ירדן מוקפת במעצמות אזוריות ובגופים אויבים הרואים בה יעד נוח להתקפות. לאורך שנות קיומה של הממלכה נאלצו העומדים בראשה, בעיקר המלך חוסיין ויורשו עבדאללה, לתמרן בין המדינות השונות בכדי לשרוד.  

אחת הבעיות המרכזיות של ממלכת ירדן, היא הגיאוגרפיה. ליתר דיוק- מיקומה של הממלכה. בבעיה כה רצינית עד כי השפעתה על הפוליטיקה הבינלאומית שלה- רבה.

במערב - ישראל והגדה

האיום העיקרי מגבולה המערבי של ירדן הייתה בעבר ישראל, אך שינוי בתפיסה זו חל בזמן אירועי ספטמבר 1970, עת נחלצה ישראל להגנת השלטון המונרכי בירדן מפני פלישה סורית אפשרית. היחסים המיוחדים בין ישראל לירדן ידעו שנים ארוכות של קשרים חשאיים. הסכם השלום ב-1994 היווה אקט פורמאלי שסגר את המעגל.

בשנת 1970, הגיעה לשיא כוחה "מדינת אש"ף" שפעלה בתוך ירדן, בעיקר בקרב מחנות הפליטים הפלשתיניים. באותם ימים, היו אלפי מחבלים (וייתכן ואף עשרות אלפי מחבלים) נתונים למרותם של ארגוני הטרור ובראשם אש"ף בפיקודו של יאסר עראפת.

ירדן, שחששה מהפיכה פלשתינית במדינתה, ביצעה טבח בקרב הפלשתינים והרגה כעשרת אלפים מהם, בעוד רבבות פלשתינים נסו צפונה לכיוון סוריה ולבנון. סוריה בתגובה, קידמה את צבאה לעבר הגבול הירדני מתוך מחשבה שכך תוכל להגשים את חזון "סוריה הגדולה", אך גיוס מילואים ישראלי העביר מסר כי ישראל לא תהסס להיחלץ לטובת ירדן, וכך נסוגו הסורים לאחור.

האיום מצד הפלשתינים מעולם לא שכך, ועתה נוספו לו משקעים ויצרי נקם. נישואיו של המלך הנוכחי עבדאללה לראניה, יפהפייה פלשתינית ועתה מלכת ירדן, היה צעד של פיוס בין הירדנים לפלשתינים, אולם הפלשתינים טרם זנחו את חזונם להשליט שלטון משתי גדות הירדן.

בימים האחרונים התגלו מצבורי נשק רבים בירדן המיוחסים לחמאס, ארגון שנחשד בתכנון לבצע פיגועים בירדן.

בצפון - סוריה

צפונית לירדן שוכנת לה סוריה, מדינה תומכת טרור שבמשך שנים החזיקה צבא מאומן ומצויד, ומנהיגיה ובראשם חאפז אל אסד, לטשו עיניהם לאיחוד סוריה וירדן תחת דגל אחד.

האיבה בין הירדנים והסורים נמשכת גם היום מאחר והסורים רואים בירדן חיית מחמד אמריקנית ואילו הירדנים מצידם סבורים כי הסורים חותרים ללא הפסקה תחת שלטון המלך. אין זה נדיר לראות עיתונים ירדנים וסוריים מחליפים מהלומות מילוליות.

ניסיון הכיבוש הסורי בשנת 1970 היווה נקודת משבר אולם לאחריה נזהרו הסורים מלאיים באופן ישיר על הממלכה לאחר שהבינו כי ישראל תמנע ניסיונות שכאלה.

במזרח - עיראק

יחסי ירדן ועיראק הם בעלי היסטוריה מיוחדת שידעה עליות ומורדות. בשתי המדינות שלטו שושלות האשמיות ומלכי עיראק וירדן חלקו גנים משפחתיים. נפילת המשטר המלוכני בעיראק בסוף שנות ה-50 ועליית שלטון הבעת' המהפכני היוו איום על המשך שלטונו של המלך חוסיין בירדן.

תמיכתה של ירדן בעיראק של סדאם חוסיין לאורך השנים, גם כאשר בת בריתה האמריקנית לחמה בו, היוותה דוגמא טובה לחששו של המלך הירדני מפני פלישה של הצבא האדיר שהיה בשיאו בן מיליון חיילים, רובם בוגרי המלחמה בת 8 השנים עם איראן.

גם לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, עת נחלש כוחו הצבאי של סדאם, הייתה ירדן למדינה היחידה שסחרה באופן רשמי עם עיראק. אומנם מצב זה השתלם כלכלית לירדנים שנהנו מנפט זול ושיווקו סחורות עיראקיות דרך נמל עקבה, אך איום הפלישה המשיך לרחף מעל ראשם של הירדנים.

מאז קריסת שלטונו של סדאם חוסיין, נמצאת ירדן תחת איום חדש מכיוון מזרח- אל קעידה, או ליתר דיוק ארגונו של אבו מוסעב אל-זרקוואי - בנובמבר 2005 בוצע פיגוע בידי ארגונו של זרקאווי בזמן חתונה שנערכה ברבת עמון. שישים בני אדם נהרגו ורבים אחרים נפצעו, במה שהיווה המחשה מצמררת לסכנה הנשקפת לירדן מכיוון ארגוני הטרור האסלאמיים.

ארגונו של זרקאווי ניסה במהלך השנים האחרונות לעשות שימוש בירדן כבסיס להוצאת פיגועים גם נגד ישראל. בפעם הקודמת שתשתית טרור השתמשה בירדן למטרה זו, זה הסתיים באירועי ספטמבר 1970 הזכורים בקרב הפלשתינים כאירועי "ספטמבר השחור".

בדרום - סעודיה

הגבול הארוך ביותר של ירדן הוא הגבול הסעודי הנמתח לאורך של 744 ק"מ, (כפול באורכו מהגבול הסורי בן 375 הק"מ). יחסי ירדן וסעודיה מבוססים על העובדה כי הן מבין הממלכות האחרונות שנותרו באזור, ושתי משפחות המלוכה קשורות ביניהן בקשרים משפחתיים.

הסעודים סייעו במהלך השנים באמצעות העברת כספים לירדן, אך בד בבד מימנו ארגוני טרור ובעיקר ארגונים פלשתיניים- בסעודיה קיימת תשתית חזקה של אל קעידה, שעודנה מסוכנת למרות רדיפתה ע"י השלטונות.

איום מתגבר

האיום על שלומה של ירדן מחמיר בחודשים האחרונים - מלחמת האזרחים בעיראק כבר גולשת לתוך שטחה של ירדן - ע"פ ההערכות שוהים כבר היום כ-600,000 פליטים עיראקיים בממלכה בת 6 מיליון התושבים. פליטים אלו מורכבים ממיעוטים כדוגמת הנוצרים, הסונים וכן מקרב הרוב השיעי, העשויים לערער את יציבות שלטונה של ירדן אם לא יימצא להם פתרון בעתיד.

הארגונים הלוחמים בעיראק דוגמת ארגונו של זרקאווי, כבר הקימו מספר תאי טרור ברחבי הממלכה וביצעו פיגועים כמו הפיגוע ברבת עמון וירי הרקטה מעקבה לאילת. עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית והעובדה כי ארגון האחים המוסלמים, ארגון האב של החמאס, הוא הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט הירדני, בוודאי לא מוסיפה בריאות למי שאמון על הביטחון בממלכה.

סוריה, הנמצאת כיום תחת מתקפה דיפלומטית קשה שכבר הביאה לנסיגה כמעט מוחלטת מלבנון והעמידה אותה בפני איום בסנקציות, מעודדת טרור בכל רחבי המזה"ת- מהסיוע לקבוצות בעיראק, דרך שליחת הג'יאהד האסלאמי לבצע פיגועים בישראל (דוגמת הפיגוע האחרון בתחנה המרכזית הישנה בת"א), ועד לעזרה לארגונים המנסים לחדור לתוך שטחה של ירדן.

ארה"ב וישראל, המנסות להדוף את גלי הטרור האלה, המותירים אותן פצועות בעצמן, מביטות בחשש ואמירות כמו של האלוף נווה באשר להמשך קיומה של הממלכה מוכרות היטב.

השתלטות על ירדן תאפשר בסיס נוח לתקוף את ישראל הגובלת עמה, ומאחר וירדן נתפסת כחלשה יחסית, דבר הדומה במזה"ת לזברה פצועה המושכת אליה להקת אריות, עשויות ההתקפות הללו רק להחמיר עם הזמן.

בפעם שעברה זה הסתיים בחיסולם של רבבת פלשתינים ובגירוש המוני. הפעם, עשויה להיות ידה של הממלכה ההאשמית על התחתונה.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---