|
2006 של הוגו צ'אבז
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים סיכום שנת 2006 אנשי השנה
פורסם : 29/12/2006, 01:07
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
נשיאה של ונצואלה פעל השנה ללא לאות להגדלת מעגל התמיכה בו באמריקה הלטינית, ולהידוק קשריו ברחבי העולם. צ'אבז תקף את ארה"ב בכל הזדמנות, התקרב לאיראן והשפיע על הבחירות בבוליביה, ניקרגואה ואקוודור.
זו הייתה השנה של הוגו צ'אבז. מפוליטיקאי תימהוני בתפקיד נשיא ונצואלה, הפך, בכוח הנפט, למנהיגה של מעצמה אזורית. ונצואלה תחת הנהגתו, הייתה לחלוצה לפני המחנה - מדינות רבות באמריקה הלטינית עברו שינויים רבים בשנה זו מבחינה פוליטית, והאלטרנטיבה שצ'אבז הציע, נראתה קורצת לכמה מהן.
צ'אבז נולד ב-28 ביולי 1954, בנם השני של זוג מורים ממוצא מעורב – אינדיאני, ספרדי ואפריקני. כבן למשפחה ענייה בת 8 נפשות, נשלח צ'אבז, ביחד עם אחיו לסבתו, אשר גידלה אותו מאז. בגיל 17 החל בקריירה צבאית לה היה חלק, לצד לימודיו באוניברסיטה ע"ש סימון בוליבר בקראקס, בעיצוב תפיסתו הפוליטית.
שני הגורמים המרכיבים את תפיסתו הפוליטית של צ'אבז, כרוכים האחד בשני. הגורם הראשון הוא תפיסתו החברתית-מהפכנית, שהתרככה במהלך שנות נשיאותו, והגורם השני הוא איבתו לאמריקנים ולמה שהם מייצגים. תפיסתו הסוציאליסטית רואה את מדינות אמריקה הלטינית שואפות לדגם עדין משהו של המדינה הקובנית – מנהיג חברתי דומיננטי, רווחה להמונים ועצמאות מדינית-כלכלית.
לתפיסתו, מעצמות זרות ובראשן ארה"ב גזלו מתושבי אמריקה הלטינית את עצמאותם באופן בו נהגו להתערב במהלך השנים במערכת המקומית – אם בתמיכה ברודנים מושחתים, אם בהחדרת חברות הענק האמריקניות שהשפיעו על המשק המקומי ואם בנוכחות הצבאית האמריקנית בחלק זה של העולם לאורך השנים.
צ'אבז, שניסה בלא הצלחה לבצע הפיכה בוונצואלה בתחילת שנות ה-90, כישלון שהוביל לכליאתו הזמנית, היה לנשיא ונצואלה בשנת 1999. בשנותיו הראשונות בתפקיד, התמודד באופן קבוע אם גורמים שחתרו תחת מנהיגותו - ב-2002 השתלטו גורמי צבא וממשל על ונצואלה ליום אחד, בו הכריזו כהוגו צ'אבז מודח מתפקידו. ניסיון ההפיכה הזה נכשל, ושנתיים לאחר מכן, התקיים משאל עם סביב שאלת מנהיגותו, משאל אותו צלח צ'אבז בהצלחה. שנת 2006 הסתיימה במערכת בחירות שבה זכה בתמיכה של למעלה מ-60% בוונצואלה, וקדמה לכך גם זכיית מפלגתו בבחירות לפרלמנט, בבחירות שהוחרמו על ידי האופוזיציה.
פעילותו הבינלאומית, שהגיעה לשיאה השנה, התאפיינה במספר מהלכים דרמטיים שבוצעו על ידי צ'אבז.
השימוש בנשק הנפט
צ'אבז, העומד בראש מדינה בעלת אוצרות האנרגיה הגדולים ביותר בחצי הכדור המערבי, הבין כי ניתן למנף את הכוח הזה. הוא הלאים את האוצרות האלה, ובמקביל, עם תחילת כהונתו, חתר להעלות את מחירי הנפט בעולם. צ'אבז עמד במשך תקופה בראש ארגון אופ"ק ואף אירח בוונצואלה ועידה של הארגון.
הוא דאג לייצר משברים פוליטיים עולמיים, שלצד אירועים פוליטיים אחרים, דוגמת אלו באיראן ובניגריה, והגידול בצריכת הנפט כתוצאה מהצמיחה הכלכלית החזקה בסין ובהודו, הקפיצו את מחירי הנפט מרמה של 30-20 דולר לחבית לפני שנים מעטות, עד לרמה של 80-70 דולר בקיץ.
עליית מחירי הנפט מצאה את צ'אבז ובני בריתו באופ"ק, עם עודף מזומנים גדול, שאפשר להם לעשות בו שימוש מקומי, אזורי ואף עולמי. צ'אבז הקפיד לחזק את יחסיו עם מדינות ערב בכלל, ועם מדינות המייצרות נפט בפרט. הוא זכה למעמד של משקיף בליגה הערבית בחודש יולי, התבטא בחריפות כנגד ישראל על חלקה במלחמת לבנון ואף החזיר את שגרירו בישראל לוונצואלה כמחאה על מלחמת לבנון.
הוגו צ'אבז - עלה השנה לליגה של הגדולים. צילום: אג'נסיה ברזיל
חיזוק קשרי החוץ והניסיון להצטרף למועצת הביטחון
צ'אבז הבין כי עליו לחבור פוליטית למדינות אחרות שראו באמריקנים איום, בבחינת "שונאו של שונאך הוא ידידך". ארגנטינה, בלארוס, איראן, רוסיה, קטאר, וייטנאם, מאלי, בנין וסין, הן רק חלק מרשימת החותמות שהתווספו לדרכונו של צ'אבז השנה, ביקורים שערך צ'אבז בכדי להדק את הקשרים הפוליטיים והכלכליים.
מדיניותו של צ'אבז כלפי מדינות הנחשבות לצרכניות אנרגיה גדולות, הייתה להציע עסקאות מפתות בתחום הזה מצד מדינתו. מדינות המייצאות נפט, היוו יעד מבחינת צ'אבז להמשך מדיניות הקפצת המחירים כלפי מעלה, ולשיתופי פעולה שונים ומשונים. בכל הביקורים הללו, צרף צ'אבז בקשה – הוא רצה תמיכה במועמדות ונצואלה להצטרף למועצת הביטחון כחברה זמנית.
המאבק בינו ובין האמריקנים, שהציבו את גוואטמלה כמועמדת אלטרנטיבית, היה עיקש ונמשך כמה שבועות. בסופו לא הצליחו שני הצדדים להגיע לרוב הנדרש, ופנמה התקבלה כמועמדת של פשרה. אולם במהלכו זה הוכיח צ'אבז כי ניתן להתמודד עם ההשפעה האמריקנית בעולם, ואילו האמריקנים הוכיחו כי הם רואים בו יריב מסוכן ולא קוריוז.
צ'אבז הוכיח קריאה נכונה של המפה הפוליטית, כשהחליט כי כחלק ממאבקו באמריקנים עליו לקרב אליו שתי מעצמות גדולות אחרות, סין ורוסיה. עם הסינים חתם על הסכם מכירת נפט שאמור להפוך אותה בשש השנים הקרובות ללקוחה הגדולה שלו, גדולה יותר מארה"ב ועם הרוסים חתם על מספר עסקאות נשק – בין היתר רכש מיליון רובי סער בכדי להקים מיליציה, שבבוא העת תוכל להתגונן כנגד פלישה אמריקנית, וכן 24 מטוסי קרב ו-53 מסוקים.
התערבות במערכות בחירות אחרות
ייתכן והחשוב מכל מעשיו של צ'אבז, היה הרחבת הציר הלטיני והפיכתו למושג חשוב במערכת הגלובלית. צ'אבז, הרואה עצמו כתלמידו של מנהיג קובה, פידל קסטרו, ירש השנה את מקומו של "מורהו" כדמות הדומיננטית במאבק הלטיני באמריקנים. קסטרו סייע רבות לצ'אבז בגיבושה של ונצואלה כפי שהיא היום, וכעת צ'אבז מהדק את יחסיו עם אחיו הצעיר של פידל, ראול, שלאור מחלת אחיו הפך למנהיג החדש של קובה, הנזקק לסיוע בכדי להשליט את מרותו על המדינה.
אך יחסיה של ונצואלה עם קובה לא הספיקו לצ'אבז, שבנה מודל מעניין לסיוע למדינות לטיניות אחרות, בכדי שיוכל להגביר את ההשפעה שלו בהן. המודל מבוסס על האוצרות שיש לוונצואלה וקובה להציע. ונצואלה, כמדינה עשירה, תמכה בכסף ובסובסידיות במדינות רבות ובמועמדים רבים שחלקו השקפת עולם דומה לצ'אבז במישור הפוליטי והכלכלי, ואילו קובה הציעה למדינות אלה את רופאיה ומוריה שביקרו במדינות אלה וסיפקו השכלה להמונים, כמו גם ניתוחים יקרים שידם של תושבי רוב האזור אינה משגת. בנוסף הוטסו אנשים רבים לקובה בכדי לקבל טיפול רפואי באחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם.
במספר מקרים, לא הצליח צ'אבז לראות פירות. המקרים הבולטים היו פרו, בה התמודד ידידו הקרוב, אויינטה הומלה, על התפקיד, וכן במכסיקו, מדינה שמועמד השמאל שלה, אוברדור, התכוון להפוך את מדינתו למדינה סוציאליסטית על פי המודל הצ'אבזי. בצד האכזבות, רשם צ'אבז גם לא מעט הצלחות - בבחירות בבוליביה, שנערכו עוד בדצמבר שנה שעברה, עלה לשלטון איבו מוראלס, איכר עני ממוצא אינדיאני, לראשונה בתולדות המדינה. צ'אבז תמך בו בגלוי במשך זמן רב.
מייד לאחר ניצחונו, החל מודל השיקום הצ'אבזי לפעול – אלפי מורים ורופאים קובנים הוטסו לבוליביה לאזורי הפריפריה, ודולרים רבים החלו לזרום לקופתה המדולדלת של בוליביה. מוראלס, שכבר במערכת הבחירות רמז על כך שיהיה למבקר חריף של המדיניות האמריקנית, הלאים את משק האנרגיה בארצו בתחילת חודש מאי, כשהוא מותיר לחברות הזרות פרק זמן של חצי שנה להתמודד עם הפעולה שלו. רוב החברות הצליחו להגיע לפשרה עם מוראלס, שכעת יכול היה להתפנות לשיקומה של ארצו.
לקראת סוף השנה, גברה המחאה בבוליביה, בעיקר מכיוונם של החוגים העשירים במדינה, שנפגעו ממעשיו של מוראלס, אך גם מכיוונם של תומכי הדמוקרטיה שסברו כי מוראלס רוצה להפוך את בוליביה לדיקטטורה.
שני ניצחונות נוספים רשם לעצמו צ'אבז, בחודש נובמבר. הניצחון הראשון הוא בניקרגואה, שבה זכה בבחירות דניאל אורטגה, מנהיגם של הסנדיניסטים ששלטו במדינה עד ל-1990. אורטגה, יריב של האמריקנים כבר שנים רבות, והפעם גם פוליטיקאי מנוסה, הצליח לזכות בבחירות ומייד טרח להעלות על נס את יחסיו עם צ'אבז, ואף פגשו בבוליביה לאחר שצ'אבז זכה בכהונה נוספת בבחירות בוונצואלה.
הניצחון השני אירע באקוודור, והוא בעל חשיבות אסטרטגית. בדומה לוונצואלה ובוליביה, גם אקוודור משופעות באוצרות טבע. הפרדוקס הוא שמאחר ואקוודור אינה בעלת תשתית של זיקוק נפט, היא נאלצת לייצא את הנפט הגולמי ולרכוש אותו מזוקק במחירים שלא מותירים בידיה ממון מספק. צ'אבז הציע לרפאל קוריאה, המתמודד הסוציאליסטי שזכה בבחירות, לזקק נפט בוונצואלה במחירים שישתלמו לו. לצד זה, ביקשה אקוודור להצטרף לארגון אופ"ק, ארגון ממנו פרשה בתחילת שנות ה-90 עת מחירי הנפט היו בשפל.
2007 של צ'אבז
את שנת 2006 אם כן, מסיים צ'אבז שכוחו הפוליטי הפנימי הוא רב, שלצדו מתקיימים לפחות ארבעה משטרים באמריקה הלטינית התומכים בו, וזאת בנוסף לקשרים העולמיים שטווה השנה.
צ'אבז מחפש דרכים חוקיות להפוך עצמו לנשיא לכל החיים, ואף הבטיח במהלך מערכת הבחירות כי יפעל לקיומו של משאל עם בנושא. לעת עתה, נראה כי האיש שכינה את נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש "שטן" מעל בימת האו"ם, ולא שכח למכור נפט מסובסד לעניי אמריקה במקביל, יגרום לצרות צרורות לגוש הדמוקרטי גם ב-2007.
| |
|
|
|
|
