שנת 2006 לא הייתה שנה מזהירה לגוש הדמוקרטי. ההתדרדרות בעיראק ובאפגניסטן גזלה משאבים רבים, בזמן שמדינות מהגוש הריכוזי נהנו ברובן מעליית מחירי האנרגיה, והציגו אלטרנטיבה אמיתית למערב.  

גוש המדינות הדמוקרטיות נשען על כוחה של ארה"ב וכן האיחוד האירופי, יפן, הודו, אוסטרליה, קנדה ומדינות דמוקרטיות אחרות. הכוח המניע אותו הוא הרצון לפזר את הערכים הדמוקרטיים בעולם מתוך מחשבה שבכך יתמעטו מספר הסכסוכים האלימים, מה שיביא לשגשוג כלכלי בעולם. לצורך כך, פועל גוש זה במספר אופנים בכדי להגשים את שאיפותיו - במישור צבאי, כמו באפגניסטן ובעיראק, במישור כלכלי, דוגמת הסנקציות הכלכליות על לוב בעבר ואיראן, בלארוס, וצפון קוריאה בהווה ובמישור הפוליטי, באמצעות לחץ דיפלומטי, בעיקר על מדינות הפוגעות בזכויות האדם, דוגמת סודן.

החברות המרכזיות בגוש

ארה"ב - המעצמה החזקה בעולם - בעלת הצבא החזק והמשוכלל בעולם. תקציב הביטחון האמריקני עומד על כ-480 מיליארד דולר (הרבה לפני סין השנייה עם 188 מיליארד דולר תקציב), המשק שלה גדול במעט מהאיחוד האירופי כולו והוא המשק הלאומי הגדול בעולם, בהפרש ניכר על המשק היפני המדורג שני, מה שמעניק לאמריקנים את כוחם הרב.

האיחוד האירופי - המשק האירופאי המאוחד הפך לגורם משמעותי, שני רק למשק האמריקני ונציגי האיחוד החלו לנסות להפוך לגורם פוליטי משפיע בעולם, כולל בסכסוך הישראלי-פלשתיני.

רוב מדינות האיחוד האירופי התבלטו ערב מלחמת המפרץ השנייה בהתנגדותן למלחמה - בראש המתנגדות עמדו גרמניה בראשות הקנצלר שרדר וצרפת בהנהגת הנשיא שיראק. שרדר הוחלף מאז במרקל הפרו אמריקנית ופרו ישראלית וגם שיראק שינה את גישתו והיה ממנסחי החלטה 1559 כנגד השהייה הסורית בלבנון ומאוחר יותר מילא תפקיד גם בהחלטה 1701. את מקומן של גרמניה וצרפת כמתנגדות למדיניות האמריקנית, תפסו איטליה וספרד.

הודו - הודו היא מעצמה עולמית בהתהוות – בעלת נשק גרעיני, אוכלוסייתה נאמדת במעל מיליארד אנשים (שנייה אחרי סין), הכלכלה שלה בצמיחה, המשק שלה עובר רפורמות רבות ומצבו של שוק ההיי-טק המקומי, שהולך ותופס נתח גדול יותר ויותר בעוגה העולמית, מעולם לא היה טוב יותר. בידה היכולת לבצע את מה שביצעה סין בעשורים האחרונים, קרי - להסתמך על שוק העבודה העצום בכדי לייצר כמעט את כל המוצרים הקיימים. כרגע הודו מפגרת במספר שנים אחרי הסינים, אך נראה שהפער בין המעצמות יצטמצם משמעותית בשנים הקרובות.

יפן - כבעלת המשק הלאומי השני בגודלו בעולם, הפכה יפן למממנת חשובה של מדינות עניות וכן של ארגונים בינלאומיים דוגמת האו"ם. השנה המשיכה יפן במאמציה לזכות במעמד פוליטי חזק יותר בדמות מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, היא בעלת תקציב הביטחון הרביעי או החמישי בגודלו, ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה הורשתה לשלוח צבא מחוץ לגבולותיה- לעיראק.

קנדה ואוסטרליה משלימות את הכוחות הבולטים בגוש הדמוקרטי, ומיישרות קו אחיד עם מדיניות האמריקנים. הן מחזיקות צבא חזק, עשירות במחצבים - כמחצית מהאורניום בעולם נמצא בשטחיהן, לקנדה עתודות הנפט השניות בגודלן בעולם ושתי המדינות עשירות גם במחצבים נוספים. הכלכלה הקנדית היא אחת מעשר הכלכלות הגדולות בעולם, וגם האוסטרלים נמצאים מטפסים במעלה הדירוג.

הנשיא בוש - מוביל את הגוש הדמוקרטי. צילום: מחלקת המדינה

השנה שהייתה

בתחילת חודש מרץ, חתמה ארה"ב על הסכם אסטרטגי עם הודו, במהלך ביקורו של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, במדינה. המשמעות המיידית לחתימה על הסכם זה הייתה התרחקות אמריקנית מפקיסטן, בת ברית קרובה במשך שנים רבות, ודחיקתה אל תוך ידיה של סין, המעצמה מהגוש הנגדי.

יחסי האמריקנים עם יפן, כפי שהותוו מאז ממשלו של ג'וניצ'ירו קויזומי, מעולם לא היו טובים יותר. הוכחה לכך שהשינוי היה עמוק יותר וחרג מעבר לגבולות אישיותו המיוחדת של ראש הממשלה היפני, הגיעה לאחר שפרש מתפקידו והוחלף על ידי שינזו אבה, אשר פועל מאז לשמר את רמת היחסים כבזמן קודמו.

במקביל להתקרבות היפנית לארה"ב, הורעו יחסיה של הראשונה עם סין. ראש הממשלה קויזומי ומחליפו אבה (אם כי לא בתפקיד ראש הממשלה) הקפידו לבקר במקדש יאסוקוני השנוי במחלוקת, ובכך הרעו את יחסי שתי הענקיות האסיאתיות. מעניין להיווכח שהניסוי הגרעיני הצפון קוריאני שינה את הגישה היפנית לפי שעה, ואבה מזהה כעת את הטיפול במשבר הצפון קוריאני כאתגר החשוב ביותר של ממשלו, מה שהביא אותו להפשיר מעט את היחסים עם סין.

האיחוד האירופי שבשל מורכבותו לא פעל ב-2006 כגוש פוליטי אחד, היווה דוגמא לדרך בה פועל המשחק העולמי. מדינות האיחוד האירופי, ונתמקד בחמש המדינות הגדולות של האיחוד - גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה וספרד, עברו שינויים פוליטיים פנימיים כתוצאה מהמערכת הגלובלית, ובמרכז מערכות הבחירות במדינות אלה, גם בשנים 2005-2004, חלחלה שאלת הזיקה הבינלאומית של כל מדינה.

בגרמניה, עלתה לשלטון אנג'לה מרקל הפרו אמריקני, שהחליפה את גרהארד שרדר, מתנגד חריף למדיניות האמריקנית בעיראק וידיד קרוב של ולדימיר פוטין. צרפת, אשר הונהגה על ידי הנשיא ז'אק שיראק מאז אמצע שנות ה-90, עומדת לעבור שינוי בשנה הבאה, עם קיום בחירות חדשות לנשיאות בחודש אפריל. מועמד השמרנים החדש, ניקולה סרקוזי, הוא ככל הנראה הקרוב ביותר להגדרה פרו אמריקני בחמישים השנים האחרונות בפוליטיקה הצרפתית. יריבתו הסוציאליסטית, סגולן רויאל, היא המתונה בהתבטאויותיה כלפי האמריקנים בקרב חברי מפלגתה. אפילו שיראק בעצמו חבר לאמריקנים מספר פעמים בשנים האחרונות – כך בהעברת ההחלטות באו"ם כנגד הסורים, כך בניסיון פתרון משבר הגרעין האיראני וכך בהטלת הסנקציות על צפון קוריאה.

הבריטים, בני ברית מסורתיים של האמריקנים ובעלי ניתוק גיאוגרפי ומנטאלי מהיבשת, תמכו לכל אורך הדרך באמריקנים. מדיניותו של ראש הממשלה טוני בלייר, וכן של חברי מפלגתו המועמדים להחליפו דוגמת גורדון בראון או ג'ון ריד, הייתה להילחם כתף אל כתף עם האמריקנים במערכה בטרור העולמי. מנהיג האופוזיציה השמרנית, דיוויד קמרון, על אף היותו מבקר חריף ושנון של מדיניותו של בלייר, טרם הצטייר כמי שינסה להוביל את בריטניה, במידה וייבחר להנהיגה, לדרך בינלאומית שונה מדרכו של בלייר.

ספרד ואיטליה הן שתי המדינות שחוו תזוזה לכיוון פוליטיקה "אירופית" יותר בשנים האחרונות, תזוזה שכללה גם חיזוק הקשרים עם מדינות מהגוש הריכוזי – איטליה התקרבה לרוסיה ולעולם הערבי, וספרד חיזקה את קשריה עם מדינות הציר הלטיני ועם מדינות ערב. שני העומדים בראשה, רומנו פרודי האיטלקי וזאפאטרו הספרדי, החליפו את ברלוסקוני ואסנאר הפרו אמריקניים, שהיו מהראשונים להגיש עזרה צבאית לארה"ב, לאחר הפיגועים בארה"ב ב-11 בספטמבר. באופן סמלי ובמקביל לכתיבת שורות אלה, סיימו אחרוני החיילים האיטלקיים לסגת מעיראק, כשנתיים לאחר שיצאו החיילים הספרדיים.

פרודי, שניצח את ברלוסקוני בפער של שברירי אחוז, יתקשה לקיים ממשלה יציבה לאורך זמן ועמדותיו יגיעו לבחינה מחודשת בקרב ציבור הבוחרים האיטלקי, ככל הנראה כשנתיים לאחר הבחירות במדינה. בספרד ניצח זאפאטרו לא מעט בזכות הפיגוע שהתרחש במדריד כמה ימים קודם לבחירות ואשר זעזע את הציבור הספרדי – הן בשל האשמת הבאסקים במעשה על ידי הממשלה, האשמה שהופרכה מיידית, והן בשל תחושת הציבור הספרדי כי הפיגוע אירע בשל מעורבות ספרד בעיראק.

ובאזורים האחרים של העולם - סטפן הרפר הקנדי היה זה ששינה את הגישה הביקורתית של פול מרטין, קודמו בתפקיד ראש הממשלה, והביע את מחויבות ארצו לסייע לאמריקנים במלחמה נגד הטרור, ובאוסטרליה הצטייר ג'ון האוורד כמי שמחויב עמוקות למדיניות המלחמה בטרור ולשאר חברות הגוש הדמוקרטי, בראשן ארה"ב.

אנג'לה מרקל - תבלוט בזירה העולמית ב-2007. צילום: שרה ג'יי

2007 של הגוש הדמוקרטי

מבחינת הגוש הדמוקרטי, שנת 2007 עומדת להיות שנת מבחן חשובה. בשנה היוצאת ספג הגוש הדמוקרטי מכות רבות מכיוון הגוש הריכוזי שהמשיך להתחזק והצליח להציג אלטרנטיבה למדינות המערב. האמריקנים, המונהגים על ידי ממשלו של ג'ורג' בוש, יתקשו להגשים חלק גדול משאיפותיהם, לא מעט "הודות" לצניחה בפופולאריות של בוש ולעובדה כי כעת עליו לנהל את המעצמה הגדולה בעולם עם קונגרס דמוקרטי, שאינו ממהר לאשר את בקשותיו.

בבריטניה וצרפת תתחלף ההנהגה השנה - טוני בלייר אמור לפנות את כסאו למחליף מתוך מפלגת הלייבור, ככל הנראה שר האוצר, גורדון בראון, או שר הפנים, ג'ון ריד. ראש הממשלה החדש, יהא אשר יהא, ירצה לבצע שינויים במדיניות החוץ הבריטית, לנוכח המפלה של הלייבור בסקרים. בצרפת, יפרוש הנשיא ז'אק שיראק מתפקידו, והמועמדים להחליפו הם ניקולה סרקוזי ממפלגתו, וסגולן רויאל הסוציאליסטית. הצרפתים, כך נראה, ירצו להתמקד בשיקום הכלכלה ובפתרון הבעיות החברתיות, כפי שעלו לכותרות במהומות המהגרים והסטודנטים בשנה האחרונה.

בקנדה תיתכן מערכת בחירות חדשה, מאחר ומפלגת השמרנים תתקשה לשמר את הקואליציה על פי חלוקת המנדטים הנוכחית וגם באוסטרליה, שם נחשב ג'ון האוורד לבן ברית משמעותי לאמריקנים, צפויה מערכת בחירות חדשה.

אנג'לה מרקל הגרמנייה, שנכנסת השנה לתפקיד נשיאת האיחוד האירופי ולתפקיד נשיאת ה-G8, תצטרך לקחת אחריות בכל הנוגע לכיוון המדיני אליו שואף האיחוד האירופי. ייתכן והמשימה היא בלתי אפשרית לנוכח הפילוג בנושא המדיני בין החברות, אולם האיחוד יהיה חייב למצוא תשובה הנוגעת לזהותו.

לקראת המשך המאבקים עם הגוש הריכוזי, יהווה האיחוד האירופי את גורם המפתח - במידה ויתגייס כגוף אחד למאבק הבין גושי, ייהנה הגוש הדמוקרטי מיתרון. במידה ולא, יאבד האיחוד האירופי מהרלוונטיות שלו, והגוש הדמוקרטי עשוי לסיים את השנה בנחיתות במאבק מול הגוש הריכוזי.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---