|
הפחדים של אסד
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 19/12/2006, 01:07
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
יוזמת השלום של נשיא סוריה אסד, הביאה להרמת גבות בקרב חוגי המודיעין בישראל ולהפחת תקווה בקרב אנשי השמאל. מאחורי היוזמה באים לידי ביטוי חששותיו של אסד – מפני עימות עם ישראל, מהתלות באיראן, מהשלכות הנסיגה האמריקנית מעיראק ומהאופוזיציה הסונית בארצו.
המלחמה העולמית בטרור, שהביאה בשיאה לפלישה האמריקנית לאפגניסטן ולעיראק, חייבה את כל המשטרים תומכי הטרור בעולם לגבש מדיניות ברורה - "לבחור צד", כפי שהגדיר זאת נשיא ארה"ב בוש.
במקרה של לוב, המדיניות שנבחרה הובילה להידברות עם המערב, לזניחת התמיכה בטרור ולהפסקת תוכנית הגרעין. במקרה של איראן וסוריה, המדיניות שנבחרה הייתה הפוכה, ולא לחינם – מנהיגי שתי המדינות, הגובלות בעיראק הכבושה, העריכו, כי מבחינת האמריקנים הם הבאים בתור. האפשרות לעבור שינוי דומה ללובים לא עלתה על דעתם והם פנו לדרך השנייה – יצירת כאוס בעיראק, כזה שלא רק ילחץ על האמריקנים לסגת, אלא אף יקשה על וושינגטון להתעמת עם דמשק וטהרן.
בחלוף שלוש שנים, האיראנים והסורים יכולים להצביע על הישגים רבים למדיניות בה בחרו - מלחמת האזרחים המשתוללת בעיראק עודנה גובה קורבנות רבים בנפש, הצבא האמריקני ספג אבדות רבות משל עצמו ושיעורי התמיכה של הציבור האמריקני במלחמה הגיעו לשפל עמוק, שהביא, בבחירות האמצע שנערכו לפני כחודש, לאובדן הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, לראשונה זה 12 שנה.
אולם אליה וקוץ בה - בעוד שהאמריקנים סבורים כי האיראנים הם המפתח להשבת השקט לעיראק, ומכאן גם המפתח לנסיגה שקטה, הרי שחשיבותם של הסורים לנושא – מוצנעת. המדיניות האמריקנית הזו מובילה את הנשיא הסורי לשקול אופציות בעייתיות מבחינתו – לצד הרצון העז לראות את ארה"ב נסוגה מעיראק, אסד ויועציו מודעים היטב לעובדה כי יום לאחר שתושלם נסיגה כזו, יימצאו במזה"ת 140,000 חיילים אמריקנים מצוידים במיטב הטכנולוגיה, מתוסכלים מהמלחמה המתמשכת בכיסי טרור מקומיים ובעיקר – בלי תעסוקה.
הסורים מעריכים אמנם כי לא סביר שנשיא דמוקרטי בארה"ב ייכנס להרפתקה צבאית נוספת באזור, אולם לנשיא בוש נותרו כ-18 חודשים אפקטיביים לכהונתו והכול, כך נראה, עדיין פתוח. עדות לקו הדק עליו ניצבים הדברים התקבלה רק בשבוע שעבר, עם פרסום דבר אשפוזו של הסנאטור הדמוקרטי טים ג'ונסון, שנבצרות שלו עשויה הייתה להוביל להשבת הרוב הרפובליקני בסנאט, הגוף המאשר יציאה למלחמה.
תסריט הבלהות של אסד
התפיסה הסורית, כפי שקיבלה ביטוי לאחר מלחמת לבנון השנייה, בהצהרות של אנשי השלטון הסורי, כמו גם של חברי כנסת ערביים שביקרו בדמשק, היא שישראל מתוסכלת מתוצאת מלחמת לבנון השנייה ומתכננת מלחמה נוספת בכדי להביא לשינוי האסטרטגי הרצוי לה. סיבוב נוסף בין ישראל לחיזבאללה, יביא, בסבירות גבוהה יותר מהמלחמה האחרונה, למעורבות סורית פעילה, בין אם מרצון ובין אם לא.
הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי כנגד המשטר הסורי, מובל מזה זמן ע"י ארה"ב, בריטניה וצרפת, הרואות בחומרה את המעורבות הסורית בנעשה בלבנון. לחץ זה מלמד כי לישראל יש חופש פעולה מסוים לפעול כנגד סוריה וכי לא רבים הם האנשים בוושינגטון, בלונדון ובפריז שיזילו דמעה ביום שבו אסד יודח מהשלטון.
לצד החזית הישראלית-לבנונית במערב, מוצאת עצמה סוריה במצוקה גם ממזרח - נסיגה אמריקנית מעיראק, אם זו אכן תתרחש בקיץ הקרוב בהיקף כזה או אחר, תלווה, קרוב לוודאי, באיומים או בפעולות צבאיות נגד מטרות סוריות, במטרה למנוע זרימת פעילי טרור ותחמושת לעיראק החדשה והעצמאית.
כוננות מתמשכת למלחמה, ובוודאי שפעולות מלחמתיות בשתי החזיתות במקביל, תסכן את משטרו של אסד באופן ממשי, תאיים על חייה של העדה העלווית בסוריה ותערער לחלוטין את היציבות החברתית במדינה.
אסד - חרד לשלטונו. צילום: טלוויזיה - פי.בי.אס
יוזמות השלום של אסד
ניסיון העבר מלמד, כי יוזמות השלום של המנהיגים הערביים נולדות, בדרך כלל, מתוך מצוקה ביטחונית-מדינית - מצרים, מנהיגת העולם הערבי, שמה לעצמה למטרה למחוק את חרפת מלחמת ששת הימים ולהשיב לעצמה את חצי האי סיני, מטרה שלשמה מוכן היה הנשיא המצרי, סאדאת, "להקריב חצי מיליון חיילים". תוצאות מלחמת יום כיפור, שהבהירו סופית למצרים כי אין באפשרותם להשמיד את ישראל באמצעים צבאיים – הם שיצרו את הפתח לתהליך המדיני שהבשיל לכדי החתימה על הסכם השלום ההיסטורי, שש שנים מאוחר יותר.
הסכמי אוסלו נולדו לא מעט מתוך מצוקתו האישית של יאסר ערפאת ואנשיו בטוניס - גירושם של הפועלים הפלשתיניים מהמפרץ וטריקת הדלתות שהתלוותה לכך מצדם של הכוויתיים ושאר התורמים לפלשתינים, דחפו אותם לחפש דרך לפרוץ את המצור הזה. ערפאת, ששאף להישאר במרכז העניינים, טרפד את ניסיונות ההידברות שקדמו לשיחות איתו, שהחלו בועידת מדריד 1991.
ירדן רצתה בהסכם עם ישראל במשך שנים רבות, אך לא העזה לחתום עליו בטרם חתמה ישראל על הסכם עם הפלשתינים. ההיגיון מאחורי היוזמות הירדניות היה פשוט – ישראל היא בת בריתה של ארה"ב, ולשתי המדינות יחסים אסטרטגיים. הידברות עם ישראל פותחת אפשרויות רבות מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית.
מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, שינה אסד את טון דבריו בנושא הישראלי מן הקצה אל הקצה – מאיומים תוקפניים סמוך לסיום המלחמה, דרך רמיזות כי יהיה מוכן לשקול מו"מ ועד מסרים ברורים בימים האחרונים, בהם הוא מציע לממשלת ישראל "לבדוק אותו" ואת רצינות כוונותיו.
אסד, כפי שנהג אביו בערוב ימיו, מציע לישראל הסדר מדיני מתוך מצוקה מדינית – הנשיא הסורי מצוי תחת לחץ אמריקני-אירופי להפסיק את מעורבותו בלבנון, ולחסום את כל התנועה העוינת מגבולה המזרחי של סוריה אל תוך עיראק. למרות הלחץ, אסד לא ויתר על חלומו לשוב ולהשתלט על לבנון, ולמען המטרה הוא מוכן, כן נראה, לשאת בהשלכות העימות עם הקהילה הבינלאומית בכלל ועם האמריקנים בפרט.
במטרה להוריד מהלחץ, מנסה אסד לפזר מסך עשן בדמות הידברות עם ישראל - אם בוושינגטון יסברו שהסדר אמיתי בין ישראל לסוריה אפשרי, מאמינים בדמשק, ההתנגדות האמריקנית למו"מ עם הסורים תתמוסס, בדיוק כמו שקרה עם הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה, לה, בסופו של דבר, לא התנגדו האמריקנים, למרות שתמכו במפת הדרכים.
השינוי התפיסתי של אסד, נובע גם מהפרשנות שלו ושל אחרים, למלחמת לבנון השנייה ולאירועים בעזה – בניגוד להערכות בעולם הערבי בכלל ובסוריה ובקרב ארגוני הטרור בפרט - ממשלת ישראל והציבור הישראלי הראו נכונות לצאת למלחמה בעקבות חטיפת חיילים בודדים.
שני המקרים, הגם שלא הביאו, עד עתה, לשחרור החיילים החטופים, המחישו כי חציית קווים אדומים מבחינתה של ישראל תגרום לה לצאת למבצעים צבאיים רחבי היקף, שיזרעו הרס רב בצד המותקף, גם במחיר של פגיעה בעורף הישראלי ובמעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם.
אחמדינג'אד - השפעתו על סוריה תפחת? צילום: האתר הרשמי
הטרנד המזרח תיכוני החדש
לבנון ועזה הדגימו בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה אחדות גורל מסוימת - בשני המקרים, גורמים קיצוניים - החיזבאללה והחמאס בהתאמה - התחזקו לאחר נסיגה ישראלית מלאה. בשני המקרים יזמו הגורמים הקיצוניים פרובוקציות נגד ישראל ובאופן דומה – חדירה של חוליית מחבלים, חטיפת חיילים והרג של חיילים אחרים ובשני המקרים התגובה הישראלית הייתה כואבת - יו"ר הרשות הפלשתינית התבטא בנאומו האחרון כנגד החמאס כי חטיפת החייל גלעד שליט עלתה לפלשתינים ב-500 הרוגים עד כה ובימים האחרונים הודו בחיזבאללה כי מספר הנפגעים שלהם גבוה במידה ניכרת מהמספרים עליהם דיווחו בימי המלחמה.
זאת ועוד – נראה, כי בשני המקרים הדרך מובילה למלחמת אזרחים – חיסולו של השר פייר ג'ומאייל בלבנון, ניסיון החיסול של ראש הממשלה הפלשתיני אסמעיל הנייה וירי המרגמות לעבר משרדיו של אבו מאזן; ההתנגשויות האלימות בעזה וברמאללה; הפגנות מחאה המוניות בביירות על רקע פרישת החיזבאללה מהממשלה בטענה של חוסר ייצוג וכעס בחמאס על איומיו של אבו מאזן כי יפזר את הפרלמנט.
לבנון ועזה, בשל חולשתן הפוליטית הפנימית, הפכו לקרקע פורייה למאבקי כוחות של גורמים חיצוניים. בלבנון, פועלת ממשלתו של סיניורה הנהנית מתמיכת המערב ומתמיכת הסעודים, כנגד החיזבאללה המגובה על ידי איראן וסוריה. בעזה, פועל אבו מאזן הנתמך על ידי המערב, מצרים וסעודיה, כנגד ממשלת החמאס בעלת הגיבוי האיראני-סורי.
כמו אש בשדה קוצים
בעיראק המצב מורכב עוד יותר – משטרו של סדאם חוסיין קרס בתוך זמן קצר, אולם לתוך הואקום הזה נכנסו מספר רב של גורמים. השיעים המתונים הנתמכים על ידי האמריקנים וכן על ידי האייתוללות של נג'ף, השיעים הקיצוניים הנתמכים על ידי האייתוללות האיראניות, הכורדים רוצים להתנתק מעיראק, והסונים נתמכים ע"י הסעודים, בעיקר עקב חששה של ריאד מהפיכתה של עיראק למדינה שיעית פונדמנטליסטית.
בכל המקרים, הובילה ההתנגשות בין איראן וסוריה ובין המערב והסעודים לכדי מלחמת אזרחים, כשאת המחיר שילמו העיראקים, הלבנונים והעזתים, כמו גם חיילים אמריקנים וישראלים. למרות זאת, המחאה כנגד המעורבות האיראנית והסורית בענייניהם הפנימיים של עיראק, לבנון והרשות הפלשתינית, גוברת. בעבר עוד הואשמו האמריקנים כגורמים העיקריים למצב, אולם כיום נשמעים לא מעט קולות אחרים, המצביעים על טהרן ודמשק כגורמים המעודדים אי-יציבות.
מלחמות האזרחים בעיראק, לבנון ועזה, מאיימות להתגלגל גם למדינות נוספות - ביטוי לכך נתן המלך עבדאללה לא פעם בחודשים האחרונים, כשאמר כי במידה ולא תהיה התקדמות בתהליך הישראלי-פלשתיני, יפלו המשטרים המתונים בזה אחר זה. הלכה למעשה, כל המדינות באזור נמצאות תחת סכנה של מלחמת אזרחים, אך לא בגלל הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
כמעט 74% מאוכלוסיית סוריה היא סונית, לעומת העלווים, המהווים רק כ-12%. בימיו של אסד האב, היה הסכם לא כתוב בין הסונים והעלווים, על פיו החזיקו העלווים ברוב מוקדי הכוח במדינה – בממשלה, בצבא ובכוחות המיוחדים, בעוד הסונים זכו לבטא את עצמם כלכלית, זכו מדי פעם למינויים בעלי משמעות בתוך הממשל העלווי, ולכל אורך הדרך זכו ליחס טוב מצד השלטונות.
אסד הבן מציג איום גדול על הסונים – המעורבות האיראנית-שיעית בכל המזה"ת כבר הובילה את הסעודים ותומכיהם להציג אלטרנטיבות רבות וגם בקרב העדה הסונית קיים החשש כי גם סוריה תהפוך למדינה בעלת שלטון שיעי פונדמנטליסטי כפי שקורה באיראן ועשוי לקרות בעתיד הלא רחוק גם בלבנון ובעיראק. הסעודים, שהצהירו כי יגבירו את התמיכה הכלכלית בגורמים סוניים בעיראק, כפי שהם עושים בלבנון, לא יהססו לתמוך בגורמים כאלה גם בסוריה אם המצב ימשיך להתדרדר, באופן שיאיים אליהם או על נסיכויות הנפט במפרץ הפרסי.
בשל כך, מצוי אסד תחת לחצם של הסונים, המבקשים להתרחק מטהרן. בצר לו, זקוק אסד המבודד לפטרון עשיר שיסייע לו בשימור משטרו.
פוטין - שואף לחזור ולהשיג דריסת רגל באזורנו. צילום: מוסניוז
יחסי רוסיה-סוריה
רוסיה המשתקמת והמתחזקת של פוטין, מבקשת לשוב ולהשיג השפעה, בין היתר, במזרח התיכון. סוריה היא מועמדת מושלמת להיות כרטיס הכניסה של הרוסים לאזור - היא אנטי אמריקנית, יציבה מבחינה שלטונית, בעלת גישה לים התיכון, והיא קרובה למרכז העניינים - היא גובלת בישראל, בעיראק, בטורקיה, בירדן ובלבנון. לא פחות חשוב ואולי אף יותר – סוריה היא מדינה ענייה הזקוקה לסיוע כלכלי.
בשנה האחרונה חלה התקרבות רבה בין שתי המדינות - הרוסים בונים בסיסי צבא בסוריה, כולל בסיס ימי, והם אף מספקים אמצעים וציוד מודרני לצבא הסורי המיושן.
בתחרות מול איראן על הקרבה לסוריה, מביאים עימם הרוסים נדוניה חשובה – היכולות הכלכליות שלהם טובות יותר מאלה של איראן, הם יכולים לספק מטרייה צבאית-גרעינית אותה האיראנים לא יכולים לספק לפי שעה, הם חילוניים ונטולי שאיפות להשליט סדר חברתי חדש בסוריה ויש להם זכות וטו במועצת הביטחון, אותה הם יכולים לנצל על מנת לסל כל ניסיון להטלת סנקציות על סוריה.
הסורים, אשר אינם ששים לפתח תלות רבה מדי באיראן, מעדיפים להדק את הקשרים עם רוסיה, אך בה בעת, מבקשים לשמור על יחסים טובים עם האיראנים, עימם הם מקיימים קשרים כלכלים חשובים, מהם הם רוכשים נפט מוזל ובאמצעותם הם מחמשים את החיזבאללה.
היוזמה המדינית של אסד אינה עולה בקנה אחד עם רצונה של טהרן, והוא חייב להביא בחשבון הרעה ביחסים עם האיראנים במידה והערוץ המדיני עם ישראל יתחמם. על מנת להיערך לכך, השכיל הנשיא הסורי להבין כי הגיעה השעה לפעול להורדת התלות הסורית באיראן.
| |
|
|
|
|
