קציר הדמים של הימים האחרונים – עשרות ההרוגים בעזה, ההרוגים בלבנון, בהם חבר פרלמנט אנטי-סורי, ופיגוע במקדש שיעי בעיראק, מעניק לנו טעימה מהצפוי במזה"ת כל עוד ימשך הלחץ הבינ"ל על איראן וסוריה. כעת, נראה כי למערב נותרה רק אופציה צבאית, ומספר חודשים בכדי לממש אותה.  

ההסלמה האחרונה בעזה, שהביאה את הפלשתינים אל סיפה של מלחמת אזרחים כוללת, מציגה דוגמא נוספת לאופן שבו הפלשתינים הפכו לכלי שרת במאבק הבין-גושי, בדיוק כמו אחיהם בלבנון ובעיראק. במהלך אתמול, פרצו חמושים מהחמאס לבית החולים בעזה וירו באחד הפצועים. תומכת פת"ח שהייתה עדה למעשה, הכריזה כי התוקפים היו "שיעים". מבחינת הרחוב הפלשתיני החילוני, שרובו סוני, מיעוטו נוצרי ואין בו שיעים, הידיים ידי החמאס, אך הקול הוא קולו של משטר האייתוללות בטהרן.

בשנתיים האחרונות, מאז רצח ראפיק אל חרירי בלבנון ועלייתו של מחמוד אחמדינג'אד שלטון, נמצאות איראן וסוריה במגננה רבתי. שתי המדינות ציפו לכך עוד משנת 2002, אז סומנו השתיים כחברות ב"ציר הרשע" – הפלת משטר הטאליבן באפגניסטן, הפלת משטרו של סדאם חוסיין בעיראק ולהבדיל - "אילופו" של קדאפי בלוב, הצביעו על האיומים העומדים בפני האיראנים והסורים.

תשתיות הטרור שנבנתה בעיראק, בלבנון ובעזה, היו אמורות להבריח את הקואליציה בראשות האמריקנים מעיראק ובמקביל לפגוע בבת בריתה של ארה"ב במזה"ת – ישראל. מבחינת האיראנים והסורים, הייתה זו רק המטרה הראשונה. בטווח הארוך, לאחר הברחת האמריקנים, קיוו שתי המדינות לשקם את השליטה הסורית על לבנון, להפוך את עיראק למדינה בהנהגה שיעית-דתית ואת יש"ע, למעוז פונדמנטליסטי המתנגד לכל הסכם עם ישראל.

בתוך הטנגו הזה, הנערך בין האמריקנים ובני בריתם לבין האיראנים והסורים, נוטל כל פעם את ההובלה רקדן אחר. בשבועות האחרונים גובר הלחץ הבינלאומי- הן על הסורים בעניין הקמת בית הדין המיוחד לחקר הרציחות הפוליטיות, שאתמול נוסף להן חלל מספר 23 בדמותו של חבר הפרלמנט האנטי-סורי ווליד עידו, והן על האיראנים, שעומדים "לזכות" בהחרפה של הסנקציות נגדם, תולדה של הסכם שהושג בין מנהיגי המעצמות בועידת ה-G8.

המאבקים הפנימיים בלבנון ובעזה, המאיימים להתדרדר למצב השורר כיום בעיראק, הם מסר לאמריקנים ולבני בריתם באשר למה שעלול להתרחש במידה והלחץ יימשך. לפי שעה, הלחץ מדרבן את האמריקנים להחריף את האמצעים.

אחמדינג'אד - מהדק אחיזתו באזורנו. צילום: האתר הרשמי

מצרים

המדינה הערבית הגדולה ביותר מביטה על הנעשה בעזה בחשש ואולי אף בהיסטריה - מצרים כבר זמן רב אינה קובעת את הכללים בזירה הפלשתינית, ואפילו לא בעזה הגובלת עמה. בשנים האחרונות כשלו מאמצי התיווך המצריים בין הפלשתינים בין ישראל, כמו גם בין הפלשתינים לבין עצמם. בעבר נחשבה מצרים לידידה הגדולה ביותר של הפלשתינים, אך בשנים האחרונות מתבצע תהליך שבו הפלשתינים סבורים כי המדינה הערבית היחידה שמסייעת למאבק שלהם היא סוריה.

גם האינטרסים המצרים עברו שינוי דרמטי בשנים האחרונות - בעבר כוונו מאמצי התיווך שלהם בכדי להאדיר את שמה של מצרים, כמעצמה אזורית, כזו הפותרת את הבעיות מאחורי הקלעים. מאז עלייתו של החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית, והצלחתם של האחים המוסלמים בבחירות במצרים, מבינים המצרים כי יש יחס ישיר ומקביל להתקדמות הפוליטית של שתי התנועות האלה. כיבוש הרצועה על ידי החמאס אם כן, מחזקת את האופוזיציה האסלאמית במצרים, ומובארק, שכבר אינו פופולארי כבעבר, חש בזעזועים בכיסאו.

ירדן

המלך עבדאללה כבר העז לשים את הקלפים על השולחן ולומר כי ישנה מעורבות חיצונית בנעשה בעזה מתוך מטרה לגרום לזעזוע אזורי. לפי שעה, מתנחמים הירדנים מכך שהפת"ח הוא עדיין החזק בתוך ערי הגדה, ולכן המאבק הפנימי לא זולג לשם. נחמה נוספת מבחינת הירדנים היא כי ישראל שולטת בנעשה מבחינה ביטחונית ביהודה ושומרון והסיכוי להסלמה כמו זו שאנחנו רואים בעזה נמוכה יותר.

גם עבדאללה מתמודד עם אופוזיציה אסלאמית חזקה מאוד, וזה במדינה שבה הרוב פלשתיני. בתוך הממלכה הירדנית יש כבר נוכחות לא קטנה של אנשי אל קעידה וגורמי טרור אחרים, ובמצב שבו האיראנים והסורים יחושו כי עליהם ללחוץ על כל הכפתורים האפשריים, עשויה ירדן למצוא עצמה במערבולת ביטחונית כואבת ביותר, כזו שעשויה להביא גם למהפכה שלטונית של ממש.

לבנון

המאבק שבו החלה ממשלת לבנון לפני כמה שבועות, תהליך הקמת בית הדין הבינלאומי והמאבק המזוין בארגוני הטרור במחנות הפליטים, הוא מאבק שהלבנונים מבינים כי לא יוכלו לנצח בו ללא עזרה רצינית מבחוץ. רכבת אווירית של סיוע צבאי אמריקני כבר נחתה בארץ הארזים, והעברות כספים בוצעו מחשבונות בנקים סעודיים.

הלבנונים רוצים את תמיכת כל העולם הערבי כנגד ההתערבות הסורית בענייניהם הפרטים ורצח חבר הפרלמנט עידו אתמול, הוביל את סיניורה ואת סעד אל חרירי לפנות לליגה הערבית ולבקש ממנה דיון מיוחד בנושא זה.

סעודיה

מלחמת האזרחים המתפתחת בעזה היא מכה לא קלה ליוקרתה של סעודיה, שסברה כי הצליחה כבר להחליף את מצרים בתפקיד המעצמה הערבית החשובה. מאמצי התיווך הסעודים שהביאו לא מזמן להקמתה של ממשלת אחדות פלשתינית בין החמאס ובין הפת"ח, נכשלו באופן חרוץ במבחן הזמן. ככל שהדקות נוקפות והגופות נערמות, הסבירות כי הממלכה הסעודית תצליח לזמן את אבו-מאזן והנייה לשיחות שלום בריאד היא קלושה ביותר, לפחות כל עוד לא יוזמן לסבב השיחות האלה גם בכיר מהממשל האיראני.

גם המאמצים הסעודיים להרגיע את המצב בלבנון ובעיראק אינם נושאים פרי, על אף מיליארדי הדולרים שהשקיעו הסעודים בפרויקטים שונים בכדי להשיג את ההשפעה הפוליטית. המסר האיראני לסעודיה הוא ברור – אין לכם כל דרך להצליח בתיווך דיפלומטי ללא הסכמה מלאה מצדנו. הלחץ האמריקני על איראן נתפס בעיני האיראנים כלחץ אמריקני-סעודי, ומלבד האינטרס האיראני הברור להבעיר את המזה"ת, יש להם אינטרס נוסף לכרסם בכוחה של סעודיה באזור.

המלך עבדאללה - נאבק באיראנים. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

ארה"ב ואירופה

מעצמות המערב מתבוננות בנעשה בתקופה האחרונה ומבינות את המקור לבעיות מבחינתן. האמריקנים מעריכים כי רק פעולה קשה כנגד האיראנים והסורים תביא למפנה במצב במזה"ת. חלומם הרטוב הוא פגיעה קשה בתשתית הגרעין האיראנית באופן שתזעזע את המשטר בטהרן ובמקביל פגיעה קשה במשטרו של אסד, אולי באמצעות ישראל. זו הסיבה כמובן, שהאמריקנים זועמים על יוזמות השלום הישראליות מול סוריה, ובצד הלחץ שהם מפעילים על ישראל, זרם אנשי האופוזיציה הסורית הנתמכת על ידי וושינגטון ופריז המגיעים לישראל רק גובר.

לרעת האמריקנים פועל כעת הזמן - ככל שאנחנו מתקרבים אל חודשי הסתיו ונכנסים לשנת בחירות בארה"ב, הסיכויים שמתקפה בינ"ל תצא לפועל, פוחתים. לטובת האמריקנים פועלת העובדה כי בפריז ובברלין יושבים שני מנהיגים חזקים פוליטית ופרו-אמריקניים, התומכים בצעדים קשים כנגד איראן, בניגוד לקודמיהם בתפקיד.

ישראל

בירושלים מביטים בנעשה בעזה בחשש. ראש הממשלה כבר התבטא בנושא זה, והציע כי כוח בינלאומי חזק, מהסוג הנמצא כיום בדרום לבנון, ייכנס לעזה וייצב את הרצועה מבחינה ביטחונית. הצעה זו, כך נראה, היא לא יותר ממשאלת לב בכפוף לעובדה כי צבאות המערב החזקים – ארה"ב, בריטניה וצרפת, כבר מפוזרים בעשרות משימות צבאיות ברחבי העולם ויתקשו להפנות כוחות רציניים לפעולה שכזו, מה גם שמדובר במשימה שתגרור נפגעים רבים, ותהפוך את חיילי המערב לחשופים בגזרה נוספת להשפעת הטרור האיראני.

במערכת הצבאית יש התומכים בפעולה ישראלית בעזה, אך מוסיפים כי בכדי שפעולה כזו תהיה אפקטיבית, על הצבא יהיה להישאר זמן רב באזור, שהות שעלולה להגדיל דרמטית את היקף הנפגעים הישראלים. חמור מכך – ההערכה בצה"ל היא שכיבוש מוחלט של מוסדות החמאס, גם אם יוגבל לרצועת עזה ולא יגלוש ליהודה ושומרון, יעמיד את ישראל במצב בעייתי יותר מכפי שהייתה ערב המלחמה בלבנון בקיץ 2006, אז הצליח החיזבאללה הצליח לשתק את צפון המדינה. החמאס, אם יחליט להטיל למערכה את כל אמצעי נשק שלו, יוכל לשתק את כל מרכז הארץ.

ממשלת ישראל נכוותה לפני שנה, כשניסתה להביא לשינוי ביטחוני בעזה ובלבנון, בעקבות חטיפתם של שלושת החיילים. מבחינה אסטרטגית, מצבה של ישראל טוב יותר בגבול הצפון מאשר היה קודם לכן, אך מצבה בגזרת עזה הורע. המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד נמצאות במרחק של כחודשיים וראש הממשלה יודע שהוא לא ייצא מהן טוב, אם בכלל.

מכיוון שכך, אולמרט יתקשה ליטול יוזמה צבאית בסיטואציה הנוכחית. העובדה שבמשרד הביטחון עומד לשבת יו"ר העבודה הנבחר אהוד ברק, שבתחום הביטחוני נהנה מאמון רב יותר בציבור מאשר קודמו עמיר פרץ, צפויה להקל על פעולת הממשלה במקרה של התדרדרות ביטחונית, אך ספק אם תוביל לפעולה יזומה כלשהי.

פוטין ובוש - ימצאו פשרה? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

רוסיה וסין

לאיראן ולסוריה יש עדיין חברים במועצת הביטחון. מנהיגות הגוש הריכוזי מונעות מאינטרסים שונים, אך יכולות להוות מחסום קשה בדרך לפעולה בינלאומית כנגד שני המשטרים תומכי הטרור. הסינים רוצים לקבל ביטחונות באשר להמשך זרימת הנפט אליהם מהמפרץ הפרסי, ופעולה כנגד איראן עשויה לחבל בכך. רוסיה היא אגוז קשה יותר לפיצוח, ולו רק בשל העובדה כי היא אינה מתייחסת לנעשה במזה"ת במשקפיים כלכליות בלבד, והיא אינה תלויה בנפט האיראני או הערבי.

בועידת ה-G8, נתנה רוסיה לשאר המשתתפות להבין, כי תתמוך בהמשך הלחץ על איראן. ההסכמה לכך נובעת מהעובדה כי מבחינת הרוסים, איראן נוהגת מדי פעם באופן "סורר", ולשתיים יש מחלוקות כלכליות באשר לפרויקט בניית הכור בבושהר ולסירובה של איראן לקבל את הצעת הגישור הרוסית בדבר העשרת אורניום איראני ברוסיה. לאור התנגשויות אלו, הגיע פוטין למסקנה כי פעולה צבאית באיראן לא תפגע בהכרח באינטרסים רוסיים. למעשה, היא אפילו עשויה להציג בפני מוסקבה אפשרויות חדשות, כמו שיקומה של איראן לאחר ההתקפה, וזאת בסיטואציה שלאיראנים אין כל אמון במערב.

במסגרת המאבק הדו-גושי, הרוסים מעוניינים להשיג רווח דיפלומטי תמורת הסכמתם השקטה למתקפה שכזו. פשרה אמריקנית בזמן הקרוב באחד או יותר מהנושאים הבאים - המערכת האנטי-טילית באירופה, יציאת קוסובו לעצמאות, חבלי הארץ בגיאורגיה ובמולדובה, הביקורת כנגד רוסיה בנושא הדמוקרטיה ונושאים נוספים - עשויה להצביע על הסכמה רוסית מאחורי הקלעים לפגיעה באיראן, פעולה שתזכה אולי לגינוי רוסי וסיני, אך לא תחסם באמצעות וטו במועצת הביטחון.

השתלשלות האירועים הפוליטיים והביטחוניים במזה"ת בשנים האחרונות הושפעו מהמאבק הגוש הדמוקרטי במשטרים האיראנים והסוריים. המשך ההישגים האיראנים-סורים בלבנון, בעיראק, באפגניסטן ובשטחי הרשות הפלשתינית, הופכים את הפתרון האפשרי היחיד להשבת היציבות באזורנו – לצבאי בלבד. במידה ומעצמות המערב תיבחרנה שלא לנקוט באופציה זו – צפויה האחיזה האיראנית באזורנו להוסיף ולהתחזק.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---