|
ניצחון האיסלאם
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 10/11/2006, 16:01
הקוסם
|
|
 |
|
|
מהן ההשלכות של נצחון הדמוקרטים בקונגרס האמריקני, על המצב הביטחוני והפוליטי במזרח התיכון? הגולש "הקוסם", סוקר את המצב הביטחוני והפוליטי באזור, ומזהיר מפני תחושת הניצחון בקרב האסלאמיסטים.
תוצאות בחירות אמצע הכהונה האמריקניות, בהן זכו הדמוקרטים לרוב מוחלט בבית-הנבחרים, בקרב מושלי המדינות ובסנאט, היו ידועות מראש. התפוררות האמון בממשל בוש החלה מזמן - טענות קשות הועלו כנגד שר הביטחון האמריקני דונלד רמספלד, בין היתר על ידי ביטאון ה"Army times”, עיתון הנכתב על ידי יוצאי צבא אמריקנים, שדרש מרמספלד, במכתב מערכת, התפטרות מיידית, ואמנם שאינו בבחינת מרד, הוא מייצג את הלך הרוחות בקרב החיילים והקצינים האמריקנים.
בעיני אזרחי ארה"ב, בוש נכשל במאמצו לרסן את הטרור העולמי - ההסתבכות בעיראק, שם כמות ההרוגים האמריקנים גדלה מדי חודש, וכן בחוסר היכולת להשיג ניצחון באפגניסטאן, שם השתלט מחדש הטאליבן על שטחים נרחבים במדינה. באופן כללי, עייפות אמריקנית מהעיסוק במזרח התיכון ובצרותיו, הובילה את הדמוקרטים, בבחירות שבמרכזן עמדה המלחמה בעיראק, לניצחון סוחף וידוע מראש. בראש ההבטחות הייתה כמובן ההבטחה לפעול לנסיגה מהירה מעיראק ומהמזה"ת, ומקסמי שווא נוספים אשר יובילו, לטענת הדמוקרטים, לייצוב האיזור, ואם לא זה, אז לפחות לצימצום כמות ההרוגים.
ההשפעה שאנו עתידים לראות על המערכה בעיראק ובטרור העולמי לא תאחר לבוא, שינוי הגישה החל בהתפטרות רמספלד ומינויו של רוברט גייטס לתפקיד מזכיר ההגנה. מינוי זה נעשה כדי לצמצם פערים עם הדמוקרטים בנושאי חוץ וביטחון, שכן בוש עתיד לבלות את שתי שנותיו האחרונות בתפקיד הנשיא כשהוא פועל מול סנאט וקונגרס בעלי רוב דמוקרטי, סיוט לכל נשיא. אם בוש אינו מעוניין להטיל את אמריקה אל שיתוק כללי עד לבחירות 2008, עליו ללכת לקראת הדמוקרטים בנושאים רבים, בעיקר בנושאי המלחמה בעיראק, הגישה אל ישראל וקונספציית "ציר הרשע" של ממשל בוש.
שינוי אסטרטגי בעיראק
בתפיסת הדמוקרטים יש לעזוב את עיראק בהקדם המיידי. על כן, נראה שינוי תפיסתי באסטרטגיית הפעולה של הכוחות האמריקנים בעיראק, בעיקר צימצום עד הפסקת הפעילות היזומה מחוץ לאיזורים הנוחים לשליטה, בדומה לדוגמת לבנון 2000. אז עלה אהוד ברק לשלטון והורה לצה"ל להסתגר במוצביו בדרום לבנון ולהפסיק לצאת החוצה למארבים כהכנה לנסיגה, מה שבפועל גרר עלייה במספר ההרוגים הישראלים.
במקביל, נראה הזרמת כוחות אלה לבגדד, על מנת לחזק את השלטון המרכזי ולזרז את בניית כוח השיטור העצמאי שלו, כך שהאמריקאים יוכלו לזרז את פינוי כוחותיהם מעיראק, או כפי שניתן לצטט את דבריה האופטימיים של חברת הקונגרס הדמוקרטית תאמי דאקוורט', המייצגים את הדעה הרווחת במפלגה הדמוקרטית : "אם ניתן לאמן שני שוטרים עיראקים לכוון תנועה בצומת בכירכוך, אז ניתן להחזיר שני חיילים אמריקאים הביתה".
המציאות היא, מה לעשות, קצת רחוקה מכך. השוטרים והחיילים העיראקיים הם לא פתרון קסם, רובם מגיעים מקרב העדה השיעית והכורדית, שעוד לא הכריזו מרד על השלטון, ומקבלים פקודות מהממשל רק כל עוד הן אינן נוגדות את הפקודות של ראשי העדה. גם מתוך אלה, רובם מגיעים רק בשביל המשכורת, כאשר נפקדות, סירוב פקודה המוני, עריקה, ואף מעשי נקם בעדות יריבות בעת לבישת מדים הם תופעות שכיחות, וזה בלי להזכיר את רמת החיילות הירודה ביותר בהשוואה לחיילים האמריקנים המקצועיים. האמריקנים אינם יכולים לסמוך עדיין על כוחות עיראקיים מקומיים שיילחמו בטרור היכן שהאמריקנים ייסוגו, ואם הם מתכוננים לאמן חיילים עיראקים בצורה בסיסית, רק כדי לסמן עוד "וי" בטבלת הסד"כ ולהחזיר עוד שני חיילים אמריקאים הביתה, זה פשוט לא יעבוד.
אם האסטרטגיה האמריקאית בעיראק אכן תשתנה לאסטרטגיה אליה דוחפת המפלגה הדמוקרטית, מספר ההרוגים האמריקאים אמנם יצטמצם בטווח הקרוב, אך את הוואקום שישאירו האמריקנים באזורים הסוניים עקובי הדם והקרבות מהם ייסוגו, לא תוכל למלא הממשלה, שכן השפעתה באזורים הסונים מועטה ביותר. במקום האמריקנים תשתלט על האיזור אל קעאידה ומליציות סוניות המסונפות אליה, שחבריהן כבר מתחילים לחזור אל הערים שנכבשו וטוהרו, העיקריות שבהן - פאלוג'ה, תיכרית ורמאדי. משם יוכלו המחבלים לפעול באין מפריע כנגד הכוחות האמריקנים. כמובן שאין צורך להזכיר שמלחמת האזרחים תחריף בכל מקום אותו יעזבו האמריקנים.
האם המדיניות האמריקנית בעיראק תשתנה? צילום: משרד ההגנה
שינוי ביחס אל ישראל
תפישתו המיוחדת של בוש בנוגע לישראל, היא מהידידותיות ביותר שאי פעם הייתה למנהיג עולמי כלפי ישראל. בוש איפשר לישראל מרחב פעולה בלתי מוגבל נגד הטרור, אריאל שרון הצליח לבנות עימו קשר מיוחד וחם ולשכנע אותו לא לדחוק בישראל בנוגע לוויתורים טריטוריאליים ובנוגע לפעולותיה נגד הטרור הפלסטיני.
לאחר הבחירות לרשות הפלסטינית בינואר 2006 בהן זכה החמאס, הממשל האמריקאי פעל בתקיפות ליישום החרם הנוקשה על הרשות, ועמד בלחץ אירופאי רב, שדחק בו לנרמל יחסים עם הרשות החמאסית, "להכיר בבחירתו הדמוקרטית של העם הפלסטיני" ולחדש את התרומות לרשות. תחת מנהיגותו, חסמה אמריקה הצעות רבות שפגעו באינטרסים הישראליים, ומלבד זאת, בוש פעל רבות לשפר את היחס האירופאי כלפי ישראל, שהידרדר לשפל חסר תקדים במהלך האירועים של 2000-2005.
אמריקה תחת בוש, כפי שהזכרתי, מעולם לא דחקה בישראל לבצע וויתורים טריטוריאליים, ומעולם לא "גררה" את ישראל לוועדות בינלאומיות שתכליתן להביא לנסיגות ישראליות. הגורם המעצב בתפישתו של בוש בנושא זה היה בעיקר היחס האישי והקרוב שהיה לו עם רוה"מ לשעבר שרון, שהצליח לשכנע אותו, בעזרת הוכחות ובעזרת הסברים רבים, שוויתורים טריטוריאליים נרחבים מול רשות פלסטינית טרוריסטית או חלשה, מסכנים את ביטחון ישראל. ויותר מכך, אינם טובים לאינטרסים האמריקנים.
שני האירועים שהשפיעו במידה הניכרת ביותר על בוש הייתה תפיסת אוניית הנשק קארין A בינואר 2002, שקשרה בין הרשות והטרור, והמסמכים שנתפסו במהלך מבצע חומת מגן מאוחר יותר, שהוכיחו סופית לעולם שהרשות היא הכוח המניע מאחורי הטרור.
הדמוקרטים לעומת זאת, רואים בפתרון הסיכסוך הפלסטיני-ישראלי צעד ראשון והכרחי בדרך לפתרון הסיכסוך הערבי-ישראלי והרגעת המזרח התיכון בכלל, לכן יש לצפות, שעם שינוי מדיניות החוץ האמריקנית כלפי העמדה הדמוקרטית, יבואו הלחצים על ישראל לחדש את השיחות עם הפלסטינים, בין אם זה יהיה עם הרשות החמאסית שמסרבת להכיר בקיום ישראל מתוך מניעים דתיים, ובין אם זה יהיה עם מחמוד עבאס, שהשפעתו אינה משתרעת מעבר לכביש הגישה למוקטעה ברמאללה.
הממשל האמריקאי גם אינו דוחק לוויתורים ישראלים בגולן, ואף עוצר מבעד הממשלה הישראלית מלעשות כן. הסיבה לכך היא מכיוון שסוריה סומנה כחלק מ"ציר הרשע", ועל כן ארה"ב מבקשת לשמור אותה בבידוד, ועל כך בנושא הבא.
שרון, היחס החם והעובדות המשכנעות עיצבו את מדיניות בוש כלפי ישראל
שינוי בקונספציית "ציר הרשע"
מאז הפיגועים במגדלי התאומים ב-11.9.2001, נקבעת המדיניות האמריקנית על פי המונח אותו טבע בוש : "ציר הרשע", המגדיר מדינות תומכות טרור. ציר הרשע הנוכחי מורכב מסוריה, איראן, הרשות הפלסטינית וצפון קוריאה. להיות חלק בציר הרשע משמעו נידוי מוחלט של ארה"ב והפעלת כל לחץ אפשרי שמעצמת על כמו ארה"ב יכולה להפעיל.
חלפו להם הימים בהם שר החוץ הנרי קיסינג'ר היה מקפץ בין בירות ערב ומחתים שליטים של משטרים אפלים על עיסקאות מאחורי הקלעים. מדינה שהיא בציר הרשע לא תהיה בכל מגע עם ארה"ב. אמנם יש בכך חסרון, אך גם יתרון - חזית אחידה מול מדינות תומכות טרור היא נחוצה בהחלט כדי להפעיל לחץ ולהשיג תוצאות, בטווח הארוך.
המדיניות הזאת גררה יחס נוקשה ותקיף כלפי סוריה המבודדת, והובילה להישגים, כמו החלטה 1559, שגרמה להסגת סוריה מלבנון, אך גם גרמה לטעויות שנבעו מהיחס הבלתי מתפשר, כמו השגיאה שבפלישה לעיראק ב-2003 מתוך מחשבה כי עיראק מפתחת כלי נשק להשמדה המונית. אך עם זאת, המדיניות התקיפה לא נשאה פרי במקומות בהן לא היה שיתוף פעולה עם אירופה, ניתן לראות זאת בבירור במקרה איראן, שם לא עוזרת הגישה התקיפה של ארה"ב, שכן כל עוד אירופה מתנהגת בפייסנות, איראן לא נפגעת ולא שוקלת שינוי כיוון.
לדעת הדמוקרטים, השיטה הזאת אינה מוצלחת, בכוונתם להסיר את המצור חלקית מעל מדינות "ציר הרשע" ולפתוח איתם בשיחות ישירות, כמובן שלא תהיה ביכולתם להפוך ב-180 מעלות את המדיניות האמריקנית מזה חמש שנים בתוך זמן מועט, בעיקר כל עוד בוש יהיה נשיא, אך לשם הם יכוונו ואת זה הם ינסו לשנות. לדעתם, שיחות ישירות עם איראן, סוריה וצפון קוריאה יובילו לתוצאות רצויות יותר, בהשוואה לתוצאות שהניבה המדיניות האמריקאית עד כה. זה כמובן, אומר שישראל תיאלץ לבצע וויתורים כדי לרצות את אותן מדינות, על פי הדרישות האמריקאיות, כמו למשל, נסיגה מהגולן.
פיגועי התאומים, הולידו את קונספצית "ציר הרשע". צילום: ממשלתי
מבחינת הטרוריסטים ותומכיהם, תוצאות הבחירות הן הניצחון המושלם. הם הצליחו להתיש את העם האמריקני וגרמו לו לוותר ולהתקפל. זוהי ההוכחה הניצחת, מבחינתם, לתיאורית קורי העכביש של המוסלמים הקיצוניים על המערב. אם המדיניות הדמוקרטית תמומש וארה"ב תיסוג מעיראק ומאפגניסטאן, תתרחק מישראל, ובכלל, תתנתק מהמזרח התיכון, יהיה זה הניצחון הגדול ביותר לאיסלאם מאז 1989, אז הביסו המוג'הידאן את האימפריה הסובייטית באפגניסטאן, וסימנו את סופה.
ההשפעות על האיזור, אם דבר כזה יקרה, יהיו הרסניות. המשטרים המתונים במצרים, ירדן, סעודיה, תורכיה וגם במשטרים מרוחקים יותר, כמו בדמוקרטיה השברירית של אינדונזיה או במשטרים החילוניים היציבים של מרוקו וטוניס, אלה יעמדו בפני סכנה ממשית של קריסה מצד תומכים נלהבים במוג'הדין. אלה היו רוצים לראות את ארצם לוקחת חלק גם היא במאבק נגד הצלבנים והציונים, עקב הניצחון המסחרר שהצליחו להשיג, ועל ישראל תיסגר אט-אט טבעת החנק של האיסלאם הקיצוני.
| |
|
|
|
|
