|
קרע בטורקיה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים בחירות מסביב לעולם
פורסם : 20/07/2007, 15:58
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
הבחירות בטורקיה מוצאות את המדינה המוסלמית הגדולה בתקופה רגישה, כשהיא קרועה בין דתיים וחילוניים, לאומנים וליברליים, תומכי האיחוד האירופי ומתנגדיו. תוצאות הבחירות יכריעו האם המדינה המוסלמית-חילונית תזכה להקלה בשסעים החברתיים, או שמא תהליך הקרע הפנימי יחמיר.
ביום ראשון הקרוב, ייגשו כ-45 מיליון בעלי זכות בחירה בטורקיה, להצביע באחת ממערכות הבחירות הטעונות ביותר בהיסטוריה הטורקית, בחירות שהוקדמו בשל משבר פוליטי עמוק המאיים לפלג את החברה הטורקית.
בחירות 2002, יצרו סיטואציה בעייתית מבחינה פוליטית בטורקיה. בשל אחוז החסימה הגבוה, 10%, התקשו מפלגות להיכנס לפרלמנט למעט שתי מפלגות, מפלגת הפיתוח והצדק האסלאמית והמפלגה הרפובליקנית החילונית, זאת בהשוואה לשבע מפלגות שכיהנו בפרלמנט קודם לכן. כלקח מאותן בחירות, מפלגות שהבינו על פי הסקרים כי הסיכוי שלהן לעבור את אחוז החסימה הוא לא גבוה, החליטו לבחור בדרך עוקפת – האצת מועמדים עצמאיים היכולים להתמודד באחד מ-85 מחוזות הבחירה.
המפלגה הכורדית למשל, שהצליחה לגרוף קרוב ל-6.2% ב-2002 (2 מיליון קולות לערך), מאמינה כי בדרך זו תוכל להכניס 20 מועמדים לפרלמנט הטורקי. הדברים הגיעו לידי כך, שהמפלגות הגדולות חוששות מאינפלציה של מועמדים עצמאיים שתכרסם בהישגים האלקטוראליים.
מבין המועמדים העצמאיים, ניתן לאתר כמה ססגוניים במיוחד, בוודאי ביחס לדימויה השמרני של טורקיה. שתי יצאניות לשעבר, שעבדו בבורדל בחסות ממשלתית, מועמד שעבר ניתוח לשינוי מין, אך גם פעילים לזכויות אדם, פועלים ואנשי דת ליברליים, מרכיבים פסיפס אנושי יוצא דופן, המביא לידי ביטוי את המתח בין הרצון ליצור פרלמנט יציב ממועט מפלגות, ובין רצון הציבור הטורקי לזכות בייצוג נרחב יותר בבית הנבחרים.
קיטוב חברתי
הרפובליקה הטורקית, שנתפרה על פי החזון של אטא טורק או אבי הטורקים לפני קרוב ל-90 שנה, ביכרה להפריד את הדת מהמדינה בניגוד למסורת העות'מאנית, מתוך מחשבה להשתלב במרחב האירופי. במשך שנים רבות, שמרה טורקיה הממלכתית בקנאות על העיקרון הזה, על אף שבקרב ההמונים, נותרה דת האיסלאם חזקה. ברקע היה זה הצבא שנהג להתערב לעתים במקומות בהם חש כי עיקרון החילוניות או הפרדת הדת מהמדינה עלול להיות מופר.
הרפורמות החברתיות שביצע אטא טורק, יצקו את היסודות בסופו שח דבר לשסעים החברתיים איתה מנסה טורקיה להתמודד כיום. בחברה הטורקית מתקיימים מתחים רבים – המתח בין החילוניים המגובים על ידי החוקה, מוסד הנשיאות והצבא ובין הדתיים, אשר גרסה מתונה שלהם באה לידי ייצוג בפרלמנט בדמותה של מפלגת השלטון, מתח בין תפיסות דמוקרטיות ובין התפיסה המתירה לצבא להתערב בתהליכים פוליטיים.
הכמיהה בקרב השכבות המשכילות להתערות באיחוד האירופי גם לנוכח הקשיים שמערים האיחוד על תהליך שכזה, מתנגשת בחוגים לאומניים ודתיים החשים בהשפלה לאומית לנוכח התנאים שמציב האיחוד, ורצון להתחבר דווקא למדינות אסלאמיות בפרט וכאלה שאינן משתייכות דווקא לאיחוד האירופי.
נוכחותן של יצאניות ברשימת המועמדים לפרלמנט, מדגישה חלק מהתהליכים המתרחשים בטורקיה בשנים האחרונות. כפי שהגדירו זאת המועמדות עצמן, לפני חמש שנים הן לא היו מעזות להציג את המועמדות שלהן. דווקא בתקופה שבה מפלגה כה שמרנית כמפלגת הפיתוח והצדק מכהנת כמפלגת יחיד בקואליציה בטורקיה, נוצרה סיטואציה המאפשרת להן לנסות ולהיכנס לפרלמנט. חלק מההסבר לשינוי הזה נובע מרפורמות שכפה האיחוד האירופי על טורקיה במסגרת הניסיון שלה להצטרף לאיחוד. אולם הסבר נוסף לתופעה טמון במאבק אותו מנהל הציבור החילוני בטורקיה, לשיטתו מעמדת התגוננות, המגבה את המועמדות הללו.
ארדואן עם הנשיא בוש - האם ראש הממשלה הטורקי ישמור על כסאו? צילום: הבית הלבן
משבר הנשיא
ה-6 במאי 2007 נקבע במקור כתאריך האחרון לבחירת נשיא חדש לטורקיה. שיטת הבחירות הנוכחית, מטילה על הפרלמנט הטורקי, בדומה לשיטה בישראל, לבחור את הנשיא. בשונה מישראל, סמכויותיו של הנשיא אינן סמליות כלל ועיקר וביניהן ניתן למנות את זכותו להטיל וטו על חוקים לא חוקתיים, הסמכות לפזר את הפרלמנט, הזכות למנות את בכירי הצבא והמשפט ועוד סמכויות אחרות.
הציבור החילוני בטורקיה, שנדהם ב-2002 מניצחונה של המפלגה האסלאמית, במעין אפקט בומרנג שנבע מכך שאחת הסיבות לקביעת אחוז חסימה כה גבוה, היה בכדי למנוע ממפלגות "בעייתיות" בעיניהם של "שומרי החומות" של החילוניות הטורקית, מלחדור לפרלמנט, נכנס למגננה קשה כשהבין כי המפלגה האסלאמית מתכוונת להעמיד מועמד לתפקיד הנשיא, מועמד שעל פי הרכב הפרלמנט היה זוכה במינוי בודאות רבה.
הרמטכ"ל הטורקי שיגר באותם ימים איום מרומז כנגד ניסיון שכזה, איום שממנו ניתן היה להבין כי טורקיה עשויה להתדרדר למשטר צבאי בסיטואציה שכזו. הנשיא הטורקי אחמט נג'דט סזר פעל אף הוא בכל דרך בכדי למנוע מהאסלאמיסטים מלהעמיד מועמד מטעמם. המפלגה הרפובליקנית, מפלגת האופוזיציה שבמשך שנים רבות הייתה בעמדת הנהגה ניצלה פרצה חוקתית הקובעת כי בחירת הנשיא תיחשב לחוקית רק במידה ומספר מסוים של מחוקקים ישתתף בתהליך ההצבעה.
על אף שמועמד האסלאמיסטים, שר החוץ עבדאללה גול זכה ברוב גדול, לא נכחו בפרלמנט בזמן ההצבעה המספר המינימלי הקבוע בחוק של חברי פרלמנט בכדי להכריז כי ההצבעה חוקית. בית המשפט העליון בטורקיה, המורכב ממשפטנים המחויבים לחילוניות ולחוקה, שפסל את כל ההצבעות בפרלמנט. ולבסוף, היו אלה מיליוני אזרחים טורקיים שקיימו הפגנות וצעדות מחאה כנגד הניסיון של מפלגת הפיתוח והצדק "לכבוש" את מוסד הנשיאות היוקרתי.
בכדי לפתור את המשבר הפוליטי, הסכימו הגורמים השונים במערכת הפוליטית כי תאריך הבחירות, במקור הוא נקבע ל-4 בנובמבר, יוקדם ל-22 ביולי, בכדי לאפשר לציבור הטורקי להביע את דעתו באופן דמוקרטי באשר למשבר הפוליטי. זועמים ומתוסכלים מההתגייסות המסיבית כנגד בחירתו של גול לנשיא, הצהירו אנשי המפלגה ובראשם ראש הממשלה ארדואן, כי יפעלו, במידה והם ינצחו, להכריז על משאל עם לשינוי שיטת בחירת הנשיא בחוקה הטורקית, ככל הנראה שלושה חודשים מיום הבחירות.
מנסים להצטרף לאיחוד
מאמצי טורקיה להצטרף לאיחוד, ספגו בשנה האחרונה מהלומות רבות – הנציב הממונה על הרחבת האיחוד אולי רן, טען בעבר כי כפי הנראה, טורקיה לא תוכל להיות חברה באיחוד לפני 2025. כניסתו של ניקולא סרקוזי לארמון האליזה במאי השנה, פגעה אף היא במאמציה של טורקיה. סרקוזי נחשב למתנגד חריף לצירופה של טורקיה, ובמעמדו כנשיא צרפת הוא נהנה מיכולת השפעה רחבה על מאמצים אלה.
לכך ניתן להוסיף את התנגדותם של הקפריסאים והיוונים לצירוף טורקיה במידה ולא תיכנע לתכתיבים הנוגעים ליחסיה עם קפריסין וכן את הטרנד החדש באירופה שכבר בא לידי ביטוי במיוחד בצרפת ובהולנד – ענישה פלילית כנגד מי שמכחיש את השואה הארמנית. חברי פרלמנט ממוצא טורקי מצאו עצמם נאלצים לעזוב את מפלגותיהם המקוריות בשל סירובם לקבל את האיסור הזה.
על פי הנציבות האירופית, ישנם לפחות שמונה נושאים בהם נדרשת טורקיה להתגמש באופן ניכר בטרם תוכל מועמדותה להיחשב לריאלית. האירופים דורשים התקדמות בתחום חופש הדיבור וחופש הדת, כמו גם הסרת החרם על קפריסין היוונית, החברה אף היא באיחוד האירופי.
רבים בקרב הציבור הטורקי, על פי הסקרים למעלה ממחציתו, כבר אינם רואים את צירופה של ארצם לאיחוד האירופי כמהלך חיובי. הניכור שהם חשים כלפי אירופה גדל, לנוכח הפעולות והאמירות של מנהיגי האיחוד כיום. דבר זה יוצר קרקע פורייה לצמיחה לאומנית ודתית בטורקיה, מגמה העשויה לקבל את ביטויה בבחירות.
טורקיה גם מתמודדת עם בעיה ביטחונית קשה – הטרור הכורדי שמקורו כיום מצפון עיראק מתגבר, וכבר הביא את הצבא הטורקי להיערך בכוחות גדולים, ההערכות נעות בין200,000-50,000 חיילים, לקראת פלישה לכורדיסטאן העיראקית. הרמטכ"ל הטורקי כבר הצהיר בעבר ואף זכה לגיבוי מצדם של ראש הממשלה והנשיא, כי טורקיה לא תמחל על ביטחונם של אזרחיה. הטורקים מצפים מהאמריקנים שימגרו את פעילות הטרור של ה-פ.ק.ק, או שטורקיה תעשה זאת בעצמה.
הפרלמנט הטורקי - מי יישב בכסאות? צילום: אתר הפרלמנט
האיום מעמיד את האמריקנים במבוכה – הכורדים בעיראק הם בני ברית חשובים לאמריקנים בניסיונות הייצוב של עיראק כיום. טורקיה היא בת ברית אסטרטגית בנושאים רבים. אולם לאמריקנים חסר כוח אדם להרגיע את הסיטואציה הביטחונית בשל ריכוז המאמץ במקומות אחרים בעיראק. האמריקנים מפצירים בטורקים לבל יפלשו ומנסים לשכנע את הכורדים להפסיק את הפעילות, אך נראה כי מעמדה של ארה"ב כבר נפגע יתר על המידה, ואתו יכולת ההשפעה והשכנוע שלה.
מה יהיה
הסקרים כיום מעריכים כי בפרלמנט תיוצגנה שלוש מפלגות – מפלגת הצדק האסלאמית שתזכה ב-38% מקולות הבוחרים, המפלגה הרפובליקנית החילונית ש"שווה" כיום כ-20%, והמפלגה הלאומנית, מפלגה המוגדרת כמפלגת ימין קיצונית אשר בבחירות הקודמות זכתה ב-8% לערך, וכיום היא צפויה להתחזק לרמה של 14%. במידה וכך יקרה, ייוותרו 28% שיתחלקו בין מספר מפלגות שתיכשלנה מלעבור את אחוז החסימה ובין המועמדים העצמאיים, זאת בניגוד ל-47% מהקולות שירדו לטמיון בבחירות 2002.
בתסריט שכזה, תתקשה מפלגת הפיתוח והצדק להקים קואליציה לבדה, ואולי אף תמצא עצמה באופוזיציה. במידה והפרלמנט הטורקי יורכב משתי מפלגות, אם אחת המפלגות החילוניות לא תעבורנה את אחוז החסימה, צפויה המפלגה האסלאמית לניצחון גדול יותר מאשר ב-2002.
ניצחון גדול של המפלגה האסלאמית, ידרדר עוד יותר את היציבות הפוליטית בטורקיה, עד כדי התערבות צבאית של ממש בהליך הפוליטי. דווקא היווצרות של פרלמנט פלורליסטי, עשוי להקל מעט מהמתיחויות בין הדתיים והחילוניים, אם כי עשוי, בשל ההשפעה של המפלגה הלאומנית, ליצור מגמה בדלנית ביחסי החוץ של טורקיה, במגעיה עם המערב.
| |
|
|
|
|
