|
חיסול אל-זרקאווי
סיקור ממוקד העולם המוסלמי
פורסם : 08/06/2006, 21:56
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
חיסולו של אבו מוסעב אל-זרקאווי, מי שעמד בראש כוחות אל-קעידה בעיראק והיה אחראי למאות פיגועים כנגד האמריקנים, כמו גם כנגד עיראקים רבים, בעיקר שיעים, מעלה את השאלה לאן מועדות פניה של עיראק - האם להשגת יציבות או דווקא להסלמה. כך או אחרת - מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
הפצצות המטוסים האמריקנים שהרגו את אבו מוסעב אל-זרקאווי ושבעה ממקורביו, העלו את מדד חוסר הוודאות לגבי הבאות באזור בכלל ובעיראק בפרט.
התגובות לחיסול היו צפויות וייצגו את שני צדדי המטבע, הכל בהתאם לזהות הדוברים:
נורי אל מאליכי ראש ממשלת עיראק ומי שנכנס לתפקידו לאחרונה והעמיד את המלחמה בטרור בראש האג'נדה שלו, אמר שבכל פעם שיופיע זרקאווי חדש, ממשלת עיראק תחסל אותו. "אנחנו נמשיך לרדוף כל מי שילך בדרכיו של זרקאווי".
השגריר האמריקני בעיראק, זלמאי חלילזאד, אמר כי מותו של זרקאווי מהווה הצלחה גדולה למלחמה בטרור, אולם ברור שהמלחמה בטרור לא הסתיימה, וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הוסיף כי חיסולו של זרקאווי הוא טוב מאחר וכל מכה לאל קעידה בעיראק היא מכה לאל קעידה בעולם.
גם דוברים אחרים המצויים בצד הפרו אמריקני של המתרס, טענו כי חיסולו של זרקאווי הוא שלב חשוב בהכנעת הטרור בעיראק. לעומתם, נשמעו טענות גם טענות אחרות: יאסר אל סירי, מומחה לאסלאם הגיב לחיסול ואמר כי "מותו של זרקאווי ישפיע מעט אם בכלל על הטרור בעיראק".
לטענת מקורבים לזרקאווי, כמו אחיו, גיסו ואחרים, זרקאווי הפך במותו לקדוש, והמאבק של אנשיו לא ייפסק- ארגונו של זרקאווי מספיק גדול וממודר לדעתם, על מנת להמשיך בפעילות גם לאחר לכתו של מנהיג הארגון.
כמו עדר ללא רועה?
חיסול של מנהיג בודד יעיל רק כנגד ארגונים קטנים. הוא אכן נטול משמעות להמשך פעילותו של הארגון ואף מגביר את המוטיבציה בקרב המחבלים להגביר את מאמצי הפיגועים, כמו גם מקל על גיוסם של מחבלים חדשים. באשר לארגון גדול ומסועף כמו אל קעידה, נדרשת פעולה מקיפה יותר לחיסול כל דרג הפיקוד בארגון.
אל-זרקאווי בנה צבא של ממש בעיראק ואף שלח את זרועותיו גם אל ירדן ואולי אף לישראל. תוכנית האם של זרקאווי הייתה לבצע בעיראק "טאליבאניזציה" ולהביא להקמת מעין משטר צבאי- מוסלמי קיצוני בעיראק, שבו תתקיים ההלכה על פי הפרשנות הסלפית, היא הפרשנות הפונדמנטליסטית ביותר הקיימת באיסלאם הסוני.
אנשיו של זרקאווי מחויבים לדרך שהתווה מנהיגם- התקפות כנגד האמריקנים ובעיקר כנגד השיעים, בכדי לכונן את מדינת הטאליבאן בעיראק. מותו יהווה זריקת עידוד לממשיכיו לפתוח בגל טרור מחודש, שיופנה בעיקר כלפי השיעים והממשלה העיראקית.
המצב הנוכחי בעיראק, בעיקר לאחר הבחירות האחרונות, בהן השתתפו רוב העיראקים על הפלגים והעדות השונות במדינה, מראה כי על אף הפיגועים ומיני-מלחמת האזרחים המשתוללת במדינה, ממשלת עיראק נמצאת בדרך להשגת שליטה והצלחה בסיכול תוכניותיו של אל-זרקאווי וממשיכיו. הממשלה השיעית מגבירה את אחיזתה באזורים שונים בעיראק, ותקבל לידיה אחריות ביטחונית בהדרגה, עת יתחילו הכוחות הזרים לעזוב את המדינה.
ההנהגה הפוליטית הסונית מבקשת להתרחק מרוב פלגי הטרור הסונים, בראשם ארגונו של אל-זרקאווי, והפכה אף היא למאוימת על ידי הטרור. חיסולו של אל-זרקאווי יוביל להתנגשויות דמים בטווח הקרוב, אולם העובדה היא שחלק גדול מתשתית הטרור בעיראק נשענת על מחבלים בעלי נתינות זרה- זרקאווי עצמו הוא ירדני- ורוב העיראקים רוצים שהם יניחו את נשקם.
אבני הנגף
למרות האופטימיות העולה מהדברים, עדיין קיימים שני מחסומים עיקריים בהשגת היציבות בעיראק- המחסום הראשון הוא שאלת שיתוף המיעוט הסוני בשלטון ובחלוקת המשאבים- בימי שלטונו של סדאם חוסיין, נהנו הסונים מאפליה לטובתם בכל הקשור בקבלת תפקידים מועדפים במנגנונים הממשלתיים ובמישורים אחרים. נפילת שלטונו של סדאם והקמתן של מיליציות שיעיות, חלקן ממשלתיות וחלקן אנטי ממשלתיות כמו המיליציה של מוקטדעה סאדר, יצרו בקרב הסונים תחושה עמוקה של חוסר ביטחון. בשל כך, ישנם סונים רבים האוחזים בנשק ומוכנים ליום פקודה, קרי - רדיפות מצד הרוב השיעי.
המחסום השני הוא המעורבות הזרה בעיראק מצד גורמים המעוניינים בחיזוק האנרכיה - איראן, סוריה, אל קעידה וכו'. גורמים אלה הם העומדים מאחורי חוסר היציבות בעיראק מאז תום המלחמה.
ממשלת איראן כבר הודיעה כי היא תומכת בממשלתו של נורי אל מאליכי- האינטרס האיראני ברור- קיומה של ממשלה שיעית אוהדת בגבולה המערבי של איראן, סמוך למחוזות הערביים ולמאגרי הנפט האיראניים.
(Stock.Xchng :הצבא האמריקני - בדרך החוצה? (צילום
תוכנית ההתנתקות
ארה"ב ובנות בריתה קיבלו החלטה אסטרטגית להתחיל ולצמצם את נוכחותן בעיראק כבר בחודשים הקרובים, עד ליציאה סופית לקראת 2008. הן מעוניינות לצאת מעיראק לאחר שהובטחה בה היציבות. בשל כך הן מגבירות את המאמצים הדיפלומטיים.
ככל שיתקרב תאריך היציאה יהיו שלוש אלטרנטיבות בפני ארה"ב:
האלטרנטיבה הראשונה היא להשיג במשא ומתן סיוע איראני וסורי להפסקת האלימות בעיראק- במשא ומתן ימצאו הצדדים דרך לפתור את נושא הגרעין האיראני ושאלת המעורבות הסורית בלבנון.
האלטרנטיבה השנייה היא מהלך צבאי או סנקציות כלכליות שיפגעו באיראן וסוריה במידה כזו שהן תחלטנה להיענות לדרישות המערביות.
האלטרנטיבה השלישית, איננה אופציה אמיתית מבחינת האמריקנים אך הם עשויים למצוא עצמם נאנסים לבחור בה והיא נסיגת הכוחות הזרים ללא תנאי מעיראק- ההשלכות למה שיתרחש בעיראק ולרמת השפעתה של ארה"ב בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט כה חמורות, עד כי האמריקנים עשויים להיגרר לפעולות קיצוניות בטרם ייבחרו באלטרנטיבה הזו.
באם יוסרו שני המחסומים, קרי - החשש הסוני מפני מדינה שיעית והמעורבות האיראנית/סורית/ אחרת בעיראק, יוכלו הכוחות האמריקניים והבריטיים בסיוע כוחות הביטחון העיראקיים המתחדשים, למגר את תשתית אל קעידה בעיראק.
הפגיעה בסיוע הזר ובאפשרות לגייס מחבלים מקרב הסונים לביצוע פעולות טרור, תביא באופן טבעי את אל קעידה לידי קריסה. או אז חיסולו של אל-זרקאווי לא יהיה לשלב נוסף בדרך להתחזקות הארגון, אלא יסמל את תחילת הסוף לפעולות אל-קעידה בעיראק.
| |
|
|
|
|
