ג'ורג' בוש לא מאמין שזה קרה לו. שנתיים בלבד לאחר שנבחר לכהונה שנייה, מצא עצמו בוש בשפל המדרגה - אובדן הרוב בקונגרס, והכשלונות בהתמודדות עם משברים בזירה העולמית, הפכו את שנת 2006 של בוש לסיוט.  

בשנת 2004, מדיניות החוץ של הנשיא בוש, ובמרכזה המלחמה בטרור, הציגה הישגים נאים - נראה היה כי בעיראק ובאפגניסטן המצב הביטחוני עומד להתייצב, וששתי המדינות מתחילות להשתקם, בדרך להפוך לדמוקרטיות יותר. גם המצב הכלכלי בארה"ב נראה טוב להמשך, ותחזיות הצמיחה הראו נתונים טובים. את שנת 2006, כבר העביר בוש בניסיון לחמוק מחצים רבים שנשלחו לעברו ממקומות רבים ברחבי העולם.

באמריקה הלטינית, הצטרפו שלוש מדינות חדשות למעגל המדינות האנטי אמריקניות, מדינות הציר הלטיני – בוליביה, ניקרגואה ואקוודור ובמקומות אחרים באמריקה הלטינית, ביניהם מכסיקו ופרו, המרחק מצירופן לקבוצת המדינות הסוציאליסטיות היה כפסיעה קטנה.

במזרח התיכון ספג ממשלו של בוש מהלומה אחר מהלומה – בעיראק התרחבה האלימות הפנימית לכלל מלחמת אזרחים רשמית, ואלפי הרוגים הצטרפו לסטטיסטיקה מדי חודש בחודשו. באפגניסטן, מדינה שדומה היה כי הצליחה להיפטר מאימת הטאליבן, החלו אלה האחרונים במתקפת נגד, שהוכיחה כי כיסי ההתנגדות גדולים וחזקים מששיערו. אפגניסטן עצמה שבה להיקפי ייצור הסמים ערב הפלישה האמריקנית ב-2001, ומפקדי הכוחות בשטח הודיעו כי יזדקקו לתגבורת של כ-5000 חיילים בכדי להתמודד עם האיומים האלה.

שנת 2006 היא השנה שראתה את רוסיה וסין ממשיכות להתקדם ולהתחזק בזירה העולמית, בעוד שארה"ב נחלשת.

אל בחירות האמצע שנערכו בנובמבר בארה"ב, הגיע הנשיא האמריקני כשהוא חבול ותוצאות הבחירות לא הותירו כל מקום לספק - המפלגה הרפובליקנית איבדה את הרוב שלה בשני בתי הקונגרס, ובשש מדינות החליף מושל דמוקרטי מושל רפובליקני.

תוצאות הבחירות, אשר שיקפו את האכזבה והביקורת של האומה האמריקנית מהעומד בראשה, הצריכו את הנשיא בוש לבצע בדק בית, ובעיקר לרכך את מדיניות החוץ שלו, שנתפסה כגורם המרכזי לשינוי הפוליטי שאירע במדינה. ועדת בייקר, שהעומד בראשה ג'יימס בייקר כיהן כמזכיר המדינה בתקופת ממשלו של הנשיא בוש האב, ניפקה מסמך ארוך ביותר ובו שורה של המלצות הנוגעות לשינויים במדיניותה של ארה"ב, בעיקר בתחום המלחמה בעיראק.

האמריקנים הבינו כי כחלק מהשינויים יהיה צורך גם בחילופי גברי, והראשון לשלם את המחיר היה מזכיר ההגנה הניצי, דונלד ראמספלד, שפרש מתפקידו מייד לאחר היוודע התוצאות. ארה"ב ובעיקר הנשיא בוש שלאחר הבחירות, נתפסים בעולם כמוחלשים וכמטרה נוחה יותר מבעבר.

הדבר בא לידי ביטוי בשינוי מה ביחס של האמריקנים כלפי האיראנים - מחד גיסא, האמריקנים עדיין ממשיכים לפעול בנוקשות מה בנושא המשבר האיראני, וזאת בדמות סנקציות פרי יוזמתם במועצת הביטחון, אולם מאידך גיסא, סבורים מקבלי ההחלטות בארה"ב כי איראן יכולה לשמש מפתח בניסיונה של ארה"ב לצאת מעיראק בצורה מכובדת.

הנשיא בוש - שנה קשה מאחוריו, שנתיים ארוכות לפניו. צילום: מחלקת המדינה

2007 של בוש

שנת 2007 עומדת להיות שנה קשה ביותר מבחינתו של הנשיא האמריקני. בפני בוש עומדים אתגרים הן בזירה המקומית, לנוכח השינויים במערכת הפוליטית, והן בזירה הבינלאומית, לנוכח העובדה כי ההגמוניה האמריקנית ספגה בשנה האחרונה מספר מכות שערערו אותה.

באופן מסורתי, חלק הארי של שנתו האחרונה של נשיא אמריקני שאינו עומד לבחירה מוקדשת להבטחת "היום שאחרי". הלכה למעשה, ינסה בוש בשנה זו שלא לבצע מהלכים שיפגעו בסיכוי המועמד הרפובליקני הבא לנשיאות. בפועל, הוא יצטרך ללמוד לתפקד כנשיא עם קונגרס לעומתי, קרי קונגרס שהרוב הדמוקרטי שולט בו.

על סדר היום הבינלאומי תעמוד שאלת הגרעין האיראני, הצורך לקדם את הנסיגה מעיראק במקביל להכנת האלטרנטיבה השלטונית במדינה השסועה, וכן המשך הטיפול בסוגיית הגרעין הצפון קוריאני, המדירה שינה מעיניהם של בעלי ברית חשובים לאמריקנים - יפן ודרום קוריאה.

האמריקנים ימשיכו להפעיל לחץ על הסינים לקבל את כללי המשק התחרותי – הפיקוח הסיני על היואן, המותיר אותו ברמה נמוכה ובכך מגדיל את יכולות הייצוא של המשק הסיני, פוגע קשות במאזן המסחרי האמריקני, הנמצאים כיום מול הסינים בגרעון המתקרב לרמה של רבע טריליון דולר. ללא שינוי במדיניות המטבע הסינית או במדיניות המכסים האמריקנית, הגירעון צפוי להמשיך ולגדול ולהוות נטל על המשק האמריקני.

האמריקנים ימשיכו להתמודד גם עם החיזוק בכוחה של רוסיה, המצפה מוושינגטון להתייחס אליה כאל מעצמה עולמית. במשברים הפוליטיים החשובים כמו בצפון קוריאה, באיראן ובמספר מקומות במזה"ת, ימשיכו הרוסים להוות גורם חשוב בניהול המשברים האלה.

ארה"ב עומדת בפני שנים מהקריטיות בתולדותיה, שנים שבה תיאלץ "המעצמה היחידה בעולם" להבין שהיא כבר לא היחידה.

מבחינת האמריקנים, ביצוע מוצלח במקביל של הסתגלות למצב החדש, ייצוב הדמוקרטיות הצעירות באפגניסטן ובעיראק, קידום תהליך השלום במזרח התיכון והמשך הלחץ על פרויקטי הגרעין של איראן וצפון קוריאה, מהווה משימה קשה. יציאה למערכה עם נשיא חלש כל כך, הופכת אותה לבלתי אפשרית.

---

לדף הבית

הדפסה

שלח תגובה לעורך

---