בעוד העולם מכה על חטא ומציין 12 שנה לרצח העם ברואנדה, הוא מתעלם מזה המתרחש בדארפור. על פי מצב העניינים הנוכחי, נראה כי גם הפעם לא יטרח העולם להפסיק את מעשי הזוועה, אלא יסתפק בעריכת טקסי אזכרה.  

בשבוע שעבר, ב-7 באפריל ליתר דיוק, ציין העולם 12 שנה לפרוץ המאורעות ברואנדה, שהתגלו כרצח עם שם. הרקע לג'נוסייד הזה, שהותיר בין 800,000 למיליון הרוגים לאחר מאה ימים של אלימות, היה השנאה הבין-עדתית בין ההוטו, 85% מאוכלוסיית רואנדה והטוטסי, 15% מאוכלוסיית רואנדה, שנאה שמקורה עוד בתקופה הקולוניאלית תחת שלטון גרמניה ומאוחר יותר- בלגיה.

בשבועות שקדמו לתחילת מסע הדם האכזרי, מלא הרדיו הרואנדי באיומים ובקריאות של ממש לבני ההוטו לבצע את זממם בטוטסי. מאות אלפי מאצ'טות נקנו בידי ממשלת רואנדה וחולקו בין האנשים. הכתובת הייתה על הקיר אם כן, זמן מה בטרם החלו אירועי הדמים.

אולם, על אף שברואנדה שהו כוחות זרים, ביניהם כוחות של האו"ם וכן כוחות בלגיים, איש לא נחלץ לעזרתם של הטוטסי. יתרה מכך, הכוחות הזרים קיבלו הוראה לעזוב את רואנדה ובכך הפקירו את הטוטסי לאנחות. למזלם של שרידי הטוטסי, נחלצו אחיהם בבורונדי השכנה לעזרתם והביאו לסיומו של הטבח המסיבי, שמעטים נראו כמוהו בהיסטוריה האנושית.

בשל המהירות היחסית שבה בוצע רצח העם, טענו אומות העולם כי לא ידעו על המתרחש, אולם עדויות רבות מספור מוכיחות בודאי את ההפך.

(CDC :פליטים בדארפור - משוועים לעזרה (צילום

כולם יודעים

אולם גם אם תיתכן טענה מסוג זה בכל הקשור לרואנדה, הרי שבוודאי בעניין דארפור במערב סודן, הטענה לא מחזיקה מים. בשלוש השנים האחרונות מבוצע בסודן רצח עם של ממש המנוהל בידי שבטים מוסלמים דוברי ערבית כנגד שבטים אפריקניים.

הכנופיות הערביות הללו, המכונות ג'נג'אוויד, מקבלות את חימושן ואת הלגיטימציה שלהן ממשלת סודן ולמעשה קיים פה שילוב בין הרצון של ממשלת סודן לדכא את המיעוטים השונים במדינה שלדעתה מסכנים את השלטון, ובין רצונה של סודן להפוך לערבית ומוסלמית לגמרי.

הערכות מדברות על כך ששלוש מאות אלף בני אדם כבר נרצחו בידי המיליציות, וכי לפחות 2 מיליון בני אדם נסו מדארפור, רבים מהם מצאו עצמם בצ'אד, המנסה להילחם בתופעה מאחר והיא סבורה כי ממשלת סודן מנצלת את הכאוס בדארפור בכדי לאמן ולתחזק כנופיות של מורדים כנגד השלטון בצ'אד, המצויה בעצמה בתוך מלחמת אזרחים.

בחודש הבא צפויות בחירות לנשיאות צ'אד, וממשלת צ'אד סבורה כי הסודנים מנסים לטרפד את הבחירות. כרגע נמצאים בסודן כ-7,000 חיילים מהאיחוד האפריקני, ארגון הגג של מדינות אפריקה. חיילים אלה מנסים לסייע לפליטים, אולם מתקשים לפגוע במיליציות המטילות חיתתן על שאר האוכלוסייה שלא הגיעה למחנות הפליטים.

הכנופיות נוהגות לבצע פוגרומים בכל כפר ומקום יישוב אליו הן מגיעות ומלבד ההרג הרב, הן זורעות הרס, בוזזות את רכושם המועט של אנשי הפור (הקבוצה האתנית החיה באזור ומכאן גם שמו של האזור- ארצם של הפור), כמו גם של מיעוטים אחרים החיים בדארפור.

אף אחד לא מנסה לעזור

האיחוד האפריקני,שקיים את ישיבתו האחרונה בסודן עצמה, הוכיח כי יכולתו להתמודד עם המשבר מוגבלת, ולראיה- חוסר היכולת או חוסר הרצון של חברי האיחוד להחרים את סודן ולבטל את קיום הועידה האחרונה על אדמתה, על אף ההצלחה במניעת מינויו של נשיא סודן, אל באשיר, ליו"ר הזמני של האיחוד.

קופי ענאן, מי שלעולם ייזכר בחוסר יכולתו לעצור את הטבח ברואנדה- באותן שנים היה הוא אחראי על כוחות האו"ם בעולם- הגיש בקשות רבות לסיוע מצד המדינות העשירות, בעיקר בכל הנוגע למזון וציוד חירום.

אולם בעוד האו"ם והאיחוד האפריקני מוגבלים בכוחם ולא מסוגלים לסייע לעמי מערב סודן הנטבחים ללא רחם, ישנן מדינות בעלות יכולת להפסיק את האסון-המדובר כמובן בחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם, הגוף בעל השיניים באו"ם התלוי בהחלטות המעצמות הללו.

בעוד הן מוצאות זמן לדון ברצח חרירי, או בתוכנית הגרעין האיראנית, נושאים חשובים כשלעצמם, אין הן מצליחות להעביר אף לא החלטה אחת של ממש כנגד ממשלת סודן, המנסה להיתלות בתירוץ כי האירועים בדארפור אינם בשליטתה.

חזית מאוחדת של המעצמות שתביא לסנקציות כלכליות כנגד שכבת השלטון, או שתביא להתקפה אווירית בחרטום כנגד סמלי השלטון- ארמון הנשיאות למשל, תביא לשינוי ודאי במצב. חוסר הפעולה כנגד ממשלת סודן בולט לנוכח הפעולה הצבאית הנחושה של כוחות נאט"ו בראשות ארה"ב כנגד סרביה בשנות ה-90 בכדי למנוע ביצוע של גירוש המוני או פגיעה במוסלמים בקוסובו. במקרה הנוכחי העולם לא מנע גירושם של למעלה משני מיליון בני אדם מבתיהם וכמובן רצח של לפחות 300,000 בני אדם.

גם ישראל אינה חפה מאחריות

המדינה שקמה על זיכרון השואה ורבים מאזרחיה חוו רדיפות על רקע גזעי, טענה תמיד כי העולם "ידע ושתק" בכל הקשור לשואה וכי מדינת ישראל כמוה כתזכורת למעשים אלו. אך הנה, לא נשמע קולם של הישראלים בטרגדיה הנוכחית. אין אני טוען כי על ישראל לשלוח להק מטוסי F-15 דרומה ע"מ להפציץ את הסודנים, אולם הייתי מצפה משגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן הכריזמטי, שיוביל מהלך של הטלת סנקציות כנגד סודן.

חשיפת מאורעות מאה הימים ברואנדה הכניסו את העולם להלם וזעזוע בעקבות היקף מעשי הזוועה שהתרחשו בסוף המאה ה-20. בחלוף יותר מ-1,000 ימים בדארפור, מטפטפים אמנם דיווחים על המתרחש מפעם לפעם, אך צעדים ממשיים – אין.

לאף מדינה לא תעמוד הזכות בעתיד להתחמק ממתן תשובה באשר לשאלה- היכן הייתה עת בוצע רצח העם בסודן.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---