|
?בכבוד שלך
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 04/02/2006, 22:57
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
העולם המוסלמי סוער בימים האחרונים לאחר שבעיתון דני פורסמו קריקטורות המציגות את מוחמד, מייסד האיסלאם באופן מעליב, לדעת המוסלמים. בין היתר, מופיע מוחמד בקריקטורות כשהוא חובש טורבן שמתוכו מבצבצת פצצה.
המחאה האסלאמית הייתה בתחילתה מקומית- סעודיה ולוב דרשו לקבל התנצלות ומשזו לא סיפקה אותן, החזירו את שגריריהן, ובמדינותיהם התפתח חרם כנגד מוצרים דניים וכן נורבגים (הקריקטורות פורסמה גם שם).
על אף שעורך העיתון שבו פורסמו הקריקטורות התנצל, תגובת ממשלת דנמרק הייתה שמדובר בחופש הביטוי, עקרון מקודש בדמוקרטיה ליברלית, ועל כן אין היא יכולה או רוצה להתערב בעניין אלא רק להביע צערה על מי שחש נפגע מהעניין. עיתוני אירופה, ובעיקר הגדולים שבהם כמו הלה-מונד הצרפתי ובילד הגרמני הגיבו בפרסום הקריקטורות בעיתונם והביעו תרעומת על עצם הדרישה שלא לפרסם את הקריקטורות.
מכאן, הדרך לסערה בין-לאומית הייתה קצרה - ברחבי העולם המוסלמי החלו הפגנות, חלקן אלימות (שריפת שגרירויות דנמרק ונורבגיה בדמשק, חטיפת צעיר גרמני בעזה ששוחרר לאחר מכן, שריפת דגלים ופגיעה במבנים של האיחוד האירופי בעזה ועוד).
המחאה המוסלמית כלפי פרסום הקריקטורות, כמו גם התגובה הבלתי מתפשרת של דעת הקהל האירופית העלתה שתי נקודות חשובות שעוד ידונו בעתיד :
א. שינוי המדיניות האירופית כלפי העולם הערבי והמוסלמי
לאחר תחילת האינתיפאדה בישראל ואפילו לאחר הפיגועים בארה"ב בספטמבר 2001, הצטיירה אירופה בעיניים אמריקניות וישראליות, כמי שתומכת במדינות ערב והאיסלאם.
תחושה זו נבעה מסירובן של מדינות אירופיות רבות, בכללן גרמניה וצרפת, להצטרף למאבק העולמי בטרור שהנהיגה ארה"ב (בגרמניה אף הצליח הקאנצלר שרדר לשמור על כסאו, חרף ביקורת על דרך ניהולו בשל התנגדותו למלחמה, התנגדות שהביאה לעליה בפופולאריות שלו בגרמניה), וכן בתגובה האירופית כלפי ישראל במהלך האינתיפאדה (נשיא צרפת שיראק אף שאל פעם את רוה"מ ברק כיצד יש נפגעים פלשתינים רבים ונפגעים ישראלים מעטים, ובאירופה כולה התקיימו הפגנות ענק בגנות ישראל שהובילו לגל האנטישמי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה).
השינוי בגישה האירופית היה איטי אך עקבי - הייתה זו צרפת שחוקקה חוק כנגד לבישת רעלות בבתי ספר, וגרמניה הפדרלית שחלק ממדינותיה החמירו את חוקי ההגירה אליה, החמרה שאמורה להשפיע בעיקר על מהגרים מוסלמים. צרפת כיום, היא בת הברית הגדולה של ארה"ב בכל האמור בטיפול בנושא הסורי (רצח חרירי, המעורבות הסורית בלבנון) וגרמניה, לאחר שהחליפה את שרדר במרקל השמרנית, היא בין המדינות המובילות במאבק בגרעין האיראני.
ב. שינוי בגישת האזרחים באירופה כלפי העולם הערבי והמוסלמי
בשנים האחרונות היה לעיתים קרובות שוני בין המדיניות הרשמית של מדינה אירופית כלשהי, לבין רצון הציבור במדינה זו. שתי דוגמאות בולטות הן איטליה ובריטניה, שמנהיגיהן תמכו במלחמה בעיראק ואף שלחו כוחות צבא לשם, בעוד שבקרב הציבור הם איבדו נקודות זכות רבות ועמדו תחת גלי מחאה נכבדים. בספרד, מדינה שאף היא השתתפה בתחילה במלחמה בעיראק, נוצר שינוי בתפיסה הציבורית לאחר הפיגועים במדריד ימים ספורים לפני הבחירות, שהעלו ממשלה סוציאליסטית, שהתחייבה להוציא את החיילים מעיראק, במקום הממשלה השמרנית ששלטה שם עד לפיגוע.
אולם חלק מהעובדה שברחוב האירופי בלטה התמיכה במאבק הערבי למול גלים אנטי-אמריקניים ואנטי-ישראליים, נבעה מכך ש"הרחוב" הופקר לידי ארגונים פלשתיניים וארגוני שמאל אירופיים, שראו בארה"ב ובישראל אימפריות קולוניאליסטיות המדכאות את הערבים והמוסלמים בכל מקום.
מחאה מסוג שונה
בתוך כך החלה לצוץ מחאה מסוג שונה - באתר זה צוינו בעבר מקורות המחאה הציבורית האוסטרלית כנגד מהגרים, בעיקר מארצות מוסלמיות. אחד ממקורות אלה היו התחושה כי הממשלות כשלו בנושא ההגירה ואפשרו לקבוצות גדולות של מהגרים, בדרך כלל אנשים עניים, להגיע לאוסטרליה וליהנות מהחופש האזרחי כמו גם מרשת הביטחון הסוציאלית, ובו בזמן להתבדל מהאוכלוסייה ולהגביר תופעות של פשיעה וטרור.
גם באירופה החלה לקום מחאה ציבורית בנושא זה - ממשלות אירופיות העלימו עין מהעלייה בפשיעה, מההסתות כנגד המערב במסגדים (שאף הובילו לפיגועים במדינות רבות ולמהומות בפריז לפני מספר חודשים), מתופעות של הכאת נשים, פוליגמיה ודברים נוספים המקובלים בארצות המוצא, אך נחשבים לעבירה על החוק בכל מדינות אירופה.
התגובה הבלתי מתפשרת של עיתוני אירופה, חלקם עיתונים המזוהים עם השמאל האירופי, משקפת את שינוי המגמה בדעת הקהל באירופה. עיתונאים רבים, שבוודאי מבינים את המחיר המלא של עימות עם האיסלאם, טענו כי הם מחויבים לפרסם את הקריקטורות מאחר ומדובר במלחמה על חירויות ליברליות, אבן יסוד של המשטר הדמוקרטי. היו שטענו כי במדינות מוסלמיות רבות מתפרסמים מדי יום קריקטורות אנטישמיות ועל כן "הגזענים האלה לא יטיפו לנו מוסר".
מי שנוהג לקרוא טוקבקים באתרי חדשות באינטרנט, ודאי שם לב כי לאחר כל עימות בין אירופה למוסלמים ישנם רבים הזועקים כי הפעם האירופיים ישנו את גישתם ו"סוף סוף הם מבינים אם מי יש להם עסק".
לאמיתו של דבר, מדובר בתהליך של שינוי חשיבה כולל באירופה וכטבעו של תהליך הוא ייקח זמן מה. חלקו עשוי לקבל ביטוי כבר בבחירות הקרובות באפריל באיטליה, שבהן ינסו כוחות הימין להגביר את כוחם. הסיקור התקשורתי כלפי עולם האיסלאם, בעיקר בקרב עיתונות השמאל, מתחיל לקבל רובד ביקורתי מסוים, וממשלות אירופיות כבר לא נרתעות מלהתעמת עם מדינות מוסלמיות, אך השינוי ימשיך להיות הדרגתי.
| |
|
|
|
|
