בניסיון לתת מענה לאיום המתחזק, נעשה ניסיון להקים רצועת ביטחון בצפון הרצועה בכדי לנטרל את ירי הקסאמים. השיטה ההגנתית בדמות רצועת ביטחון נוסתה בעולם מספר פעמים בעבר בהשקעות כספיות עצומות אשר לא נחלו הצלחות גדולות. ישראל עצמה הקימה פעמיים קווי-הגנה שכאלו – בפעם הראשונה לאורך תעלת סואץ ובפעם השנייה בדמות רצועת הביטחון בדרום לבנון.  

"ישראל ניצחה בכל מלחמותיה עד היום והמלחמה הראשונה שבה תפסיד תהיה גם האחרונה שלה". כך נפתחים רוב התיאורים בארץ ובעולם על היסטורית הקרבות של מדינת ישראל. הכרעת צבאות רבים פעם אחר פעם אינה עניין של מה בכך והינו חסר תקדים בעולם המודרני. בסיס הנחת העבודה של צה"ל ומערכת הביטחון התבססה במשך השנים על דוקטרינה אשר נכתבה עוד בימיו של בן-גוריון ואשר גרסה כי בשל גודלה הצנוע של מדינת ישראל יש לשאוף להעביר את הלחימה לשטח האויב בכל מחיר.

כך היה ב-1956, כאשר בתגובה לחדירות מחבלים וסגירת תעלת סואץ בידי נאצר תקף צה"ל בסיני וכבש אותו תוך שמירת רובם המכריע של הקרבות בשטח המצרי. כך אירע במלחמת ששת הימים ובחלקה השני של מלחמת יום כיפור בו נטה מאזן הכוחות לטובתנו רק לאחר שכוחות צה"ל הצליחו לחצות את התעלה בחזית המצרית ולהעביר את הלחימה אל השטח הסורי בצפון.

מדיניות מדינת ישראל בשנים האחרונות מתבססת על נסיגות חד-צדדיות המשנות את הפריסה האסטרטגית ומספקות עמדת הגנה טובה וברורה יותר, כאשר כוחות צבא מתפרסים מעבר לגדר גבול אלקטרונית. כך התבצעו הדברים בדרום לבנון וברצועת עזה, ובהעדר שינוי ממשי, ניתן להניח כי כך יתבצעו הדברים בגדה המערבית ובירושלים. אל הגדרות אשר נבנו בגבול הצפון ובחלק מהרצועה (עוד לפני הנסיגה) עומדת להצטרף "גדר ההפרדה", ההולכת ונבנית, אשר על אף הטענה שליוותה את בנייתה כאילו מטרתה ביטחונית ואולי אפילו זמנית, נראה שנבנית על מנת לשמש כגבול קבע בינינו ובין הפלשתינים.

בעוד שיעילותה של כל גדר כנגד פעילות קרקעית נחשבת טובה (למרות מספר חדירות מחבלים בשנים האחרונות), בולטת חוסר יכולתה למנוע פעילות התקפית ארטילרית, דוגמת הקטיושות מהצפון והקסאמים מרצועת עזה. בניסיון לתת מענה לאיום המתחזק, נעשה ניסיון להקים רצועת ביטחון בצפון הרצועה בכדי לנטרל את ירי הקסאמים וזאת למרות שתי ניסיונות ישראלים לא מוצלחים במיוחד להקים רצועות כאלו בסיני ובלבנון.

קו בר-לב

מערך ביצורים אשר הורכב משני קווי הגנה לאורך תעלת סואץ, אחד מאחורי השני. הקו הורכב מבונקרים ומוצבים ממוגנים בפני ארטילריה וחמושים היטב אשר אוישו במספר מצומצם יחסית של חיילים. הוא נבנה לאחר מלחמת ששת הימים מתוך שאיפה לעכב את התקדמות הצבא המצרי בתוך סיני עד להגעת כוחות המילואים. בפועל, הקו קרס בשעותיה הראשונות של מלחמת יום הכיפורים - חלק מהמוצבים לא היו מאוישים כפי שהיו אמורים להיות והחיילים שהחזיקו את הקו נהרגו או שנפלו בשבי ורק מעטים הצליחו להימלט בשלום.

קריסתו של הקו והפגיעה האנושה בחיילים שאיישו אותו סיבכה עוד יותר את המצב בשטח. למרות זאת, אלו המצדדים בקו זה טוענים עד היום כי הוא לא הועמד למבחן בצורה הוגנת מאחר ולא אויש כראוי, אך בשורה התחתונה אין ספק כי הוא כשל ובוודאי שלא הצדיק את העלות האדירה שנדרשה להקמתו.

רצועת הבטחון בדרום לבנון

רצועת הביטחון הוקמה בדרום לבנון לאחר נסיגת צה"ל מרוב שטחה של לבנון אשר נכבש במהלך מבצע שלום הגליל. במשך 15 שנים ישבו כוחות צה"ל בתוך רשת של מוצבים שמוקמו על נקודות שולטות והיו מבוצרים תוך כדי הסתייעות בצבא שכירים מקומי אשר הוקם במימון ישראלי במיוחד למטרה זו – צבא דרום לבנון. צה"ל מיעט ליזום ובעיקר עסק בהגנה על כוחותיו ועל גבולה הצפוני של מדינת ישראל. הקיבעון אשר נוצר במערך המוצבים צמצם משמעותית את יכולתו של הצבא ליזום ולהפתיע והסבה לו אבדות רבות. כתוצאה מכך לחצה דעת הקהל על קברניטי המדינה לצאת משם, וכך היה בשנת 2000.

(Burning Well :קווי הגנה פסיבים - לא רעיון מקורי שלנו (צילום

קווי הגנה בעולם

ישראל היא לא היחידה שהקימה רצועות ביטחון וקווי ביצורים וביססה את הגנתה עליהם, ומדינות רבות גם התנסו בכך ולא תמיד בהצלחה.

קו מאז'ינו - קו ביצורים שהוקם בידי הממשלה הצרפתית לאורך הגבול עם גרמניה (כולל חלק קטן בגבול הבלגי שנבנה מאוחר יותר) בשנות ה-30 של המאה ה-20 כלקח ממלחמת העולם הראשונה. הדוקטרינה הצרפתית גרסה כי קו כזה יעכב ויתיש את הכוחות הגרמנים ויאפשר את גיוס הצבא הצרפתי, בכדי שיהדוף סופית את התוקף. בניגוד לתפיסה הקיימת, קו מאז'ינו לא עמד בפני עצמו, אלא היה נדבך בתפיסת ההגנה הכוללת וכישלונם של הצרפתים להגן על עצמם נבע מכישלונו של הצבא הצרפתי להתארגן כנגד גרמניה. הקו היה מורכב מרשת של בונקרים גדולים וקטנים יותר אשר היו מחוברים כולם ברשת רכבות אשר נעו מנהרות תת-קרקעיות. הגרמנים הצליחו לזהות נקודות תורפה לאורך הקו בהן הצרפתים לא היו מבוצרים יתר על המידה וחדרו משם. כתוצאה מכך, נתפס הצבא הצרפתי בהלם והדרך לפריז הייתה קצרה ונטולת התנגדות לצבא הגרמני.

חבל הסודטים - חבל ארץ הררי בגבול הגרמני המהווה חלק מהרפובליקה הצ'כית. בחבל זה חיו עד סוף מלחמת העולם השנייה מיליוני גרמנים אתניים (גרמנים תושבי צ'כיה). למרות שהחבל נהנה מקו ביתורים איתן ומצבא מאובזר בנשק מודרני, נוסף על ההגנה הטבעית שלו, הוא נפל ללא מלחמה מאחר ומעצמות המערב מסרו אותו להיטלר בתמורה לכך שיוותר על דרישות טריטוריאליות נוספות. למרות זאת, הוא לא ויתר ואף סיפח את החבל לגרמניה.

קו מנרהיים - קו ביצורים שנבנה בידי הפינים אל מול הצבא הסובייטי. הקו הורכב ממאות עמדות מבוטנות שמתכנניהם התחשבו בטופוגרפיה וניצלו מכשולים טבעיים בכדי להקשות על פולשים אפשריים. חלק מהעמדות היו מוסוות היטב, עובדה שהוסיפה ליעילותו של הקו. על אף פערי הכוחות בין הצבא האדום לבין הצבא הפיני, הצליחו הפינים להחזיק את הקו במשך חודשיים עד שנפל. בהתחשב בתנאים וביחסי הכוחות, הקו הוכיח יעילות אך גם כאן יעילות זו הייתה זמנית בהחלט.

פאסיביות המזמינה התקפות

לאור הניסיון ההיסטורי עולה כי "קו ביצורים" או "רצועת ביטחון" הם אמצעים הגנתיים שלא יכולים לבוא לעולם על חשבון פעילות אקטיבית, אם כי יש להם את היכולת לעכב תוקפן. אולם ההבדל המרכזי בין הצלחותיו (הזמניות) בעולם לכישלון קווי הביצורים בישראל, נעוץ בהיעדר עומק אסטרטגי בישראל המשתרעת על שטח קטן יחסית. היעדרו של שטח כזה הופך את השמירה על יכולותיה ההתקפיות של המדינה – הכרח.

יתרה מזאת, רצועת ביטחון או שטח מפורז יעילים פחות כנגד נשק ארטילרי כדוגמת פגזים, טילים או רקטות והיעילות שלהם נגזרת מהטווח המקסימאלי של הארטילריה של האויב. כיום הקסאמים הם בעלי טווח של ק"מ ספורים, וידוע על מקרים שבהם הם פגעו במטרות פלשתיניות בתוך הרצועה (וזה גם מדגים את רמת הדיוק הנמוכה), אולם כל רצועת ביטחון שתוקם בתוך הרצועה תאבד מהאפקטיביות שלה עם טווח הקסאמים יגדל במספר קילומטרים.

הקמת רצועת ביטחון כנגד הקסאמים ומיגון היישובים והבסיסים הצבאיים כחלק מתפיסה זו מרחיקים את ישראל מהדוקטרינה הותיקה - ההתמודדות עם האיום הזה תיעשה באופן יעיל יותר רק מתוך יוזמה אקטיבית ולא מתוך פאסיביות המזמינה התקפות חוזרות ונשנות ללא מחיר. עניין נוסף שצריך להטריד את תושבי אשקלון (ואולי את תושבי אשדוד בעתיד) הוא העובדה שממשלת ישראל פירקה את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה ואת גם את בסיסי הצבא מאחר ואין לה כוונה לחזור לשם יותר.

כל רצועת ביטחון שתוקם בצפון הרצועה, תוקם לתקופת זמן קצובה שלאחריה תפורק מכוח דעת הקהל בארץ או בעולם בין אם תשיג את מטרתה ובין אם לא. כשם שמדינת ישראל נכשלה בעמידה מאחורי האיומים כלפי הלבנונים שהיא תגבה מחיר כבד לאחר הנסיגה מלבנון במקרה של תוקפנות, כשם שהיא לא עומדת באיום זה לאחר שנסוגה מעזה, כך הקמתה של רצועה חדשה שכזו בצפון רצועת עזה תעלה הרבה כסף אך לא תמנע ירי ופיגועים ותחליש עוד יותר את כוח ההרתעה הישראלי, שכבר מזמן איבד מהשפעתו.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---