להתעלם מהעובדה כי חלק מהשחצנות שלו אבד בחודשיים האחרונים. העובדה כי רותק לבונקר על ידי ישראל (הוא אף כינה זאת כהישג היחיד של ישראל) וכי השתחרר מהרטוריקה הקבועה שלו שהפכה למרוככת יותר, השפיעה על שומעיו ועל תומכיו. אמירותיו כי יחשוב בעתיד פעמיים בטרם ייצא למלחמה הבהירו בעיני רבים בלבנון כי אף אם השיג נסראללה הישגים במלחמה, יש לסייגם מאחר וניתן להבין כי גרר את לבנון למלחמה מיותרת על פי הודאתו. טענתו כי ישראל תכננה בכל מקרה לתקוף את לבנון, מוכיחה אף היא כי נסראללה חש בלחץ הציבורי עליו ומנסה לנפק תירוצים לפעולותיו.

נקודה חשובה אחרת שתהפוך למרכזית בעתיד, היא משוואה נוספת שהציבה ישראל בפני אזרחי לבנון, שעה שהוכיחה יכולת להבדיל בין הקבוצות השונות בלבנון - מרבית הנזק שספגה המדינה נגרם לאוכלוסייה השיעית בלבד של ארץ הארזים והמסר הוא ברור - ישראל ראתה בשיעים המונהגים על ידי החיזבאללה כאויב. מי שהוגדר כאויב על ידי ישראל שילם מחיר קשה מנשוא. מי שבחר לשמור על ניטראליות במלחמה (כמו הדרוזים והנוצרים למשל), נפגע כלכלית או בעקיפין מתוצרי המצור על לבנון, אך לא ספג נזקים בבתי המגורים ובתשתיות האזרחיות סביבו.

יציאתו של צה"ל מלבנון, מהלך שיושלם בחודש הקרוב, אף אם לא הספיק לסיים את ה"מלאכה", קרי חיסול ארגון החיזבאללה, הפכה את הדיון הפנימי על אשמת ישראל למיותר. ישראל אינה כובשת יותר בלבנון ואף לא "ניצלה" את המלחמה בכדי לכבוש מחדש מדינה זו. כעת נסראללה הוא זה שצריך לנפק הסברים ולהראות פעולות חיוביות לשיקום לבנון ולהחזיר את השלווה למדינה שמשטחה ארגונו פועל.

המלחמה השפיעה גם על איראן, מאחר והיא הסירה בינתיים מארסנל התגובות האיראניות את החיזבאללה, שנחשב לאחד הכלים החזקים שעמדו לרשות משטר האייתוללות לשימוש בעת מתקפה אמריקנית אפשרית.

במלחמה זו עמד הצבא הסורי אף הוא בפני מבחן - בזמן הלחימה קידמו הסורים כוחות בסדר גודל מאיים אל הגבול ברמת הגולן. פרשייה זו הוצנעה בכלי התקשורת, אך ניתן לומר כי ישראל וסוריה היו קרובות ביותר למצב מלחמה, עד שהסורים מצמצו ראשונים והסיגו את כוחותיהם. במקביל, היו אלו מצרים ומדינות ערב נוספות אשר ביקרו בפומבי את החיזבאללה והצהירו כי לא ישלחו חיילים להילחם בישראל.

נשיא איראן אחמדינג'אד - איבד זרוע אסטרטגית. צילום: בלוג הנשיא

המצב היום

במקביל לחקירת המלחמה ולשאר הספיחים הפוליטיים המתקשרים אליה, לישראל יש כמה משימות לעתיד הקרוב. המשימה הראשונה היא כמובן הבאת הכשירות הצה"לית לרמה מיטבית, בהתאם ללקחים שכבר עלו ממלחמת לבנון השנייה, בדמות חידוש מלאי תחמושת וציוד, כמו גם רכישת מערכות חדישות ליחידות השדה, דוגמת אלו המסוגלות לספק הגנה אקטיבית מול איומי נ"ט.

משימה שנייה המוטלת על ישראל היא בניית תוכנית אימונים לכוחות הלוחמים ולתומכי הלחימה של הצבא, בסדיר ובמילואים, להשבת כשירות מבצעית מלאה לצבא. במקביל, מוטל על הדרג הפיקודי הבכיר בצבא לערוך בחינה מחדש של התפיסה המערכתית, לשנות את המשקל הניתן לכל אחת מזרועות הצבא בהתאם לאיומים החדשים.

המשימה השלישית, הצפויה להתבצע במקביל לשתי המשימות הראשונות, תהיה ייצוב המערכת הפוליטית. מי שצריך ללכת הביתה, יש להראות לו את הדלת, אולם השעה דוחקת לשקם את מערכת קבלת ההחלטות המדינית והצבאית. לצורך כל, ראוי לנסות ולהקים ממשלה רחבה לזמן קצוב. בתום הייצוב הפוליטי והביטחוני, תחליט הכנסת האם יש צורך להקדים את הבחירות, להמשיך במתכונת חירום או בכל מתכונת אחרת.

אי הצלחתה של מדינת ישראל לעמוד בסטנדרטיים הנדרשים, כמו גם שורת המחדלים הארוכה (אשר נבעו, ברובם, מקונספציות שגויות), מחייבים כי ההנהגה בזמן המלחמה ובתקופה שקדמה לה, תשלמנה את המחיר הפוליטי.

ללא קשר לכך, חשוב לזכור כי ישראל לא הפסידה במלחמה האחרונה, ולנצל את כל השיעורים שקיבלנו בזמן האחרון בכדי להכין את ישראל לסיבוב הבא, שבוא יבוא.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---