|
השיעים והסונים בעיראק - על סף פיצוץ
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 23/02/2006, 21:25
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
למרות מאמצי האמריקנים, נראה כי הפיגועים המתמשכים ורשימת ההרוגים שלא נגמרת מעמידים את היריבות ארוכת השנים בין השיעים לסונים בפני פיצוץ.
היריבות בין השיעים והסונים בעיראק היא ארוכת שנים, עד כדי כך שניתן לאתר את שורשיה 1325 שנים אחורה- בקרב כרבלא (אוקטובר 680). - הימים ימי תחילת האיסלאם, מוחמד מייסדו מת כחמישים שנה לפני כן ואחריו כיהנו ארבעה חליפים בזה אחר זה.
מותו של האחרון מבין הארבעה, עלי אבן אבי טאליב, בן דודו של מוחמד שתומכיו היו לשיעים הראשונים, סימל את הפילוג הראשון בין הסונים לשיעים, סביב שאלת הירושה והנהגת המוסלמים.
תומכיו של עלי סברו כי בנו, חסן, הוא הראוי להחליפו ואילו שאר המוסלמים תמכו בשלטונו של מועאוויה, ראשון החליפים לבית אומייה, שושלת שליטים מוסלמים שפעלה בשנים 750-661 בהנהגת האומה האסלאמית ומושבם היה בדמשק. לאחר שחסן בנו של עלי ויתר על ההנהגה (עפ"י השיעים), ניסו השיעים להכתיר במקומו בן אחר של עלי, חוסיין.
באותן שנים, היו מרוכזים השיעים הראשונים בעיראק ולכן רוב המקומות הקדושים של האיסלאם השיעי נמצאים שם. בקרב כרבלא (ע"ש העיר שבה התרחש בעיראק, כמאה ק"מ דרום מערב לבגדד), נטבחו חוסיין ובני משפחתו בידי יזיד, בנו של מועאוויה, השליט לבית אומיה.
טבח ביום העשורא
מאז, מצוין בקרב השיעים יום מותו של חוסיין - על פי המסורת התרחש הקרב בעשירי לחודש מוחארם, הראשון מבין חודשי השנה המוסלמית, ביום שמכונה יום העשורא. כיום נהוגות תהלוכות אבל ואמירת קינות, כאשר במערב מוכרים בעיקר המחזות של השיעים המכים עצמם עד זוב דם, בשל רצונם להזדהות עם הכאב והייסורים שהיו מנת חלקו של חוסיין אבן עלי.
ב-2.3.2004, ביום העשורא, עת מאות אלפי עולי רגל הגיעו לעיר כרבלא, ביצע ארגון אל קעידה, באמצעות הזרוע המקומית שלו (וישנן גם הוכחות על מעורבות סורית), סדרת פיגועים במספר מקומות בעיראק (9 פיצוצים בכרבלא, 3 בבגדד, וכן מכונית תופת ומתאבדים שנתפסו לפני ביצוע פיגועים נוספים). מתקפת הטרור גבתה את חייהם של למעלה מ-200 בני אדם והותירה מאות רבות של פצועים.
סדרת פיגועים שכזו, במיוחד לאור הרגישות הדתית של יום העשורא, העלתה את רף החששות בעיראק מפני מלחמת אזרחים בין השיעים והסונים, מלחמה שעלולה להבעיר את המזרח התיכון כולו. למרות זאת, הסדר הושב על כנו ובשנים אח"כ המשיכו סוכני אל-קעידה לבצע פיגועים ביום זה, אך בסדר גודל קטן בהרבה.
ב-22.2.2006 נשמע רעש חזק בעיר סאמארה
העיר סאמארה ממוקמת כ-125 ק"מ צפונית לבגדד, הייתה לבירת האימפריה העבאסית בין השנים 892-836 במקום בגדד, שם בוצעה הפיכה צבאית באותן שנים. סאמארה מקודשת בעיקר לשיעים בשל העבודה כי האימאם ה-10 וה-11 קבורים שם, ובסאמארה מצוי גם מקדש לזכרו של האימאם הנעלם (ה-12 והאחרון בשושלת האימאמים שעל פי האמונה השיעית הוא המהדי- המשיח). בשל כך, המוני שיעים נוהגים לעלות לרגל לסאמארה.
קדושת המקומות האלה לא נעלמה מעיני קואליציית הטרור העולמית - הארגונים המרכיבים את אל-קעידה מעוניינים במלחמת אזרחים בעיראק, משיקולים רבים, ביניהם דחיפת האמריקנים מחוץ לעיראק והשלטת מדינת הלכה בעיראק כחלק מתוכנית כוללת להשליט האיסלאם בכל העולם.
ב-22.2 בוצע פיגוע במקדשים הממוקמים באזור הקברים של האימאמים.
המקדשים נחרבו כליל, אירוע טראומי מבחינת השיעים שגרר גל אלימות קשה- לפחות 130 הרוגים ביממה שחלפה מרגע הפיגוע, רובם ממוצא סוני.
שכנים אינטרסנטיים
איראן וסוריה, מדינות תומכות טרור ותיקות, מעוניינות אף הן להבעיר את עיראק ולהוציא את הצבא האמריקני משם. בכך, הם מקווים להשיג התעוררות דתית בכל העולם המוסלמי, התעוררות שבעיני האיראנים ונשיאם אחמדינג'אד תיצור כאוס שיביא עימו את הגאולה האסלאמית לכל העולם.
האיראנים אף מעוניינים בשלב הראשון, להפוך את עיראק למדינה שיעית (כבר כיום עיראק נשלטת בידי הרוב השיעי בפרלמנט, אולם ממשלתה עדיין נשענת על הכוח האמריקני במדינה). יציאת הצבא האמריקני מעיראק בפרט, ומהמזה"ת בכלל, תחליש את הלחץ האמריקני על מדינות אלה- איראן בשל סוגיית הגרעין, וסוריה בשל מעורבותה בשורה של חיסולים פוליטיים בלבנון ותמיכתה בטרור.
הפיגוע האחרון בסאמארה מביא להחרפה ביחסי השיעים והסונים בעיראק, וכבר נמסר מפי סוכנויות הידיעות כי עשרות סונים נרצחו ברחבי המדינה כתגובה לפיגוע. הן הסונים והן השיעים חמושים בנשק רב ובשל תחושת האיום עליהם (שכאמור מתודלקת בידי כוחות לא עיראקיים), לא יהססו לעשות בו שימוש.
בצפון המדינה, עוקבים גם הכורדים בדריכות בהתפתחויות.
מאז תום מלחמת המפרץ הראשונה (1991), וביתר שאת לאחר המלחמה השנייה (2003), נהנים הכורדים מאוטונומיה מלאה בשטחם - הצבא העיראקי לא נוהג להיכנס לשטח, הם מנהלים מסחר בינלאומי עם כמה וכמה מדינות ותרבותם, שדוכאה במשך מאות שנים, פורחת
בנוסף, יש לכורדים ייצוג נכבד בפרלמנט העיראקי- המפלגה הכורדית היא השנייה בגודלה, והם מודעים לעובדה כי למלחמת אזרחים בעיראק תהיה השלכה מיידית, חיובית (הזמנות לנצל את התפוררות הביטחון במדינה להכרזת עצמאות) או שלילית (גרירתם של הכורדים לתוך מערבולת המלחמה).
הנשיא בוש מוקף באזרחים עיראקים שהצביעו לראשונה - עוד ארוכה הדרך לייצוב השלטון(צילום: מחלקת המדינה האמריקנית)
איראן וסוריה ממתינות להחלטה בעניינן במועצת הביטחון
הדיון בנושא האיראני עשוי לכלול סנקציות כלכליות קשות, ואולי אף צבאיות, ועל אף שאיראן מגובה על ידי הסינים במועצת הביטחון (להם יש זכות וטו), הם מודעים לקיומו של צבא אמריקני מצויד היטב סמוך לגבולם.
המצב הסורי עדין עוד יותר - סוריה היא לא מעצמת נפט כמו איראן, ולמדינה הענייה והמושחתת הזו יש צבא מפורר בשל מחסור בחלקי חילוף ובציוד חדש.
בעניין הסורי כבר קיימת החלטה 1559 הקוראת להסגת כל הכוחות הזרים מהמדינה, כמו גם פירוק המיליציות מנשקן (וה"קורבנות" הראשונים להחלטה זו יהיו החיזבאללה והארגונים הפלשתיניים, בני בריתם של הסורים, שיידרשו להתפרק מנשקם). החלטה נוספת, הנוגעת למעורבותה של סוריה ברצח חרירי, רוה"מ הלבנוני, עשויה לגרור סנקציות כלכליות קשות.
איראן וסוריה נמצאות תחת מתקפה דמוקרטית מערבית- ארה"ב וצרפת מממנות כוחות דמוקרטיים בתוך סוריה, וארה"ב אף פועלת בעניין זה עם האופוזיציה הסורית הגולה, כאשר גם האופוזיציה האיראנית לא מקופחת.
בשל כך, פועלים המשטרים בדמשק ובטהרן, ביתר שאת, בצוותא עם בת בריתן אל-קעידה, על מנת להבעיר את האזור.
נראה כי מבחינת האינטרס האיראני-סורי, מלחמה שכזו תהיה דרך הפעולה הטובה ביותר כרגע - מלחמת אזרחים בעיראק אם תתלקח, תהיה בעלת השפעה הרסנית כל כך גדולה, עד כי מלחמת האזרחים בלבנון בשנות ה-70 וה-80 תיראה כמו סכסוך שכנים לידה.
כך או כך, גם אם יצליחו כוחות הביטחון בעיראק לעצור את הזעם הנוכחי, זרעי הפורענות שנשתלו לפני מאות שנים, עומדים לנבוט.
| |
|
|
|
|
