בחודש אוקטובר ובתחילת נובמבר 2005 התרחשו ברחובות צרפת מהומות של מהגרים (בעיקר מצפון אפריקה). המהומות ארכו כשלושה שבועות, במהלכם נשרפו אלפי מכוניות במחאה על מצבם ואפלייתם של המהגרים במדינה. בתחילת אוקטובר, ערכה אוניברסיטת מרילנד סקר בקרב ערביי המזרח התיכון, בו נתבקשו הנסקרים לחוות דעתם לגבי מי ממדינות העולם מהווה את המודל האידיאלי למשטר חופשי. למרות המהומות בצרפת, 45% מהמשתתפים בסקר קבעו כי מודל החופש הצרפתי הוא האידיאלי ביותר.  

המהומות, אשר החלו על רקע שריפתם למוות של שני ערבים-צרפתים אשר התחבאו בארון חשמל בעת מנוסה מהמשטרה, סחפו אחריהם אלפי מתפרעים בצרפת (ועוד מספרים קטנים יותר בבלגיה). במהלך המהומות נפגעו עשרות שוטרים ואזרחים, מה שהוביל את הממשלה הצרפתית לכפות עוצר לילי באזורים המועדים, תוך שהיא מסתמכת על חוקים מתקופת השלטון באלג'יריה. העוצר הלילי והאיום במעצרים ארוכים הוביל לדעיכתן של המהומות בתוך כשבוע.

בחודש אוקטובר האחרון, ערכה אוניברסיטת מרילנד סקר בקרב ערביי המזרח התיכון, בו נתבקשו הנסקרים לחוות דעתם לגבי מי ממדינות העולם מהווה את המודל האידיאלי למשטר חופשי. הסקר כלל כ-3,600 נשאלים ממצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן, לבנון ומרוקו. למרות שהסקר נערך על רקע המהומות בצרפת, 45% מהמשתתפים בסקר קבעו כי מודל החופש הצרפתי הוא האידיאלי ביותר, רבה לפני גרמניה, בריטניה, שבדיה וארה"ב, אשר זכתה ל-14% בלבד.

זאת ועוד, באותו סקר ענו 21% מהנשאלים כי היו מעדיפים לראות את צרפת כמעצמת העל היחידה בעולם, כשאחריה מדורגות סין וארה"ב. עוד באותו סקר, 70% מהנשאלים השיבו כי ישראל היא המדינה המסוכנת ביותר לערבים ו-63% טענו כי ארה"ב היא זו המסוכנת ביותר. תוצאת הסקר מפתיעה במיוחד לא רק לאור העובדה כי הוא נערך בזמן המהומות, אלא גם מכיוון שהנשאלים בסקר, בעיקר אלו מסעודיה ומאיחוד האמירויות, הזדעזעו רק לפני כשנתיים עם חיקוקו של חוק בצרפת האוסר לבישת רעלות בבתי הספר במדינה.

ייתכן כי ניתן להסביר את התוצאות לאור הנתונים המראים כי כבר כיום אוכלוסיית המוסלמים בצרפת (המורכבת בעיקר מערבים), מונה כעשרה אחוזים מאזרחי המדינה ולאור מדיניות ההגירה הליברלית הצרפתית, עמדתה הפרו-ערבית וקשריה ההדוקים של צרפת עם המשטרים הערביים. דוגמאות וחיזוקים למדיניותה של הפרו-ערבית של צרפת אינן חסרות ואינן דורשות זיכרון יוצא דופן – רק בשנים האחרונות, צרפת הייתה בראש מחנה המתנגדים למלחמה בעיראק, היא אימצה את רוב הדרישות הפלשתיניות במלחמה עם ישראל והיא חתרה (ועדיין לא אמרה נואש), להפסיק את תוכנית הגרעין האיראנית באמצעים כלכליים, בהתאם לקווים מנחים אשר נוסחו בהסכם פריז.

אם כן, מה בכל זאת ניתן להסיק מן הסקר החדש ?

נראה כי דימויה של צרפת בעולם הערבי הוא אכן של מדינה פשרנית וליברלית שאינה מחפשת "לזלול" ערבים. במיוחד לאור תדמית זו, צריכות ההפגנות האחרונות ברחבי המדינה להדליק אלפי נורות אדומות ולהפעיל סירנות עולות ויורדות במוחם של מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות בצרפת.

האם תדמיתה הפשרנית של צרפת היא שמושכת אש מלכתחילה (והרי בארה"ב לא יוצאים תושבים ערבים להפגנות כאלו ברחובות על אף שהם סובלים מיחס עוין מצד האוכלוסייה מאז פיגועי התאומים)? האם החופש הרב ממנו נהנים מטיפי דת, וכן הקלות שבה ניתן להיכנס לצרפת, לא הביאו את המדינה הצרפתית לנקודת האל חזור שממנה היא רק תיאלץ לעשות שימוש ביד חזקה יותר? איזו דרך תאמץ צרפת בעתיד: זו הפשרנית המביאה לה רייטינג גבוה בארצות ערב בשילוב עם בניית קני טרור על אדמתה, או בדרך תקיפה יותר דוגמת ארה"ב ובריטניה שתוביל לדם ודמעות בהתחלה, אך לעתיד בטוח יותר אח"כ?

לעת עתה, הפרות הסדר נרגעו, אך התסכול העצום ותחושת הקיפוח עדיין נמצאים שם, מאיימים להתפרץ מחדש ובעוצמה בכל רגע נתון וגם הממשל הצרפתי, שהזדרז להבטיח הבטחות לתיקון הקיפוח המתמשך (ובעצם הצהרה זו הודעה שאכן קיים קיפוח), יודע כי הפעם בהבטחות אין די.

החברה הצרפתית, זו אשר הובילה את מנהיג הימין הקיצוני ומוביל הדגל במאבק נגד מדיניות ההגירה הליברלית, ז'אן-מרי לה-פן, לסיבוב השני בבחירות האחרונות לנשיאות, זו אשר מורכבת מ-10% מוסלמים, עומדת בפני המבחן הקשה ביותר שידעה בשנים האחרונות, ותוצאותיו של אותו מאבק הן שייקבעו את פני המדינה בעשרות השנים הבאות.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---