|
שנת האנרגיה
סיקור ממוקד פרויקטים מיוחדים סיכום שנת 2006
פורסם : 25/12/2006, 01:51
אלון לוין ויובל בוסתן
|
|
 |
|
|
המאבק הבין גושי, המכונה גם "המלחמה הקרה השניה", ממשיך להתעצב. אחד הנושאים החשובים ביותר במאבק זה הוא השליטה על מקורות האנרגיה בעולם, החיוניים לצמיחה הכלכלית. בשנים הבאות, תקבל השליטה על מקורות אלו משמעות קריטית, פוליטית וקיומית, שתשפיע על המשך המאבק.
המדינות המרכיבות את הגוש הדמוקרטי הן גדולות צרכניות האנרגיה בעולם, נשענות על מאגרים מדולדלים יחסית. למעט מספר מדינות ביניהן קנדה, נורבגיה ואוסטרליה, שאר המדינות בגוש תלויות בייבוא משאבים.
באמריקה הלטינית, מכסיקו היא יצואנית הנפט הגדולה היחידה המשתייכת לגוש הדמוקרטי. באפריקה, משתייכות היצרניות הגדולות ניגריה, אנגולה, לוב ואלג'יריה לאופ"ק, ויחסיהן עם הגוש הדמוקרטי קרירים בדרך כלל. במפרץ הפרסי מקיימות סעודיה ונסיכויות המפרץ יחסים טובים עם המערב, וביחד עם עיראק הכבושה משמשות המדינות האלה כמאגר החשוב ביותר של נפט וגז טבעי לכלכלת המערב.
אירופה תלויה היום לא מעט בגז הרוסי המספק כשליש מהתצרוכת שלה, וההשפעה הכלכלית פוליטית שיש לרוסיה על המערב תוסיף ותתבטא ביתר שאת בשנים הקרובות. במרכז אסיה, מקפידים האמריקנים לקיים קשרים אמיצים עם אזרבייג'אן, לה יחסים קרירים עם רוסיה, לא מעט על רקע המאבק בארמנים, בני בריתם של הרוסים.
על פי ההערכות, בתוך כעשור, עם התדלדלות המאגרים במכסיקו, ארה"ב ונורבגיה, יהפוך המערב לתלוי לחלוטין בחסדיהן של מפיקות האנרגיה השונות, רובן ככולן משתייכות לגוש הריכוזי. או אז, כוחה הפוליטי-כלכלי של רוסיה, ימצב אותה כיריבה בעלת כוח כמעט זהה לזה של המעצמות הכלכליות הגדולות האחרות וביניהן ארה"ב.
בחזרה לעבר
עליית מחירי האנרגיה בעולם, משפיעה רבות על הרכב היחסים הפוליטיים בעולם. למחירים אלה השפעה חשובה על הדרך בה מנהלות צרכניות האנרגיה הגדולות - ארה"ב, סין, יפן והאיחוד האירופי, את מדיניות החוץ שלהן - האמריקנים מקפידים לשמור על יחסים קרובים עם הסעודים, על אף מעורבותם של אזרחים סעודים רבים בטרור העולמי, הסינים מרחיבים את יחסיהם באפריקה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית עם כל מדינה עשירה במשאבים המוכנה לכך, והיפנים והאירופים נזהרים שלא לפגוע בספקיות הנפט העיקריות שלהם.
מן הצד השני של המתרס, השכילו יצואניות האנרגיה, לראשונה מאז שנות ה-70, למנף את המשאבים שלהן לצורך עשיית רווחים פוליטיים. לצד המדינות החברות באופ"ק, שקיצצו את תפוקת הנפט על מנת להעלות את מחירו, הפכה רוסיה השנה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, לא מעט בשל העובדה שסעודיה נתונה למכסות של אופ"ק, בעוד רוסיה, שאינה נתונה לתכתיבים כלשהם, מעוניינת למכור כמה שיותר.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, השקיע את עיקר מאמציו בשנת 2006 בהשגת דריסת רגל בסחורה החמה בשוק האנרגיה – הגז הטבעי. רוסיה, החולשת על למעלה מרבע מעתודות הגז בעולם, חיזקה במהלך השנה החולפת את קשריה עם המדינות מפיקות הגז במרכז אסיה, עם אלג'יריה, שם קיבלו חברות רוסיות מונופול לחיפוש גז בסהרה האלג'יראית בתמורה לויתור על חובות עבר עצומים, עם איראן ועם מדינות הציר הלטיני העשירות באנרגיה, בוליביה וונצואלה.
בתחילת חודש אפריל סקרנו את הסנוניות הראשונות במדיניותו זו של פוטין, והצבענו על המטרה המתהווה – הקמת קרטל גז טבעי, בדומה לקרטל הנפט אופ"ק, שבו רוסיה של פוטין תהיה החברה הדומיננטית, ובכך תוכל להשפיע על מחירי הגז הטבעי בעולם ולמנף אותם לצורך עשיית הון פוליטי. בחודש שעבר, פורסמו באמצעי התקשורת דיווחים מהכינוס נאט"ו האחרון, בו העלו המדינות החברות בארגון את חששן מפני הקרטל ההולך ונרקם.
בצד התעצמותם בשווקי הנפט והגז הטבעי, בודקים הרוסים אפשרויות בתחומי אנרגיה אחרים כגון הדלק הגרעיני והפחם. מטרת העל הרוסית היא להגיע למצב שבו שולטת מוסקבה על חלק נכבד ביותר ממקורות האנרגיה הנסחרים בעולם, באופן שיקנה לה את היכולת להשפיע באופן משמעותי על הפוליטיקה בעולם.
פוטין - מחזיר עטרה ליושנה? צילום: מוסניוז
אורניום, נחושת וזהב
ב-2 בנובמבר הקימה רוסיה חברה ממשלתית חדשה, UGRK, שמטרתה לרכז את כריית האורניום והסחר בו. כיום שולטת רוסיה על כ-8% מהכרייה העולמית ופוטין מתכנן, באמצעות החברה החדשה, להרחיב את הפעילות, בין היתר באמצעות השגת דריסת רגל במכרות האורניום העשירים באוקראינה ובמונגוליה, משם, על פי ההערכות, ניתן להפיק 3000 טון של המשאב היקר הזה, המשמש, להפקת אנרגיה גרעינית ולבניית פצצות גרעיניות. בסה"כ, צפויה החברה החדשה להפיק 29,000 טון בשנה, מתוכם 18,000 טון בשטחי רוסיה עצמה.
בתחילת החודש פגש נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, את עמיתו המונגולי נאמבאר אנחבאיאר, בקרמלין. בפגישה זו הבטיח פוטין להשקיע סכום נכבד בכלכלה המקומית, בהיקף של כ-5 מיליארד דולר בשנים הקרובות בתחום החשמל, הבנייה והתחבורה. יחסי המסחר בין רוסיה למונגוליה טעונים שיפור, לדעתם של הרוסים – בעוד 36% מהייבוא המונגולי מגיע מרוסיה, זו בוחרת לייצא 56% מסחורותיה לסין דווקא. לאחר חתימת ההסכמים החדשים, יחס זה, כמו גם היקף המסחר בין רוסיה למונגוליה, העומד כיום על כמעט חצי מיליארד דולר, עומד בפני עלייה דרמטית.
הרוסים לוטשים עיניהם למכרות הפחם הענקיים במונגוליה, כמו גם אל מכרות הנחושת והזהב במדינה, שיעצימו את אחיזתם גם בתחומים אלו. מכרה הפחם העצום טאבאן טולגוי במונגוליה, מוערך בשווי של 300 מיליארד דולר, וחברות הענק הרוסיות מתכוונות להתמודד על רכישתו. ממשלת מונגוליה, מצידה, מעדיפה לחלק את הזיכיון בין חברות מכמה מדינות, לא מעט בשל הלחץ מכיוון סין וארה"ב, הנמצאות עימה ביחסים קרובים, ולשמור לעצמה חלק.
לכל אורך הפגישות, הדגיש הנשיא אנחבאיאר כי בעוד הוא שואף לחזק את קשרי מדינתו עם רוסיה, הוא חפץ לעשות כן גם עם מדינות אחרות, ובראשן סין וארה"ב: "הכלכלה הסינית מתפתחת יפה, כמו גם הכלכלה הרוסית, ואנחנו רוצים להפיק מכך כמה שיותר למען הכלכלה שלנו".
בבייג'ינג לא נותרים אדישים למאמציה של מוסקבה בתחום האנרגיה - בעוד שהרוסים ניגשים לכל מכרז אפשרי לכריית פחם, שאיבה והובלה של נפט וגז טבעי, זקוקים הסינים לגישה למשאבים בכדי לשמר את הצמיחה הכלכלית הגבוהה שלהם היוצרת גידול של 10% לפחות בשנה, בדרישה למשאבי אנרגיה.
וכך, ניסיונות הרוסים להשיג דריסת רגל במרבצי האורניום בצפון קוריאה ובמכרות הפחם במונגוליה, אזורים בהם נהנים כיום הסינים מדומיננטיות, צפויים להביא לתגובה סינית נגדית דוגמת חיזוק יחסי סין עם הרפובליקות האסיאתיות הקרובות לרוסיה, כקזחסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן.
בוש - מעמדה של ארה"ב הולך ומתדרדר. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית
ההשלכות הפוליטיות
מרבית המחצבים בעולם ובכללם כמובן משאבי האנרגיה, מצויים בידי מדינות לא מערביות. במשך שנים הפעילו האמריקנים את השפעתם על המדינות האלה מעמדת עליונות, אולם כעת, בעוד העולם מתארגן בכיסי כוח חדשים – אופ"ק החוזרת לקדמת הבמה, מדינות הציר הלטיני, רוסיה ובנות בריתה ועוד, ההשפעה האמריקנית על מחירי האנרגיה בעולם פוחתת.
באמריקה הלטינית מנהלים האמריקנים קרב מאסף עם מדינות הציר הלטיני. יצרניות האנרגיה החשובות, ונצואלה, בוליביה ואקוודור כבר הטו את נטייתן הפוליטית הרחק מן האמריקנים ולמעט מכסיקו, פונות יצרניות האנרגיה החשובות כולן לכיוונן של המעצמות הריכוזיות, סין ורוסיה.
באפריקה, יבשת המתעוררת כיום ומתחילה להכיר בכוחה הכלכלי, בולטת ההשפעה הסינית יותר מהשפעתן של שאר המעצמות. השבוע פנתה זימבבוואה בבקשת הלוואה מסין בגובה של 2 מיליארד דולר. בחודש שעבר, התקיימה בבייג'ינג ועידה כלכלית בהשתתפות 48 מדינות מתוך 54 מדינות אפריקניות בבייג'ינג. הסינים בונים פרויקט בנייה ראוותני בסודן בעלות של 4 מיליארד דולר. עם העלייה בהשפעתה של סין, הולכת ופוחתת יכולתה של ארה"ב להשפיע על הפוליטיקה הפנימית ביבשת השחורה.
במזרח הרחוק, במפרץ הפרסי ובמדינות בריה"מ לשעבר, שאר האזורים בהם מצויים משאבי טבע אדירים, פועלות חברות רוסיות וסיניות, לצד חברות יפניות, דרום קוריאניות ואחרות, בכדי להבטיח גישה למחצבים השונים. בתוך התחרות הזו, נראה כי ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי מפסידות פעם אחר פעם.
שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, נתן ביטוי ברור למציאות החדשה במסיבת עיתונאים שכינס מוקדם יותר החודש. לברוב טען כי האמריקנים טרם שינו את גישתם כלפי רוסיה, והם ממשיכים לראות בה גורם אזורי ולא מעצמה עולמית. לברוב, שקבל על היחס הזה, טען כי באם חפצים בוושינגטון בעזרתה של מוסקבה בנושאים הפוליטיים העולמיים העומדים על הפרק, עליהם להבין כי רוסיה היא מעצמה בפני עצמה, קרי, כזו המונעת משיקולים ייחודיים לה. מכיוון שכך, על האמריקנים לפנות אליה כשווה ולא כמדינה מן השורה.
השנה הבאה
שנת 2007 שבפתח, תציג אתגרים שונים למעצמות העולמיות בתחום האנרגיה – בעוד סין תשאף להבטיח לעצמה אספקה שוטפת וזולה ככל האפשר של אנרגיה ממגוון מקורות, רוסיה, החולשת על די משאבי טבע בכדי לשמר את צמיחתה הכלכלית במשך שנים רבות, תוסיף ותחדור לשווקים נוספים במטרה להעצים את כוחה הפוליטי בזירה העולמית. מבחינת האמריקנים והאירופים, בניגוד גמור, הקרב על האנרגיה הוא מאבק של לחיות או לחדול.
הקרב בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי, יוגדר לא מעט באמצעות השליטה על מקורות האנרגיה. כל עוד לא ישכיל המערב להבטיח גישה קבועה ובטוחה לחלק גדול מהרזרבות העולמיות, ובמקביל לפתח מקורות אנרגיה חליפיים, ימצא עצמו בעמדת נחיתות ביחס לגוש הריכוזי בתוך עשר עד חמש עשרה שנה.
| |
|
|
|
|
