|
סיכום 2006: העולם המוסלמי
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים סיכום שנת 2006
פורסם : 31/12/2006, 20:50
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
יותר מ-20 מדינות נסקרו במהלך 2006 במדור העולם המוסלמי. מטבע הדברים, התמקד הסיקור ביצרניות החדשות הבולטות באזורנו – איראן, עיראק, הרשות הפלשתינית, סוריה ולבנון, ובמגמות ייחודיות לחלק זה של העולם.
איראן – מאבקי כוחות ומשיחיות
עלייתו לשלטון של ראש עיריית טהרן לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד, גרמה לפסימיות במערב, לנוכח דעותיו הרדיקליות ועברו האפל בשורות "משמרות המהפכה" האיראניות. אולם דבר לא הכין את המערב לשנת שלטונו הראשונה, שהייתה עמוסה בפעולות ובאמירות קשות, שציירו את אחמדינג'אד כאיום אמיתי לשלום המערב. אמירותיו האנטישמיות, הכחשת השואה שלו, ההתבטאויות החוזרות ונשנות שישמיד את מדינת ישראל והמרוץ שלו אחר האטום תוך התרסה בוטה כלפי מדינות המערב, הציגו אדם מסוכן.
למן עלייתו לשלטון, התמסר אחמדינג'אד למלאכה לא פשוטה – השגת דריסת רגל במוקדי הכוח החשובים במדינה. פוליטיקאים ובעלי תפקידים בכירים בכל רחבי המדינה, הוחלפו באנשיו של אחמדינג'אד, רובם ככולם אנשי "משמרות המהפכה" בעברם. גם במערכת הבנקאית, בתעשיית הנפט ובענפים כלכליים אחרים, צצו להן דמויות חדשות. אחמדינג'אד הקפיד שלא לפסוח גם על האקדמיה האיראנית ונקט בשורה של צעדים שגררו מחאה בקרב הסטודנטים, בעיקר באוניברסיטת טהרן שתלמידיה נחשבים לנושאי דגל הליברליות במדינה.
עם הזמן, נחשפה לעין הציבור שלב אחר שלב, דמותו המסתורית של מי שמוכר כיום כפטרונו של אחמדינג'אד ומורו הרוחני - האייתוללה יאזדי, מוביל הקו הקיצוני בקרב האליטה הרוחנית באיראן. על פי תפיסתו של יאזדי, העולם נמצא לפני גאולה על ידי המשיח השיעי, המהדי או האימאם הנעלם, אשר יגיע לאחר שהעולם יהיה בתוהו ובוהו. אסכולת יאזדי אף תומכת בעידוד הכאוס, ולנוכח המרוץ של אחמדינג'אד אחרי הגרעין, הבינו רבים במערב כי אחמדינג'אד ואיראן מהווים איום של ממש.
אל מול יאזדי ואחמדינג'אד, המייצגים את הזרם הרדיקלי באיראן, עמד הזרם השמרני - המנהיג הרוחני העליון של איראן, האייתוללה ח'מנאי, ותלמידו-שלוחו האשמי רפסנג'אני, לשעבר נשיא איראן בעצמו. לכל אורך השנה, נראה היה כי הזרם הרדיקלי מצליח לגבור על השמרנים באיראן.
מעולם לא היה נשיא כה דומיננטי באיראן אשר ניצל את חולשתו היחסית של המנהיג הרוחני ח'מנאי, בכדי להמשיך ולצבור עוצמה. הבחירות למועצת המומחים בדצמבר 2006, תוכננו להוות את אחד השלבים החשובים בדרך לניצחון המחנה הרדיקלי – מועצה זו מוסמכת למנות ולהדיח את המנהיג הרוחני. פירוש הדבר שניצחון הזרם הרדיקלי היה מביא להכתרתו של האייתוללה יאזדי כמנהיגה הרוחני העליון של איראן ומביא לשינוי עמוק בפוליטיקה האיראנית.
אנשי הזרם השמרני הבינו כי אין ביכולתם להתמודד עם הרדיקלים בכוחות עצמם, ובצעד נדיר ומרתק, כרתו ברית עם המחנה הרפורמיסטי, בראשותו של נשיא איראן לשעבר מוחמד חתאמי, מי שנחשב עד לפני כשנה למכשול בעיני השמרנים באיראן. תוצאות הבחירות למועצת המומחים הוכיחו כי הברית הייתה חשובה, ואחמדינג'אד ספג את כישלונו הפוליטי הראשון.
לקראת 2007, נבחנים שני תסריטים באשר למערכת הפנימית באיראן – התסריט הראשון הוא ניצחונם המוחלט של הרפורמיסטים והשמרנים במאבק עם הרדיקלים, ניצחון שיביא להקדמת הבחירות לנשיאות ולהדחתו של אחמדינג'אד מהתפקיד. בתסריט השני, יבצע אחמדינג'אד מעין מהפכה בתוך המדינה ובה ינסה להדיח את ח'מנאי, רפסנג'אני ושאר הבכירים, תוך שימוש בכוח.
אחמדינג'אד - ינסה להדיח את ח'מנאי? צילום: האתר הרשמי
עיראק – מלחמת האזרחים
עיראק עברה פאזה השנה, ממצב של מדינה הפועלת לשיקום כולל עריכת בחירות חופשיות בהשתתפות הגורמים המרכזיים בחברה העיראקית, ועד לתוהו ובוהו חברתי, שבו נלחמים אלה מול אלה, הסונים והשיעים תוך שימוש בשיטות אכזריות ביותר – פיגועי התאבדות, הרס מסגדים, חטיפה ורצח של משפחות שלמות ועוד. גורמים רבים, חלקם זרים "סייעו" להגעה למצב הזה – האיראנים התומכים במיליציה של מוקטדעה סאדר השיעי, האמריקנים התומכים בזרם השיעי המתון בראשות האייתוללות כעלי סיסטאני, הסעודים התומכים בגורמים סוניים, נאמניו של סדאם חוסיין מקרב העדה הסונית ובעיקר השבט שלו בעיר תיכרית, אל קעידה והסורים, ששמרו על גבולות פתוחים עם עיראק מהם חדרו מחבלים, נשק וכסף למימון המשך הלחימה.
בחירות האמצע בארה"ב, היוו קו פרשת מים בכל האמור למדיניות האמריקנים בעיראק. המגמה האמריקנית השתנתה, והחלו להיבחן חלופות שיאפשרו לאמריקנים לעזוב את עיראק באופן שלא יפקיר אותה לחסדי המיליציות השונות. בשנה הקרובה צפויה המדיניות האמריקנית להתגבש. האמריקנים שייבחנו פתרונות גם לסוגיית הגרעין האיראנית, ינסו לשלב את האיום הזה עם הצורך לצאת מעיראק.
בכוונת האמריקנים לתגבר בתחילה את הכוחות המוצבים בעיראק בכוחות נוספים, ולהשקיע משאבים רבים באימונם של כוחות הביטחון המקומיים, בכדי למנוע התלקחות לאחר הוצאתו להורג של סדאם חוסיין, וכדי להעביר לעיראקים את האחריות הביטחונית במהירות האפשרית.
לבנון – מלחמת לבנון השנייה
המאבק הבין עדתי בלבנון אשר מקבל את ביטויו בכל רובדי החיים בלבנון – בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות וביחסי החוץ, החמיר ב-2006. ממשלת לבנון, שעדיין חגגה את הנסיגה הסורית מהמדינה בתחילת השנה, ראתה בעיניים כלות את חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה, גורר אותה לתוך קלחת מלחמתית בקיץ נגד ישראל, מלחמה שעלתה בחיי אזרחים רבים ובהרס נרחב של תשתיות.
המהלכים של החיזבאללה לאחר המלחמה, שכללו מעורבות בשיקום המדינה, שיקום הכוח הצבאי של החיזבאללה ולחץ פוליטי חזק על הממשלה הלבנונית, הוכיחו פעם נוספת את חולשתה של הממשלה ואת עוצמתו של החיזבאללה.
סיקור מלחמת לבנון ב"סיקור ממוקד", נעשה באמצעות הבלוג "לבנון 2006 – יומן מלחמה", שתיעד בזמן אמת, מסביב לשעון, את כל אירועי המלחמה, מיריית הפתיחה ועד להפסקת האש, והוא מהווה תיעוד היסטורי יחיד במינו. לאחר המלחמה, התמקד הסיקור בלבנון בהפקת הלקחים מהמלחמה – סדרת מאמרים ארוכה פרי עטו של יורם המזרחי, מקים אזור הביטחון בדרום לבנון ומפקדו בסוף שנות ה-70, המסתמכת על ניסיון העבר העשיר שלו.
סוריה – רצח פוליטי ומעורבות בלבנון
סוריה מצאה עצמה השנה במצוקה מספר פעמים. בפעם הראשונה, בשל הנסיגה מלבנון - המדינה שסיפקה הכנסה רבה לבכירי המשטר הסורי, ואפשרה פתיחת חזית נגד ישראל ללא מעורבות צבאית סורית ישירה. הפעם השנייה הייתה לנוכח ההאשמות כנגדה בדבר מעורבותה בחיסולם של בכירים לבנונים ביניהם ראש הממשלה לשעבר, רפיק אל חרירי. אירועים אלה העלו את חמתן של מדינות רבות ובעיקר ארה"ב וצרפת, שהעבירו מספר רב של סנקציות ואיומים כנגד סוריה במועצת הביטחון. המשטר הסורי חושש מהקמת בית דין בינלאומי לחקר האירועים האלה שעשוי להוביל להטלת האחריות על כתפיו, על כל המשתמע מכך.
הפעם השלישית בה נקלעה סוריה למצוקה, אירעה ברגע בו חבר עבד אל חלים חדאם, לשעבר סגן הנשיא הסורי, לאופוזיציה הסורית הגולה, בתמיכתן של ארה"ב וצרפת. הפעם הרביעית בה נלחמה סוריה ב-2006, הייתה בזמן מלחמת לבנון השנייה, שהייתה קרובה כחוט השערה לכלל התרחבות לתוך גבולותיה של סוריה.
סוריה עודנה נלחמת על חייה לנוכח האיום המשפטי על בכיריה, החשד כי ישראל מתכננת מתקפה כנגדה, ואחת ההערכות הנוגעות לנסיגת האמריקנים מעיראק שיאפשרו להם להפוך את סוריה למטרתם החדשה.
יחד עם זאת, סוריה אינה מוותרת על מעורבותה בלבנון, וגם לאחר תום מלחמת לבנון השנייה, נרצח פוליטיקאי בכיר, השר פייר ג'ומאייל, רצח שסוריה נחשבת כאחראית לו. הסורים, המעודדים את החיזבאללה וגורמים בקרב העדה הנוצרית כמישל עאון, להחליף את השלטון הקיים, מאמינים כי בכך יוכלו לשוב בחזרה לארץ הארזים ואחרי שהוכיחו בעיראק כי הם אינם חוששים ממלחמות פנימיות, לא יהססו להיעזר בחיזבאללה בכדי להפעיל אלימות רבה גם בלבנון, בעוצמה "שתוכיח" כי מדינה זו זקוקה לסיועה של סוריה.
אסד - חרד לשלטונו. צילום: טלוויזיה - פי.בי.אס
הרשות הפלשתינית – עליית החמאס והתפוררות השלטון המרכזי
תוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית, שנערכו ב-25 בינואר, התקבלו בהלם מוחלט ברשות, בישראל ובעולם כולו. מי שטרח להיות מעודכן בשטח, יכול היה להבחין במגמה הזו - השחיתות השלטונית שזוהתה עם הפת"ח, הדתיות, התחושה כי החמאס הוא זה שמביא הישגים ואילו הפת"ח כישלונות.
ביום שבו החמאס עלה לשלטון, השתנתה התפיסה הפוליטית הפלשתינית הרשמית. שאריות הסכמי אוסלו ובהם ההכרה הפלשתינית במדינת ישראל, פוזרו לכל עבר. מדינת ישראל הרשמית, החליטה להעמיד כתנאי את ההכרה החמאסית בישראל, לצורך קיום דיאלוג בעתיד, והמשמעות הייתה תחילתו של לחץ כלכלי קשה על הרשות.
החמאס, שמעולם לא ויתר על ירי הקסאמים אל עבר ישראל, ביצע פעולה התקפית מסוג שונה, חמישה חודשים לאחר הבחירות, כשחטף את החייל גלעד שליט והרג שני חיילים נוספים. הזעם של ממשלת ישראל, ממשלה שתמכה בתוכנית ההתכנסות, הופנה כלפי הרשות. במרוצת החודשים לאחר מכן, נהרגו מאות פלשתינים מתוך רצון ללחוץ על החמאס בנושאים השונים, כולל שחרור החייל החטוף. הלחץ הכלכלי והצבאי נתן את אותותיו לבסוף, ולקראת כניסה ל-2007, עומדת הרשות הפלשתינית בפני אחד מהמבחנים הקשים בתולדותיה - האם תשכיל לשמור על מסגרת פוליטית כלשהי, או שמא תדרדר אל מה שמכנים הפלשתינים בחשש "פיתְנָה" - מלחמת אזרחים.
בשנת 2007, יתמקד הסיקור באתר בהתפתחות משבר הגרעיו האיראני, במצב הפנימי בלבנון ובעיראק, ההתפתחויות ברשות הפלשתינית לנוכח הקפאון הפוליטי, והמצב הביטחוני הישראלי, כתוצאה מההתפתחויות האלה. במקביל יופיעו כתבות על מדינות שאינן זוכות לחשיפה גבוהה בישראל, כפי שנעשה גם השנה.
| |
|
|
|
|
