העובדים מצדם אמרו כי יישארו בתוך המפעל ולא יאכלו עד שדרישותיהם ימולאו, תחת הסיסמה "שביתה עד המוות! שביתה עד התשלום!" השביתה הסתיימה לבסוף כשמושל המחוז הבטיח לעובדים בשם הממשלה למלא אחר דרישותיהם. העובדים יצאו ושמחו על ההישגים, אך הוציאו את זעמם על פקידי האיגוד ואמרו: "אנחנו לא בחרנו את הנציגים האלו, הממשלה כפתה אותם עלינו". שביתות והשתלטויות נוספות על מפעלים אירעו ברחבי המדינה על רקע תנאי שכר גרועים, הפרטות ומכירת מפעלים ציבוריים לחברות אירופאיות ואמריקאיות.