|
מצרים מודל 2006
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 17/01/2006, 18:15
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
קרוב לשלושים שנה לאחר ביקורו של אנואר סאדאת, נשיאה המנוח של מצרים בישראל, ושנות דור לאחר חתימת הסכם השלום, מצרים היא מדינה שעברה תהפוכות רבות במרוצת השנים, אשר חלקן עשויות להשפיע גם על יחסיה עם ישראל.
השינויים הרבים העוברים על המזרח התיכון בשנים האחרונות, השפיעו גם על מצרים, ובעודה מתקרבת לעידן חדש (בשל הקמפיין האמריקני במזה"ת ובשל השינויים הצפויים בהנהגתה), מוטל עליה להגדיר את מקומה במפת הפוליטיקה האזורית מחדש.
המצב הפוליטי
לאחר רצח סאדאת באוקטובר 1981 במהלך מצעד לציון הניצחון המצרי במלחמת אוקטובר (היא מלחמת יום הכיפורים), עלה לשלטון חוסני מובארק. תחת שלטונו, ידעה מצרים רפורמות פוליטיות מעטות בלבד ותפקיד הנשיא נותר כשהיה - כל יכול.
לפני כשנה, ביצעה מצרים שינוי היסטורי בחוקה כשמובארק אפשר לראשונה לאנשים אחרים להתמודד מולו על תפקיד הנשיאות. בבחירות שנערכו במהלך 2005, זכה מובארק ב-88% והמועמד הקרוב ביותר אליו זכה בקצת יותר מ-7%. אחוז ההצבעה הנמוך (23%), בצוותא עם פער הקולות העצום בו זכה מובארק, העידו כי תושבי מצרים לא השתכנעו באמיתות המהלך וברצונו של מובארק לצעוד לכיוון הדמוקרטיה. בבחירות לפרלמנט, מצד שני, התחזקה תנועת האחים המוסלמים השיגה קרוב ל-20% מהמושבים בפרלמנט והפכה לתנועת אופוזיציה רצינית, לראשונה בתולדות מצרים.
בעת האחרונה החל במצרים דיון פוליטי סביב זהות יורשו של מובארק (שאמור לכהן עד 2011 לפחות ויהיה בן 83). הדיון, שהחל כלחישות בחדרי-חדרים הופך אט-אט פומבי יותר ויותר ומספר מועמדים כבר צוינו במהלך השנים האחרונות כראויים לרשת את מובארק בבוא היום. מעל כולם, שניים מובילים בבטחה את בורסת השמות :
גמאל (ג'ימי) מובארק - בנו השני של מובארק (הבכור עלא, נחשד בעבר בשחיתויות רבות והוריד פרופיל בשנים האחרונות). גמאל הוא בן 42 ונחשב לכוכב עולה בפוליטיקה המצרית. אחת הטענות הבולטות כיום מצד האופוזיציה היא שהרפורמה הפוליטית שנעשתה והאפשרות להתמודד כנגד מובארק האב על תפקיד הנשיאות נעשתה בראש ובראשונה על מנת לסלול את הדרך לבנו לרשת אותו. בשנת 2002 קודם גמאל לתפקיד מזכ"ל ועדת המדיניות, התפקיד השלישי בחשיבותו במפלגת השלטון (לאחר אביו וסגנו). בשנת 2004 מונו רבים מחברי הקבינט מקרב חברי הועדה שגמאל עומד בראשה וביניהם ראש הממשלה החדש, אחמד נאזיף.
מובארק הבן מעורב באספקטים רבים בחיי היום יום המצריים - הוא בנקאי השקעות ואיש עסקים מצליח (המנצל את קשריו הפוליטיים לעשיית רווח) ומעורב גם בחיי הספורט המצריים. אין זה נדיר כיום במצרים לצפות בדיוקנו מתנוסס מכרזת חוצות גדולה כשהוא עומד ליד ספורטאי מצליח או לבדו. רבים מן המינויים הפוליטיים בשנים האחרונות נעשים בידיעת גמאל, כאשר עמדות פוליטיות מאויישות על ידי אנשים המקורבים אליו.
עומר סולימאן - ראש קהיליית המודיעין המצרית ואחד האנשים החזקים במצרים. מעמדו של סולימאן התחזק בשנים האחרונות מאחר והוא היה הנציג הרשמי בשיחות שהתנהלו בין ישראל ומצרים. הוא הצליח להביא להסכמי רגיעה ("תהדיה") שהביאו להפחתת הטרור כנגד ישראל וייצג את מצרים בשיחות התיאום הביטחוני סביב תוכנית הנסיגה מעזה, שיחות שהביאו לחיזוק הכוחות המצריים בסיני ולחיזוק מעמדה הפוליטי האזורי של מצרים כמתווכת. לזכותה של סולימאן עומדת עובדת היותו איש צבא - יתרון חשוב במדינה שכל מנהיגיה משנת 1952 היו קציני צבא בכירים, בניגוד למובארק הבן שבא מן הקהילה העסקית וחייב את כוחו לייחוסו המשפחתי.
הצבא המצרי עמוס בנשק אמריקני (צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
הצבא המצרי של שנת 2006
למרות ההתפארות המצרית ארוכת השנים בניצחון במלחמת אוקטובר, סיומה של המלחמה מצא את הצבא מפורר וחסר אמצעים - מחסור בטנקים ובמטוסים, וכן ציוד צבאי ישן הורידו את מעמדו של הצבא המצרי לשפל. אפילו בריה"מ התגייסה בעצלתיים לסייע בשיקומו, בניגוד מוחלט לתמיכה המסיבית שלה לאחר מלחמת ששת הימים. הסכמי השלום עם ישראל (ומאוחר יותר קריסת בריה"מ) פתחו בפני מצרים את האפשרות להקים צבא מודרני המתבסס על נשק אמריקני.
כיום, נחשב הצבא המצרי לשני או השלישי בעוצמתו באזור, אחרי ישראל ובעוצמה דומה לעוצמת הצבא הטורקי - חיל האוויר המצרי מורכב ממטוסי F-16 ומיג 29; השריון המצרי מבוסס על טנקי אברהמס אמריקניים, חיל הים המצרי הוא המוביל באזור וצבא הקבע המצרי מונה בין 450,000 לחצי מיליון חיילים. ברשות המצרים ישנם טילים מתקדמים לטווח בינוני וארוך וביכולתם לכסות את כל שטחה של ישראל.
כבר בשנות ה-60 ביצע הצבא המצרי שימוש בנשק כימי במהלך המלחמה בתימן, וידוע כי מצרים ניסתה לפתח גם נשק ביולוגי וגרעיני. בראש הצבא המצרי עומד כיום פילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי הוותיק, האוחז בתפקיד מאז 1991 ומכהן גם כשר ההגנה (כאן המקום לציין כי טנטאווי הוא אחד האנשים החזקים במצרים ומחליפו של מובארק יזדקק לתמיכתו, אלא אם יחליט מובארק להדיחו קודם).
התקפות הטרור והפגיעה בתיירות
מצרים נתונה כבר שנים להתקפות טרור מצד האחים המוסלמים. בסיני, שם בוצעו הפיגועים האחרונים כנגד יעדי תיירות, קמה תשתית חזקה של אל קעידה. ענף התיירות נפגע קשות בשל התקפות הטרור והסיוע האמריקני, בצוותא עם 5 מיליון הפועלים המצריים העובדים בחו"ל (בעיקר במדינות מייצרות הנפט), מהווים את המקור העיקרי למטבע זר.
הייצוא המצרי נשען על תעשיית הנפט, כאשר שליש מכוח העבודה במצרים עוסק בחקלאות. רמת החיים במצרים עדיין נמוכה, אך כלכלנים רבים סבורים כי הצלחה במאבק נגד הטרור תבטיח צמיחה כלכלית בשנים הקרובות, בעיקר הודות ליציבות המשטר.
מצרים היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי והשנייה באפריקה (לאחר ניגריה). גודלה האמיתי של האוכלוסייה נע בין 70 מיליון (המספר הרשמי) לבין 77 מיליון נפש (הערכות בינלאומיות שונות). היא נהנית מיוקרה רבה בעולם הערבי (שעומעמה בשל הסכם השלום עם ישראל), ולראייה, מזכ"ל הליגה הערבית הוא עמרו מוסא, לשעבר שר החוץ המצרי.
בחירת הציבור הפלשתיני בחמאס, מעידה כי הוא בחר לנקוט עמדה באופן סופי - הפלשתינים מעוניינים להתרחק מהמערב והם עושים זאת על רקע מעורבות גוברת והולכת של ארה"ב ואירופה במתרחש במזה"ת- באיראן ובסוריה, בעיראק וכמובן - בישראל.
השינויים הרבים העוברים על המזרח התיכון בשנים האחרונות, השפיעו גם על מצרים, ובעודה מתקרבת לעידן חדש (בשל הקמפיין האמריקני במזה"ת ובשל השינויים הצפויים בהנהגתה) מוטל עליה להגדיר את מקומה במפת הפוליטיקה האזורית מחדש. ההשפעה על ישראל, לטובה או לרעה, תהיה רבה.
| |
|
|
|
|
